פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      ואז אחד הקומיקאים הפרועים בעולם התפשט והתחכך בצופה הישראלי

      מאחורי הפרסונה הכאוטית שהוא בונה לעצמו, הסטנדאפיסט אריק אנדרה - שהופיע אתמול בישראל - הוא קומיקאי מורכב וחכם שמנסה למצוא היגיון בעולם לא הגיוני. הוא נטש את הצד הסלפסטיקי של המופע שלו, ובתור יהודי הוא זרם עם הישראלים. ועוד לא אמרנו מילה על הרגע שלא יישכח

      אריק אנדרה בישראל (יח"צ , דני צוקרמן)
      הרגע שלא יישכח (צילום: דני צוקרמן)

      אפשר לשפוך אלפי מילים על התופעה שהיא אריק אנדרה, אחד הקומיקאים הכי מסקרנים שפועלים כרגע בעולם. אפשר לדבר על תכנית הטוק-שואו המבריקה שלו, שהיא ההפך מכל תכנית טוק שואו שאתם מכירים. אפשר לכתוב איך במהלך הסטנד-אפ שלו ניתן לחשוב בטעות שמדובר בקומיקאי שגרתי, אחד כזה שמספר רוטינה של בדיחות קבועות, לא משהו שלא ראינו בעבר. ואז, הוא מעלה מתנדב מהקהל לבמה, הוא מבקש ממנו לשיר את "Whole New World" מאלאדין, בזמן שהוא מוריד את המכנסיים, מסתיר את איבריו האינטימיים בין רגליו בצורה קריפית א-לה שתיקת הכבשים ומתחכך בישראלי הצעיר שאפשר לקבוע די בוודאות שלא ישכח את המופע הזה לעולם.

      בסיום המופע של אנדרה בתיאטרון גשר ביפו, נשארו מאות מעריצים מחוץ לאולם. אנדרה עצמו יצא כדי להגיד שלום ולעשות כמה סלפי'ז (רגע לפני שהוא עולה למופע לילי נוסף) כאשר נושא השיחה הפופולרי ביותר אצל באי המופע היה העירום הפרונטלי של אנדרה. זה לא משהו שאמור היה להפתיע מישהו שעוקב אחרי הקריירה הפרובוקטיבית של הבחור, ובכל זאת, זה היה די מדהים לשמוע אישה צעירה אומרת לחברתה: "אני אומרת לך, זה לא היה הקצה של הזין, זה היה האשך שלו, הוא פשוט נראה מתוח כזה כי הוא מחץ אותו בין הרגליים שלו". בכל קונסטלציה אחרת, גבר שמתפשט מול קהל אנשים היה נחשב לקריפ מטריד מינית והמשטרה הייתה נאלצת להתערב, אלא שכאן העירום הפך לחלק ממיצג אמנות, והאיברים האינטימיים של אנדרה נותחו על ידי הצופים כאילו היו משיכות מכחול עדינות על קנבס. בפועל, זה שוק-קומדי במובן הפשוט והטוב שלו - ואנדרה הוא אחד המאסטרים בז'אנר הזה היום.

      אריק אנדרה בישראל (יח"צ , דני צוקרמן)
      אנדרה (צילום: דני צוקרמן)

