שנה ושלושה חודשים אחרי השבעתו לנשיאות ארה"ב, הפרדוקס של העיסוק התרבותי בדונלד טראמפ מזכיר את זה של תוכניות הסאטירה בישראל: הכל מחוויר ביחס למציאות. ב-15 החודשים האחרונים קיבלנו ריאיונות אינטימיים על אודותיו עם דוגמניות פלייבוי וכוכבות פורנו, חילופי איומי השמדה הדדית עם רודן של מעצמה גרעינית, פיטורים המוניים ועזיבות סיטוניות בצוותו הקרוב, הכפשות של שחורים, זרים, לטיניים, נשים, האיטיים, אויבים, חברים ומריל סטריפ. וכל אלה בלי להזכיר את "תפוס אותן ב...", קנוניית שיתוף הפעולה עם רוסיה, החומה במקסיקו, תעודת הלידה של אובמה, וכל יתר הפרשיות שנולדו בתקופת המרוץ לבית הלבן. נכון להיום, שום דבר שקורה עם טראמפ כבר לא מזעזע באמת, בוודאי שלא מפתיע. הוא האיש שהצליח לגרום לסקנדל להפוך לשגרה, לסערה לרוח קלילה ולאמת לשקר.
לאור כל אלו, כל יצירה הקשורה בנשיא האמריקני הנוכחי שרואה אור בימים אלה, מרגישה קצת כמו עול. עוד סיפור נוראי, עוד הוכחה לבערותו בנושאים טריוויאליים, עוד שבירה של סטנדרטים מדינאיים. אלא ש"טראמפ: חלום אמריקאי" מבקשת לחזור דווקא להתחלה, דווקא עכשיו. להציג את האופן שבו נוצרה הדמות שהפכה לסמל שהפך ללעג שהפך לפארסה שהפכה לכוכב ריאליטי שהפך לנשיא. הסדרה הדוקומנטרית בת ארבעת החלקים היא פרי שיתוף פעולה בין ערוץ 4 הבריטי ונטפליקס, שנמנע כמעט בהתרסה מעיסוק בנשיא טראמפ. תחת זאת, מבקש כל אחד מחלקיה העוסק בשלב אחר בחייו של המיליארדר הצבעוני, להציג כיצד הצדדים שלמדנו להכיר בו כיום נוצרו, מי הם האנשים שעיצבו את אישיותו והיוו עבורו מודלים לחיקוי, ומה הסיכוי שאגו-מניאק כמוהו ישנה את דרכיו דווקא כשהגשים את משאת נפשו והפך לאדם המשפיע בעולם.
החלק הראשון חוזר לימיו הראשונים של טראמפ בעסקי הנדל"ן המצליחים של אביו, פרד. טראמפ הבוגר בנה "בנייני רכבות" עצומים, כמעט בסגנון סובייטי, שיועדו למשפחות יוצאי צבא ואוכלוסיות מוחלשות בברוקלין. הוא היה אדם קשוח ותובעני, ששלח את בנו הרביעי מבין חמישה ילדים לפנימייה צבאית בגיל 13. הצורך להרשים את אביו הוביל טראמפ הבן להימורים הרפתקניים במנהטן היוקרתית, ולמסע הקלות מס בעשרות מיליוני דולרים שיאפשר לו להשתלט על אחד מנכסי הנדל"ן היוקרתיים בעיר, ולהפוך אותו למה שמוכר כיום כ"מגדל טראמפ". הפרק השני מציג כיצד ההצלחה הראשונית הובילה את המשקיע הצעיר לשורה של הימורים כלכליים פרועים והתמכרות לתדמית "מגע הזהב" שיצאה לו. שני הפרקים האחרונים מוקדשים לחייו הפרטיים הסוערים של טראמפ - כולל שני גירושים, שלוש חתונות, בגידות סוערות ומלחמה תקשורתית עם אשתו הראשונה, איוונה - ולבסוף לחיידק הפוליטי שדבק בו בתחילת שנות האלפיים והוביל לקמפיין שישנה את ארה"ב.
