בפסח ממתינים לאליהו הנביא לשבת על הכיסא הריק. ביום העצמאות ה-70 אנחנו מקווים שאת הכסא הריק של תפקיד שר החוץ בממשלה ימלא סופסוף מישהו, ויש לנו גם הצעה למועמדת שעשויה להישמע מעט הזויה: הזמרת דנה אינטרנשיונל. כבר שנים שהיא מייצגת ברחבי העולם את הצד המואר של ישראל, מוזמנת למצעדי גאווה ברחבי העולם, מתראיינת לכלי התקשורת הזרים ועושה עבודת הסברה מעולה בעולם. היא מבהירה שלישראל באמת יש במה להתגאות, ולא רק בתחום הגאווה. כי דנה אינטרנשיונל היא לא רק אייקון גייז בינלאומי אלא גם סמל תרבות ישראלי ענק.
במלאת 20 שנה לזכייה פורצת הדרך של "דיווה" באירוויזיון ו-25 שנות קריירה, אירחנו את המלכה האם של הפופ הישראלי באולפן וואלה! NEWS לראיון מיוחד, רגע לפני שדנה תופיע בין השאר בתכנית הבידור לחג של ערוץ עשר עם ערב שירי הלהקות הצבאיות ובאירוע "פסקול המדינה" במוצאי שבת. בתשובה לשאלה האם יש סיכוי שבאמת תעבור ממוזיקה לפוליטיקה, השיבה בפסקנות: "לא. כשאתה פוליטיקאי, אתה נכנס לתוך כל הזוהמה, במיוחד בישראל", והבהירה שהיא מסתפקת בהיותה שגרירה לא רשמית של ישראל.
כשאת מדבררת את ישראל באירועים בעולם, מה קורה כשנוצר קונפליקט שבו מצד אחד את מרגישה חוסר נוחות עם דברים שקורים בארץ, למשל התנגדות הממשלה לנישואים גאים, ומצד שני מקבלת דף מסרים ממשלתי שכולו נופת צופים? תהיי קודם נאמנה לאמת שלך או לדף המסרים הממשלתי?
"אני מקודדת ב-DNA להיות נאמנה קודם למדינה".
המדינה והממשלה זה לא אותו דבר.
"זה לא מעניין אותי באותו רגע כשאני נמצאת בחו"ל. כשאני נמצאת בארץ אני יכולה לומר את מה שאני חושבת, אם בא לי. כשאני נמצאת בחו"ל אני חושבת שחצי הכוס המלאה הרבה יותר חשובה, כלומר לדבר על מה שטוב פה, על מה שכן יש אצלנו, דברים הרבה יותר טובים בהשוואה למדינות מערביות אחרות. זאת אומרת, בכל זאת להסתכל על הצד הטוב של הדברים. ואת השאלות הקשות שמכוונות לאנשים יודעי דבר שקטונתי מלענות את התשובות עליהן, אני משאירה לפוליטיקאים. אבל כל זה עד שזה מגיע לזכויות אדם וכאלה. אז זה כבר לא משנה המיקום הגיאוגרפי, המסר הוא אחיד. LIVE AND LET LIVE. וכל מה שכרוך בזה. אתה לפעמים נתקל במראיינים שמחפשים להוציא ממך דברים רעים, ש'תלכלך' במרכאות על המדינה שלך, ומאוד לא מוצא חן בעיניהם הניסיון שלי להפוך את הדברים ולדבר דברים טובים. הם מנסים בכוח, ואז נהיה איזשהו ויכוח קטן. אבל אני תמיד מנצחת.
"להיות 'שגרירה', לדבר בעד המדינה שלך, זה לא רק כשאתה מתראיין, זה בכל ההתנהלות שלך, זה גם כשאתה לא מול מצלמות אתה צריך להתנהג בהתאם, להיות מנומס בבתי מלון ומול נהגי מוניות, בכל מקום אתה צריך מבחינתי לייצג את המדינה שלך בכבוד, בטח ובטח בראיונות, ויש לי 20 שנה של ניסיון. אם תהיה לך סבלנות פעם לשבת ולפשפש אז תקרא שיש לי משפטים קבועים שאני אומרת, שאני מאמינה בהם, ביופי של מה שיש למדינה הזאת להציע. לפעמים אני אומרת דברים רעים אבל בצורה הכי נעימה שיש. אני עדיין משווה את הטוב שיש פה לעומת מה שקורה אצל השכנים שלנו".
בתור אייקון ישראלי ענק, מה ההבדל בין התגובות שאת מקבלת בארץ לבין אלו שאת מקבלת מעבר לים?
