לנצח תאכל חרב: "בארי" לא אמורה לעבוד, אבל היא מצליחה להפתיע

מאז שהגיח אל חיינו טוני סופרנו ב-1999 ידעה הטלוויזיה יותר מדי דמויות של אנטי-גיבורים, גברים חיוורי-עור שעושים דברים רעים ובכל זאת אנחנו אוהבים אותם, או לפחות אוהבים לשנוא אותם. זה כבר מזמן הפך לסמן של טלוויזיה איכותית, ואז של טלוויזיה "איכותית" - עם יותר מדי סדרות כאילו-משובחות רק כי הציבו במרכזן גבר לבן נבזה עם סכסוך פנימי עמוק. בשלב הזה, 19 שנה אחרי תחילת המגמה, כבר נדרש משהו רענן בהרבה כדי שלא ייראה כמו עוד קלישאה על תת-הז'אנר. אל הנישה הזו מבקשת להיכנס "בארי", הסדרה החדשה של ביל היידר ("סאטרדיי נייט לייב") ב-HBO (והחל מאתמול גם ב-HOT, yes וסלקום TV).

היידר מגלם את האיש ששמו מתנוסס כשם הסדרה, נחת לשעבר שכיום משמש כרוצח שכיר. במסגרת ג'וב כזה הוא מגיע ללוס אנג'לס כדי לבצע התנקשות בחייו של שחקן מתחיל ששכב עם האישה הלא נכונה - רעייתו של ראש המאפיה הצ'צ'נית בעיר (גלן פלטשר, "מיליארדים"). בעודו ממתין לשעת כושר לבצע את הרצח, בארי מוצא את עצמו בשיעור משחק ועד מהרה נסחף אל תוך עולם התיאטרון המקומי. בעידודו של המנטור החדש שלו, ג'ין קוסינאו (הנרי ווינקלר אדיר כתמיד, "משפחה בהפרעה", "ימים מאושרים"), הוא מחליט לפתוח בחיים חדשים ואופטימיים. אלא שכישרונו כמחסל ממשיך לרדוף אותו הודות למפעיל שלו, פיוקס (סטיבן רוט, "עיקר החדשות", "מהומה במשרד"), המגייס אותו שלא ברצונו כמתנקש עבור הצ'צ'נים.

על פניה "בארי" לא אמורה לעבוד. הלחמה לא מאוד טבעית בין דרמת אקשן עם גיבור מעורער ואפל לבין דרמה קומית על קבוצת דרמה בלוס אנג'לס, המורכבת משחקנים לא מוכשרים שמנסים להצליח בביזנס קשוח. נוירוזות הוליוודיות בדרג הנמוך ביותר של שרשרת המזון משמשות בעירבוביה עם אלימות מדממת, מצפון מייסר, מלחמות מאפיה וחקירה משטרתית. איכשהו כל זה בכל זאת מתגבש לכדי יצירה הומוגנית, שלמה ומענגת רוב הזמן. הישג מרשים במיוחד עבור היידר, שאמנם כבר הפגין יכולות דרמטיות בעבר בסרט "התאומים" ("The Skeleton Twins"), אבל כאן מגיע לפסגות תובעניות אף יותר ומזגזג היטב בין התחושות. הוא עושה זאת לא רק כשחקן אלא גם כיוצר הסדרה (יחד עם אלק ברג מ"עמק הסיליקון") וכבמאי של כמה מפרקיה.

ברג את היידר שומרים על "בארי" מצחיקה מאוד רוב הזמן. אם זה באמצעות אזכורי תרבות פופ מבריקים, מיצוי עלילת הדג מחוץ למים או שלל הטיפוסים המעולים במאפיה הצ'צ'נית. מזרה אימה ככל שיהיה הארגון הזה, קשה לא להתאהב בנוהו האנק נטול השיערות (אנתוני קריגן, "גות'האם"), הגנגסטר הכי חמוד ואדיב שידע המסך, או להתמוגג מהפסיכוטיות הנאה של ואצ'ה חובב העינויים והקטיעות (מארק איווניר שלנו). חרף הקומדיה העקבית, לפעמים פסיכית על גבול הקריקטורית, היידר את ברג נמנעים מלתת לה לשחוק את הרגעים הרציניים ולפגום באמינות ובדרכו של הגיבור, שהולכת ונעשית אפלה יותר ויותר ככל שהעונה מתקדמת.