"טראמפ: חלום אמריקאי" בנויה מפסיפס של שיחות עם כ-50 מרואיינים (בהם עיתונאים, חברים ועובדים לשעבר) המוצג על רקע קטעי ארכיון בכיכובו של טראמפ. הבחירה הזו משרתת את הרעיון שמאורעות העבר למעשה חזו את האדם שאנו מכירים כיום. כך, למשל, מוצגת האימפולסיביות המוכרת בהתבטאויותיו והחלטותיו, במקרה שבו רכש את מלון הפלאזה בניו יורק בעלות של 420 מיליון דולר. כשנשאל מדוע עשה זאת, השיב: "היה משגע אותי אם היה שייך למישהו אחר. אני מביט בו כל יום, איך הייתי מרגיש אם מישהו אחר היה מחזיק בו?", הגישה הזאת הובילה לשורה של רכישות כושלות במחירים מופקעים, שהותירו מאחוריהם הררי חובות, עסקים הרוסים ומשפחות שאיבדו את פרנסתן. ובכל זאת, גם כשאגדת האיש שלא יכול להיכשל התנפצה וגם כשהפך קריקטורה בתרבות הפופולרית, סירב טראמפ להכיר בטעויותיו. להפך, ההיקשרות לאנשים כמו עורך הדין המאיים רוי כהן (שייצג את ראשי המאפיה האיטלקית) והמתאבק שהפך למושל מינסוטה, ג'סי ונטורה, לימדה אותו לתקוף בעוצמה את כל מי שביקר אותו, לשנוא את התקשורת ולהתבוסס במציאות שיצר לעצמו.
באחד משיאי הסדרה מכנה אחד המרואיינים את טראמפ "גדול אמני ההונאה של כל הזמנים". יש באמירה הזו כדי ללמד משהו על הסדרה כולה, ועל הקושי העצום של תקשורת המיינסטרים להתמודד עם התופעה שהיא דונלד טראמפ. הסלוגן "להפוך את אמריקה לגדולה שוב", שליווה את המועמד טראמפ, נלקח מהקמפיין של רונלד רייגן, ולא בכדי. רייגן, ככל הנראה הסמל הרפובליקני הגדול ביותר של העידן המודרני, כונה "נשיא טפלון", כזה שמגוון שערוריות (התפרצות מחלת האיידס, קיצוץ סובסידיות אכזרי שפגע באוכלוסיות מוחלשות, מותם של 241 חיילי מארינס בפיגוע בביירות, פרשיית מכירת הנשק לאיראן) לא הצליחו לפגום במעמדו הציבורי. טראמפ נשבה עוד הרבה לפני היותו פוליטיקאי בתחושת חוסר הפגיעות הזו, בהבנה שהוא אינו טועה לעולם ובכך שאין עוד מלבדו. אחרי ששכנע את עצמו באמת הזו - האישיות האגרסיבית, השנאה התהומית לכל מה שאינו הוא והמשיכה הבלתי נשלטת של התקשורת לעברו, עשו את היתר. מרגע שהכל הפך שאלה של אוהבים נגד שונאים (מוכר מאיפשהו), המשחק הוכרע.
המאפיין הגדול ביותר של פרסונת טראמפ הוא האימפולסיביות, ההתמכרות לרצונות וקפריזות ונקמות. מהסיבה הזו, קשה עד בלתי אפשרי לקיים דיון תרבותי אמיתי במורשתו הנוכחית ובוודאי בזו העתידית. ראשית, מפני שכל יום יכול לשנות אותה מן הקצה אל הקצה, ושנית מפני שלא ניתן עדיין להעריך איזו מערכת פוליטית, חברה אמריקאית ועולם יותיר אחריו ביום שיעזוב את הבית הלבן. מהסיבות הללו "טראמפ: חלום אמריקאי" היא מעין פריקוול לסיפורו של עידן טראמפ, למאפיינים המרכיבים אותו ולמניעים הבולטים שלו. כל אלה הופכים אותה אמנם למסמך היסטורי מסקרן, אך באותה מידה גם לכזה שלא מחדש דבר. מתנגדיו של טראמפ יתחזקו באמצעותו בהבנה שחששותיהם אמיתיים ומבוססים, ואוהדיו ממילא יראו בהכל פייק ניוז.
"טראמפ: חלום אמריקאי" זמינה במלואה בנטפליקס.
מחפשים המלצות או רוצים להמליץ על סדרות חדשות? רוצים סתם לדבר על טלוויזיה? הצטרפו לקבוצה שלנו בפייסבוק, שידור חופר
https://www.facebook.com/groups/140123443351513/