"זה תלוי איפה אתה נמצא, עם איזה קהל אתה מסתובב, עד כמה אנשים מרשים להיות חברים חופשיים איתך, עד כמה אתה חבר עם אנשים שאתה נפגש איתם. יש אנשים שאני נפגשת איתם, שאני בושה ונכלמת לומר את השמות שלהם, אבל הם אייקונים בינלאומיים, שבעקבות השנים האחרונות הם... שומרים על קשר ויש מפגשים והכל, אבל נורא מבקשים בעדינות שהשם של ישראל לא יוזכר איכשהו".
מי למשל?
"כל מיני, אני לא יכולה להגיד. שמות שכולנו מכירים, שמות מפורסמים, שמעדיפים לא להיות מחוברים ולא להיות מקושרים למדינת ישראל בזמן הזה. דברים כאלה נורא כואבים לי, נורא קשה להתמודד איתם וזה חלק מהמחיר שאני משלמת כחלק מלהיות אזרחית במדינת ישראל".
דנה אינטרנשיונל מבצעת את השיר "דיווה" באירוע Israel Calling בככר רבין בתל אביב, אפריל 2018 (צילום: דייב שחר)
20 שנה בדיוק ימלאו בחודש הבא לזכייה ההיסטורית של דנה אינטרנשיונל עם השיר "דיווה" באירוויזיון 1998. השיר, שנכתב על ידי יואב גינאי והולחן על ידי צביקה פיק, היה הזכייה השלישית והאחרונה עד כה של ישראל בתחרות האירוויזיון, וההשתתפות הראשונה של זמרת טרנסקסואלית על במת התחרות. מעצב האופנה ז'אן פול גוטייה עיצב לדנה שמלה המעוטרת בנוצות צבעוניות, אולם היא החליטה לא לעשות בה שימוש בהופעה ועלתה איתה רק לאחר הזכייה. רק אלוהים יודע איך היתה מתמודדת דנה עם חרון אפו של אל האופנה אם לא היתה זוכה והשמלה היתה נותרת בחדר ההלבשה בלבד. הזכייה שלה הפכה את דנה לאחד הסמלים של הקהילה הלהט"בית ולשגרירה של ישראל בעולם. בניגוד להצלחה הענקית ופורצת הדרך של "דיווה", כשניסתה דנה לשחזר את ההצלחה באירוויזיון 2011 עם השיר "Ding Dong" היא נחלה תבוסה מהדהדת ושירה אפילו לא העפיל לגמר.
אם השיר "דיווה" היה מתמודד היום באירוויזיון, היה לו בכלל סיכוי?
"אולי. תשמע, אלו שאלות שקשה נורא לענות עליהן, כמובן שההפקה היתה אחרת, היתה הרבה יותר מודרנית, אני חושבת של'דיווה' יש קסם, שהוא שיר בין גאוני למטומטם בספקטרום, עוד לא החלטתי. אני לא יודעת איך לפענח אותו. אני חושבת שהמורכבות שלו וחוסר ההבנה של המילים פחות או יותר, והחזרה על המשפטים 'ויווה לדיווה', ושמות כל כך בינלאומיים כמו קליאופטרה, אפרודיטה, ויקטוריה, עוזרים לשיר. והלחן של צביקה פיק הוא לחן מורכב, בין מערבי למזרחי. יש משהו מזרח אירופי בלחן, כך שמזרח אירופה התחברה לשיר בצורה יוצאת דופן, ועם הכוח שיש למזרח אירופה היום, אני מאמינה שהוא היה משחזר את החיבור".
"אבל השיר עצמו פחות מתאים לרוח האירוויזיון היום", מוסיפה דנה, "הוא קלאסיקה של אירוויזיון, בזכות זה שהוא נוצר בתקופה המתאימה. האירוויזיון היה לקראת הכחדה, המון אומרים לי בעולם שהוא סוג של שיר שהחזיר את האירוויזיון לקדמת הבמה. הוא שיר עם ניחוח של אירוויזיונים של פעם, של הגודל, הבמה היתה צנועה, העמדה, והיום כל השטיקים של התאורה ולדים, ובמה ענקית גדולה מהחיים. ורקדנים, ופירוטכניקה. אתה משלם על הפירוטכניקה אלפי יורו. זה אחרת, אז יש את 'דיווה' הקלאסיקה שמקומו שמור לו, והוא עדיין נבחר פעם אחר פעם להיות בין עשרת וחמשת השירים האהובים אי פעם, זה סוג של וויש שאלוהים נתן, וקסם, התחברות של כל הגורמים לכדי הניצחון הזה, הלחן, המילים של יואב, ההופעה שלי, הנוצות של ז'אן פול גוטייה, ההחלטה שלי ללבוש בגד אחר לביצוע ואז להחליף, תוך כדי אמונה שאני הולכת לנצח".