הדיכוטומיה בין חלקיה של הסדרה היא בדיוק זו של העומד במרכזה - אדם בעל כישרון בהריגת אנשים, אבל סובל מהמלאכה הזו עד מאוד ורק שואף לנורמליות. שאיפה שנעשית יותר ויותר מאתגרת ככל שהעונה מתקדמת והוא מוצא את עצמו מתקשה להשתחרר מהסכנה והאלימות. עד אז בארי מתברר כשחקן גרוע מאוד, עצי ואפרורי כשם שהוא במציאות, עד לרמה שלא מאוד אמין שבכלל התקבל לסדנה של קוסינאו. אבל הלימודים האלה, החיטוט הפנימי של השחקנים החובבים בעצמם, ובעיקר נוכחותה של סאלי ריד (שרה גולדברג המצוינת) השובה את לבו, מתגלים עבורו כפתח לחיים הרגילים שהם משאת נפשו.

יש בכך אירוניה גדולה. עולמה של הקבוצה הזו צר ולא מייצג בשום צורה את אנשים מן השורה. כאשר בארי מלווה את סאלי לראשונה לביתה ושניהם עומדים מחוץ לו, היא אומרת לו שאינה מעוניינת לשכב איתו כי זה תמיד רק מסבך את הדברים. בארי אומר לה בכנות שלא חשב על זה בכלל, מה שמפתיע את סאלי לגמרי. היא מביטה בו בבלבול ואז אומרת, "אז אתה רוצה אולי להיכנס כדי שנדבר על למה לא כדאי שנשכב?".

מאוחר יותר, במסגרת חקירת הרצח של חברם, מגיעים חוקרי המשטרה אל הקורס כדי להראות להם תמונה מגורענת על מנת שינסו לזהות את הדמות בה.
"עשינו סצנה בלימודים מ'זירת הפשע' שבה גילמתי טכנאי צעיר שמגביר תמונה שצולמה בכספומט", אומר אחד התלמידים.
"זה לא משהו אפשרי", אומרת לו הבלשית (פולה ניוסום הנפלאה).
"תפסנו את הפושע בסצנה, אז…"

מעבר לניתוק שלהם מהמציאות, רוב חברי הקבוצה לא ממש כישרוניים ונראים רוב הזמן מלאכותיים ומביכים הן על הבמה והן מחוץ לה, ובהתאם חייהם המקצועיים מורכבים אך ורק מאכזבות ודחיות. לא פלא, בהתחשב בעובדה שהמדריך הנערץ שלהם הוא כלום בתעשייה, מוצא את עצמו עושה אודישנים לתפקיד "האיש האחרון בתור" עם שורת טקסט אחת. למעשה, רוב הזמן מלאכת המשחק מצטיירת ב"בארי" כשכבה פריכה שמתחתיה יש בעיקר אוויר. האנשים האלה שבויים כל כך בקונבנציות של המלאכה ושל הוליווד, מנותקים לחלוטין מכל דבר כן, ולמרות זאת מגלמים עבור בארי את האמת שאינה מנת חלקו. חלום על חיים מן השורה, פרוזאיים כמוהו, עם סאלי לצדו וילדיהם המשותפים.

דווקא הרובד המדכדך הזה קושר בין חלקיה של "בארי". בסופו של דבר, מצחיקה ככל שתהיה, זוהי סדרה על חלומות ועל שברם, בין אם את שחקנית שמנסה להשיג לעצמה סוכן ועבודה, ובין אם אתה רוצח שכיר לבן-עור המבקש לעשות הסבת מקצוע על אף שייתכן כי זה הדבר היחיד שאתה טוב בו.

מחפשים המלצות או רוצים להמליץ על סדרות חדשות? רוצים סתם לדבר על טלוויזיה? הצטרפו לקבוצה שלנו בפייסבוק, שידור חופר