1. אפשר היה להריח את זה מגיע. שלושת הפרקים האחרונים בעונה הראשונה של "האחיות המוצלחות שלי" שברו תבנית רפטטיבית שבמסגרתה היה נדמה שלאורך תשעה פרקים תמימים ראינו את אותן התרחשויות בווריאציות שונות. ואז פתאום הייתה התפתחות והתקדמות. משמח כל כך להיווכח שלא זאת בלבד שהפרקים החדשים משמרים את השיפור, אלא גם בונים עליו. העונה השנייה של "האחיות המוצלחות שלי" היא יצירה מגובשת, בוגרת וכיפית עד מאוד.
2. מוטיב ההעצמה הנשית בעונה הזו מעניק לה שדרה חכמה שאוחזת בחבל משני קצותיו. מצד אחד הוא קצת מלעיג את השאיפה הזו - אורית (דנה אברהם-סמו) משוכנעת ש"אנחנו, הנשים, נביא את השלום" כשהיא מתחילה בדרכה הלא-מאוד-יוצלחת לעבוד במתנ"ס עם אוכלוסיה מעורבת; ובמקביל נטלי (נלי תגר) עובדת עבור קרן צדקה שמנסה להעמיד כנס המורכב מנשים חזקות, כאלה שעשו את הונן בעצמן, אבל כל ניסיונותיה להשיג את המשכורת שלה עצמה נתקלים במשוכות. מצד שני, הסדרה הזו כולה היא העצמה נשית, עם שתי יוצרות ותסריטאיות שהגו אותה (גלית חוגי ונועה ארנברג) ושלוש גיבורות שמנסות להיסגר על עצמן ועל החיים שלהן, ולעשות זאת חרף תכונות אופי הלקויות שלהן. זה דיסוננס קטן ומבדר שאחראי לחלק ניכר מהאנרגיה של הסדרה.
3. בפער שבין השאיפות הגדולות לבין הגיבורות הלוזריות שוכנת "האחיות המוצלחות שלי", ומבהירה פעם אחר פעם שככלות הכל, אחרי השנינות והמבוכה והנוהג יוצא הדופן של האחיות לדפוק דברים, כוחה הגדול הוא בניצחונות הקטנים, ברגעים החמודים וכשהיא מכווצת את הלב. יש שפע כאלה בעונה השנייה (ספוילרים קלים מכאן והלאה). החגיגה של מור (טס השילוני) וליזי (עדי חבשוש) כשהן ננעלות בשק"ם. הפרצוף של אורית כשקארן (גילי סער) משיבה אותה ריקם. הפרצוף של נטלי כשהיא מבינה שפספסה את איתי (ירמי שיק בלום). כאשר נטלי קולטת לבסוף שמידד (שלומי אברהם) שבור אחרי שחזר מהמילואים. כשהיא עומדת על שלה בסופו של דבר, ואף מקבלת את הגיבוי של הבוסית שלה (עלמה זק בתפקיד גדול) ביותר מחזית אחת.
4. בכלל, המסע של נטלי נהדר בעונה הזו. מדמות חד ממדית היא מתפתחת לאישה הרבה יותר סבירה ואמינה, שאמנם עדיין חיה בלה לה לנד אבל מפגינה קצת יותר אחריות וחמלה כנה כלפי אחרים. ההתבגרות שלה ניכרת במיוחד לנוכח ההקבלה בינה לבין אחותה הגדולה. שתיהן עובדות כעת עבור ארגונים ועמותות, אבל אורית נאבקת ואבודה הרבה יותר מאשר נטלי, שסוף סוף מצליחה למצוא את דרכה גם אם אינה משתכרת עליה. ואז ישנם חיי האהבה, שלקויים להפליא אצל כל האחיות. הגדולה שבויה בלהבה ישנה ועדיין לא לגמרי יצאה מהארון, השנייה שבויה באותם דפוסים רעילים עם גבר נשוי (גלעד כהנא) ועם סטלן חסר כיוון (הראפר טונה), והשלישית עם חבר טמבלול (דור כאהן, הנראה כגרסה צעירה של גיא פינס) שהיא לא יודעת איך להיפטר ממנו ואז עושה רצף שגיאות מעורר רחמים. גם בחזית הזאת נטלי הולכת ומתנערת מהדפוסים שהייתה כלואה בהם, מתפכחת אט אט מההשפעה של גברים מיותרים ומבינה שהיא עושה טעויות.