מה אנחנו עדיין לא יודעים על השיר "דיווה"?
"קודם כל, לא רצינו את השיר 'דיווה'. כשקיבלנו אותו, התאפקנו לא לצחוק בפרצוף של צביקה פיק, פשוטו כמשמעו. אם היתה לי את הזכות המשפטית להשמיע את המקור, היית מבין על מה אני מדברת. כמובן שזנחנו את השיר, ואז יואב גינאי שידרג את המילים, ולחץ, לחץ, לחץ, הפעיל מכבש לחצים, השיר נולד בזכותו, הגיע לוועדה בזכותו, הוקלט בזכותו. עשינו כל הצוות סוג של טובה ליואב שהוא משפחה שלנו, הקלטנו את 'דיווה', אמרנו קה סרה סרה. שינינו המון בשיר שאין לכם מושג כמה שונה בשיר".
"ה-C-PART לא היה קיים בגרסה המקורית. הגרסה המקורית היתה 'ויוה ללאה, ויוה לרחל, ארבע אמהות, ויוה לשרה, ויוה למרים'. אני מקווה שלא טעיתי באף אמא. אני זוכרת שהיה ויכוח משפחתי, וכבר אז הבנתי שעם השם שלי לא הולך ארבע אמהות, ובטח ובטח, עם כל הכבוד לאמהות שלי הישראליות, העבריות, אני מעדיפה שמות קצת יותר אינטרנשיונל".
האם אחרי 20 שנה, אפשר סופסוף, להעביר את הגביע, ואנחנו צפויים השנה לראות זכייה ראשונה של אמנית שאינה תימניה, נטע ברזילי?
"אני לא חושבת שזה פייר להמר על חשבון נטע, אני לא חושבת שהיא יושבת בבית וחושבת איזה כיף שזאת אמרה, וזה אמר, שמהמרים כך או כך. היא זאת שבסוף צריכה להוכיח. ככל שמהמרים עליה על מקום ראשון, הלחץ גובר. אז אני חושבת שמוטב לתת לה ולחבר'ה הבינלאומיים שהימרו שתהיה במקום הראשון בדירוגים הבינלאומיים, לחבר'ה שקצת יותר אובייקטיביים מאיתנו ופחות משוחדים. הם מהמרים עליה בהיסטריה, אז אני חושבת שמספיק ועדיף לה לקבל את תשומת הלב ואת ההימורים האלה בחו"ל, מאשר ממני ומיזהר כהן ושאר בית האבות של זוכי האירוויזיון".
ובמעבר חד, מה יחסך לגל ה-MeToo, שבו יותר ויותר נשים מספרות באומץ על חוויות של הטרדות ותקיפות שהן עברו.
"קמפיין ה-MeToo הוא קמפיין מבורך. אסור פשוט שהגולם יקום על יוצרו. זה באמת קמפיין מבורך. אני חולה על נשים, ומעריצה נשים, אני חושבת שנשים הרבה יותר חכמות מגברים. יש טיפונת זליגה מהירה מדי לכל אחת לקפוץ MeToo, MeToo, MeToo. אני למשל יכולה לומר לך שאני רואה בעצמי אשה חזקה. קשה לי להבין חולשות מסוימות אצל נשים, אבל אני מקבלת ואני מבינה אותן. יש בי טיפונת ביקורת על נשים שלדעתי לא שייכות ל-MeToo ומנסות לתפוס על זה טרמפ, ונכנסות לתוך הקטגוריה הזאת. אני יכולה לציין לך אחת, פנינה רוזנבלום".
מה זאת אומרת?
"לא מתאים, לפנינה'לה, להגיד מילה אחת בנושא הזה. אני חושבת שפנינה מייצגת את ההפך מהנשים שמדברות על MeToo, אבל בוא נצא מזה. אני גם חוויתי הטרדה, הנה אני מגלה לך סקופ, שאני לעולם לא אבחר לדבר עליה. בחרתי להדחיק אותה ולהעלים אותה, לא מתוך חולשה, מתוך בחירה. הייתי פוסטמה, הייתי צעירה, היום אני מבינה שזאת הייתה הטרדה. בעבר לא הבנתי את זה. אז לא בא לי לדבר על זה".
"עצה אחת שאני יכולה לתת לך: אם בעלי היה קם להכות אותי, הייתי משיבה לו בבקבוק על הראש. אני לא יכולה להבין את ה... אני מקבלת את החולשה הזאת אצל נשים, אבל אני אישית קשה לי להבין את הפעם העשירית והפעם החמישים של 'אני אוהב אותך, אני אשתנה בשבילך'. אני בפעם הראשונה כבר הבקבוק היה מתעופף".
