פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      אושרי כהן לא אשם: "יום הדין" לא הייתה צריכה להיות הצגת יחיד

      אושרי כהן מתקשה לסחוב לבדו על הגב את "יום הדין", הצגת היחיד שלו בתיאטרון האינקובטור שנכתבה בהשראת "המשפט" של קפקא. הבעיה אינה במשחק של כהן: המינימליזם הבימתי מכשיל אותו והוא לא מצליח ליצור רושם אמיתי שכל העולם נגד יוסף ק'

      יום הדין אושרי כהן תיאטרון האינקובטור (יח"צ , ז'ראר אלון)
      מתוך ההצגה "יום הדין" (צילום: ז'ראר אלון)

      בתמונה הטובה ביותר, לטעמי, ב"יום הדין", הצגת היחיד של אושרי כהן בתיאטרון האינקובטור, אוחז כהן בשפופרת טלפון צהובה, מאלה שהיו בכל בית בסבנטיז. מתוסכל מהמשיבון הממוחשב, הוא מאזין למערכת הניתוב מדקלמת לו את השקר הגדול ביותר של המאה ה-21: "שיחתכם חשובה לנו". זה היה מיזוג נפלא בין ישן וחדש, בין חפץ דקדנטי וחד-ממדי לקדמה המשוכללת מרובת האופציות, כשהמסר ברור: לא משנה באיזו תקופה תחיו, הביורוקרטיה לעולם תתיש ותכריע אתכם.

      המחזה "יום הדין", בבימוי והדרמטורגיה של Opal, נשען על "המשפט", אחד הספרים המשמעותיים שפורסמו במאה ה-20. הוא נכתב על ידי פרנץ קפקא ב-1914 ופורסם זמן קצר לאחר מותו ב-1924 ובניגוד לצוואתו. כהן מגלם את יוסף ק. (יוזף ק. בספר), סגן מנהל בבנק שזה עתה חגג את יום הולדתו ה-30. באישון לילה מידפקים סוכנים בלתי מזוהים על דלתו ומודיעים לו כי הוא במעצר, אך לא חושפים איזה פשע ביצע. במשך שנה שלמה הוא מתייסר, כשיותר משהוא חושש מגזר הדין מכרסמת בו השאלה במה הוא מואשם, עליה איש לא נותן לו תשובה.

      הצגת יחיד היא קונספט בעייתי, והשאלה איך כהן מתמודד אתו קצת מורכבת. את התפקיד שלו הוא מבצע היטב, בחן רב ובכנות. העובדה שהוא נמוך מאזנת את הדימוי המסוקס שדבק בו והופכת אותו ל"איש הקטן שנגד המערכת", בניגוד לקייל מקלכלן גבה הקומה והמרשים, שגילם את יוזף ק. בסרט "המשפט" ב-1993. כהן גם מצליח לנהל את הדיאלוגים המדומים, אלא ששם בדיוק טמונה המלכודת: לא כל הדיאלוגים צריכים להיות מדומים. תיקון - לא כל הדיאלוגים יכולים להיות מדומים. פעמים רבות חסרה דמות מוחשית נוספת לצדו (למשל, דודו של יוסף ק. נשמע כמו פרטנר מעניין ביותר על הבמה) שתכניס קצת דרייב בהתקדמות האיטית והמעייפת.

      יום הדין אושרי כהן תיאטרון האינקובטור (יח"צ , ז'ראר אלון)
      מתוך ההצגה "יום הדין" (צילום: ז'ראר אלון)

      על אף שהיעדר דמויות נוספות מתמזג עם מנטרת "רב הנסתר על הגלוי", ניכר כי כהן לבדו לא יכול לסחוב לבד את המחזה. האם שחקן אחר היה עושה זאת יותר טוב? מסופקני. הבעיה אינה במשחק של כהן. המינימליזם הבימתי מכשיל אותו, ולהוציא את תמונת שיחת הטלפון המצוינת, הוא לא מצליח ליצור רושם אמיתי שכל העולם נגד יוסף ק.

      יש לציין, למען ההגינות, כי "המשפט" מלכתחילה אינו ספר פשוט, קל וחומר כשמתרגמים אותו להצגה. עם זאת, הוא חשוב דיו כדי לעלות על הבמה, במיוחד כשלמעלה ממאה שנה חלפו מאז נכתב ועדיין דברים רבים לא השתנו. יתרה מזאת, ניתן לזהות בעיתוי ההעלאה אירוניה דקה דווקא לצד השני, זה שבו הביורוקרטיה והסחבת משרתת את האזרח. יוסף ק. הרי בטוח בצדקתו לפיה לא היה כלום ולכן לא יהיה כלום, ואנחנו הרי כבר יודעים מי עוד חושב כך.

      משך "יום הדין" הוא שעה, אבל המחזה מרגיש ארוך יותר. גם אם במידה מסוימת תחושת ההתשה שהוא מייצר מעבירה את רוח היצירה, עדיין נדמה שהפחתת כובד המשקל מכתפיו של כהן דרך העלאת הצגה עם מספר משתתפים נוספים הייתה משפרת את החוויה עבור הצופים.

      יום הדין אושרי כהן תיאטרון האינקובטור (יח"צ , ז'ראר אלון)
      מתוך ההצגה "יום הדין" (צילום: ז'ראר אלון)

      "יום הדין", תיאטרון האינקובטור. ההצגות הבאות: 15.5 בבית מזיא בירושלים, 5.6 בצוותא, ת"א