      מספיק לצפות בכמה דקות מתוכנית הקאלט של אנדרה בשביל להבין שהוא לא ספל התה של כל אחד. סגנונו תואר לא פעם כאנטי-קומדיה, והוא סומן כיורש האפילו-יותר-קיצוני של הקומיקאי האגדי אנדי קאופמן. לכן זה דווקא היה מפתיע שאנדרה פשוט עלה לבמה, לאחר הופעת חימום קצרה של רועי כפרי הישראלי, ובמקום להרוס את הבמה (מילולית!) כפי שהוא עושה בתחילת כל פרק בתוכנית שלו, הוא פשוט התחיל לספר "בדיחות בנות שמונה שנים". בעבר יושבי השורות הראשונות בהופעות שלו הוזהרו שהם עלולים להתלכלך מרטבים שהוא שופך על הבמה ומעילי פונצ'ו ממותגים היו נמכרים לכל המעוניין - אך נראה שאנדרה "הרגיע" את הצד הסלפסטיקי הזה של המופע שלו. במובן מסוים, זה כמו להגיע להופעה של אוזי אוסבורן, לצפות שהוא יעלה על הבמה עם עטלף חי ויוריד לו את הראש בנשיכה על הבמה, אך בפועל לגלות שאוזי פשוט בא לשיר את השירים שלו - ולמרות שאלה שירים טובים והוא שר אותם טוב - אתה עדיין קצת מאוכזב.

      הסטנד-אפ של אנדרה, גם ללא אמצעים חזותיים או "טירוף", מוצלח ברובו - וזו הפתעה לטובה. הוא זורם עם הקהל המקומי, ובתור יהודי בעצמו (אמו ממוצא יהודי-אשכנזי, אביו מהאיטי) הוא התאים את המופע עם הרבה רפרנסים לישראלים/יהודים, כולל דקלום קטעי תפילה שהוא זוכר מהילדות, בדיחות על שווארמה ועל הרגלי צריכת הקנאביס של המקומיים.

      אריק אנדרה בישראל (יח"צ , דני צוקרמן)
      אנדרה (צילום: דני צוקרמן)

      הסט לא שונה מהופעות של סטנדאפיסטים "רגילים". זה כולל הומור עצמי ("וולט דיסני היה אנטישמי, אבל זה לא מפריע לי להשתתף בגרסה החדשה של 'מלך האריות' כי אני צבוע כשזה נוגע לכסף"), בדיחות על דת (כולל קטע משעשע על אקט ה-soaking של המורמונים, אותו אני לא אפרט אבל אמליץ למתעניינים לחפש בגוגל) וכמה "ירידות" על הקהל שיושב מולו ("אני מדמיין שהכיפה שלך מסתירה חור בראש שלך, ומתחתיה יש מוח") - אלא שגם אחרי שנים של עשייה, לאנדרה עדיין אין חומר למופע שלם. המופע עצמו נמשך כ-40 דקות נטו, כאשר בשאר הזמן אנדרה הקרין על מסך ענק קטעים שיצאו בעריכה מהתוכנית שלו. לא משהו שאי אפשר למצוא ביוטיוב - ובהחלט לא הסיבה שאנשים קנו כרטיסים למופע. קצת כמו להגיע למופע סטנד-אפ של אדיר מילר והוא פשוט יקרין פרק של "רמזור". ובכל זאת, הווייב הטוב שהיה באולם הוכיח שככל הנראה לקהל המקומי זה לא הפריע יותר מדי.

      מאחורי הפרסונה הכאוטית שהוא בנה לעצמו בתוכנית הטלוויזיה המפורסמת, אנדרה הוא קומיקאי מורכב וחכם, שמנסה למצוא קצת היגיון בעולם לא הגיוני. כבן של פסיכיאטר הוא נהנה לחפש את הטירוף בעולם חסר המשמעות שאנחנו חיים בו - וההומור הוא רק כלי במסע הזה. הוא הצהיר בעבר שחלומו הגדול הוא להתאבד על הבמה, מכיוון שבעיניו זו תהיה הקומדיה הקיצונית ביותר - ולכן גם המוצלחת ביותר. בינתיים הוא עדיין חי, בדיוק כמו המופע שלו. אז נכון, קצת קשה לקרוא למופע בו האמן על הבמה מוריד את מכנסים ותחתוניו ומתחכך באחד הצופים "אינטלקטואלי", אבל כן יש תפיסת עולם סדורה מאחורי הקומדיה הזאת - ומעניין לראות לאן הוא ייקח אותו מכאן.