(פנינה רוזנבלום מסרה בתגובה: "אני תפסתי טרמפ על METOO? שאלו אותי, אז דיברתי על זה. אני לא צריכה לתפוס טרמפ על כלום, אני כבר 40 שנה בכותרות").
מה עם אלבום חדש? האלבום הקודם יצא לפני יותר מ-10 שנים. הוצאת לא מעט שירים מאז, גם היה להיט עם ירדנה ארזי.
"אני כבר הוכתרתי כאחת שמתחילה לעשות אלבומים ולא מסיימת אותם. תשמע, אני לא מתעסקת רק בארץ, ואני לא מזדיינת ורצה לספר לחברים. אני עושה המון דברים שאני בוחרת לא לפרסם בארץ, מטעמים שפרימיטיביים יאמרו חמסה, או שלא יעשו עין רעה. כשאני מתעסקת בפרויקט, למשל מתחילה אלבום, והקלטתי שלושה שירים והרביעי בדרך, ופתאום מציעים לי משהו גדול בחו"ל, אז אני מפנה יותר זמן למשהו הגדול שהציעו לי בחו"ל, ואומרת אוקיי, את זה אני אסיים בחודש הבא. וככה חודש גורר חודש".
אמירה רווחת עליך בתעשייה גורסת שהקריירה הבינלאומית שלך הוחמצה.
"אני מסתכלת במראה ואומרת - אלוהים תודה שעשית אותי תימניה, והעור לא מתקמט, ואני עדיין לא גזורה ומשוסעת על ידי מנתחים פלסטיים. דרך אגב יש תכנית לעשות על זה ריאליטי, אבל יעלה הרבה כסף. אם כבר יעשו לי את זה, שישלמו בעד זה ויצלמו הכל. אני מודה על הדברים שיש, אני לא חושבת לשניה במושגים של החמצות. עשיתי המון, ואני מאחלת לאחרים לעשות את זה, ומי שמסתקרן פשוט לפתוח יוטיוב ולפשפש".
בפרוס שנת ה-70 למדינה - יש במה להתגאות, אבל יש גם במה לא. במה את לא מתגאה במדינה?
"וואו, הבוקר חשבתי על זה, שאני רציתי לכתוב פוסט, ופחדתי ממירי רגב שתעיף אותי מאיזה מופע שעומד להיות אוטוטו. הרגשתי פשוט זעם, ורציתי לקחת את הטלפון, ולצלם את עצמי, ופשוט לומר: זה לא יום השואה, זה החרפה לשואה. ניצולי שואה בחרפת רעב, בודדים, סובלים, זה מזעזע אותי. זה בין הדברים היחידים שאני באמת מתביישת בהם ובא לי לזעוק את הזעקה הזאת, ואני עוצרת את עצמי. למה? כי גם בי יש את הצביעות הקטנה הזאת, שאני חייבת לשמור על הקריירה שלי, ועל אלה שנמצאים מעליי וישמעו דברים שלא נעים להם לשמוע, אז יעיפו אותי ממקומות כאלה ואחרים, אבל אני אומר את זה מולך".
מטריד לשמוע ממך שהיה בך כעס אבל לא ביטאת אותו מחשש שמירי רגב תפגע לך בהופעות. אמן לא צריך לומר את דעתו?
"אם אתה תאמר משהו שהשמאל לא אוהב, אתה תוחרם על ידי השמאל. אתה תאמר משהו שהימין לא אוהב, אתה תוחרם על ידי הימין. אנחנו מדינה מאוד מאוד קטנה. אנחנו מדינה שאתה לא יכול להסתכסך לא עם החצי הזה ולא עם החצי הזה, ולצערי רוב האמנים יושבים בבית, ממלאים פיהם מים וסותמים את הפה. תראי מה עשו לאחינועם ניני, קברו לה את הקריירה, והיא אחת האמנים שתרמו לישראל מבחינה מוזיקלית, אבל נחשבת לאויבת העם".
לסיום, משחק האסוציאציות. מה הדבר הראשון שעולה לך לראש כשאומרים שרה נתניהו?
"שידרגו אותה, חבל"ז".
יאיר לפיד.
"הייתי עושה אותו כשהוא היה בן 18".
אבא.
"זיכרונות כואבים".
תקשורת.
"מפלצת, שפעם מנשקת ופעם דוקרת".
צביקה פיק.
"חולה עליו ושונאת אותו".
המנהל שלך, שי כרם.
"אין לו תחליף".