5. גם בעונה השנייה, הצחוקים הרמים ביותר ב"האחיות המוצלחות שלי" מגיעים בסצנות הצבאיות. גל תורן בתפקיד המפקד רוני ועדי חבשוש בתפקיד ליזו גונבים את ההצגה כל פעם שהם על המסך. כל אחד מעולה בפני עצמו, והצבתם ביחד רק מלבה את הכיף. אם זה לא מספיק, האכלוס הנוסף הכפוי מתוקף האיחוד עם "טופז" רק מוסיף לסצנות האלה והופך אותם לזהב קומי. תרומה משמעותית נוספת מגיעה מצדה של גיה באר-גורביץ בתפקיד הקצינה צילי. הסתירות החוזרות ונשנות שלה לדברי רוני, כה קטנה ועניינית וחיוורת לעומת הקולניות והיעדר הרגישות המוחלטים שלו, היא מופת של כתיבה וביצוע מצד כל המעורבים.
6. מה שמעלה את התהייה ההכרחית: אם למור נותרו ארבעה חודשי שירות, מה יקרה לסדרה אחרי שתשתחרר? האם העונה השלישית - שכבר צולמה וצפויה להגיע ב-2019 - תעקוב אחריה מחוץ לצבא ותאבד כמה מהנכסים הכי גדולים שלה? אפשר לקוות שעלילת החבר של מור מרמזת על העתיד לבוא בכל הנוגע לבת הזקונים: לאורך פרקים רבים היא סולדת מדור ומההתנהגות ה"אוטיסטית" שלו, אבל כשסוף סוף עולה בידה להיפרד ממנו בטעות, היא מיד מנסה לשכנע אותו שזו לא הייתה כוונתה. וכשהיא אכן משיגה אותו בחזרה, מיד היא אומללה שוב. האם סיפור דומה יקרה גם עם הצבא? סולדת ממנו, רוצה להשתחרר, אבל בסוף משהו יביא אותה לחתום קבע ולהמשיך לסבול? יש לקוות.
7. המלחמה שפרצה באמצע העונה הייתה מרקחת משונה של שלל מלחמות הזכורות מעשרים השנים האחרונות - עזה, לבנון ואפילו מסיכות אב"כ היו מעורבות בסיפור הזה, והקנו לכל ארשת אבסורדית אפילו יותר מהרגיל. מלבד לטלטל קצת את חייהן של הדמויות המלחמה הזו נותרה בעיקר ברקע, זה לא שזכינו לאמירות פוליטיות יוצאות דופן בהתחשב באסקפיזם ובבורות של שלוש האחיות, אבל מבצע "נקם ושילם" בכל זאת הניב את אחד הפרקים הייחודיים והיפים של העונה.
8. לא ברור מה הוביל את היוצרות להתמקד במשך פרק שלם בדמותו של מידד, אבל התוצאה הייתה נהדרת. הצבעים האקסצנטריים שבהם נצבע עד כה הפכו אותו בעיקר לסייד קיק קומי מוזר, והרצינות ותחושות השליחות העמוקות שלו ושל חבורתו היו ניגוד לשטחיות ולרפרוף הכלליים של נטלי. במקרה הזה, טוב לבו של מידד הביאו אותו להתנדב ליום מילואים אחד נוסף שבמהלכו מצא את עצמו בעומק לבנון, נטוש ושכוח עם שני חיילי מילואים נוספים. היה בזה משהו מעורר חשש באופן שלא אופייני לסדרה כמו "האחיות המוצלחות שלי", בפרט כשהפרק נקרא על שמו - "סמ"ר מידד יוחננוף" (וגם היה התשיעי בעונה, כזה שכבר מתקשר אוטומטית בתודעה לדברים רעים). בסצנה הסוריאליסטית שבה שלושת החיילים שרים בהעמדה את "סיגפו" של בית הבובות, מכל השירים, ואז פתאום קליעים ופגזים מתנפצים סביבם בלי להפריע להם לשיר, כבר נראה שהשלושה אכן מצאו את מותם.
למרבה המזל, "האחיות המוצלחות שלי" היא לא סדרה כזו. תחת מוות מיותר לדמות מתוקה וטובת לב, הפרק העמיק את הפסיכולוגיה של מידד, דמות שולית שמבינה פתאום שהיא דמות שולית, ואז גם את החיבור שלו עם נטלי. לרגעים ארוכים היה נדמה ששותפתו תלהג את דרכה אל מחוץ לדירה בלי לשים לב שמשהו עובר עליו, אבל למרבה השמחה - ועדות נוספת להתפתחות של נטלי - היא הבינה לבסוף שמשהו לא בסדר. החיבוק שלהם היה הרגע הכי מרגש בסדרה עד כה.
קטנה (אבל גדולה)
לא ברור איפה מצאו את הילדה הקטנה שמגלמת את רבקי, אבל היא פשוט מעולה, וכל רגע שלה על המסך שידרג את העניינים.
מה דעתכם על העונה החדשה של "האחיות המוצלחות שלי"? מחפשים המלצות או רוצים להמליץ על סדרות חדשות? רוצים סתם לדבר על טלוויזיה? הצטרפו לקבוצה שלנו בפייסבוק, שידור חופר