דמויות של אוטיסטים מסוגים שונים מאכלסות את הטלוויזיה בהמוניהן בשנים האחרונות, אם במפורש ואם ברמז. "פלפלים צהובים" וגרסתה הבריטית "סוג א'", "הורים במשרה מלאה", "לא טיפוסי", "הגשר", "הרופא הטוב", "המפץ הגדול", "קומיוניטי", ועוד רבות. למרות השפע הזה, ברוב רובם של המקרים הסדרות האלה מתמקדות בדמויות בצד מאוד מסוים של הספקטרום, כאלה שלהפרעה שלהם נלווה איי קיו גבוה במיוחד בואכה גאונות. "על הספקטרום", הגם שיש בה ייצוג לפן הזה, חושפת בפנינו לשם שינוי ובריאליזם יחסי גם אוטיסטים אחרים. מן השורה, לכאורה חסרי ייחוד.
הסצנה הכי יפה בפרקי הפתיחה של "על הספקטרום" מגיעה בפרק השני שלה, שישודר בשבוע הבא. אחת הדמויות יוצאת לדייט ולא מבינה שהוא אינו מתקדם יפה. זהו רגע מכמיר לב הממחיש עד כמה היא אבודה בהלכי העולם הזה, ובה בעת מקסים מאחר שכחלק מאותו חוסר תקשורת בסיסי היא רואה רק את הפן החיובי של החוויה. מאושרת כי סוף סוף יצאה לדייט.
מחפשים המלצות או רוצים להמליץ על סדרות חדשות? רוצים סתם לדבר על טלוויזיה? הצטרפו לקבוצה שלנו בפייסבוק, שידור חופר
כזה הוא עולמם של רון-רון, זוהר ועמית ב"על הספקטרום", שלושה צעירים על הספקטרום האוטיסטי אבל בתפקוד גבוה, לכאורה, שחולקים ביחד דירה ברמת גן - פרקטיקה אמיתית המתבצעת בדיור מוגן ברחבי הארץ. לרון (ניב מג'ר, "טלוויזיה מהעתיד") יש אספרגר, הוא מעדיף להישאר בבית בלי להטריד את עצמו במפגשים עם אחרים, כולל לצפות בערוץ הקניות בעוד השואב-הרובוטי מסתובב בבית. זוהר (נעמי לבוב, "יונה") עובדת במטבח בארומה, חולמת להיות זו שכורזת ללקוחות, מפנטזת להתנשק, לומדת הגייה נכונה של האות ש' כמו כדי לסמל את הרצון שלה לתקשר נורמלי, כמו שכולם מתקשרים. עמית (בן יוסיפוביץ', "המלט" של הבימה) נוהג לשבת בבית קפה סמוך לביתם, לקבל דברים בלי לשלם עליהם ובתום לב לקחת דברים שאינם שייכים לו.
אם רון וזוהר מאפשרים לנו להאמין שהם אכן יכולים להתמודד עם מידה מסוימת של עצמאות, עמית ממש לא שם. הוא מתנהג ומצטייר כאדם עם מנת משכל נמוכה במיוחד, כמו של ילד, לא יודע שהמספר 20 נמוך מ-50. בניגוד לשני האחרים הוא אינו עובד או מנסה למצוא עבודה, ובשני הפרקים הראשונים אנחנו גם לא רואים שהוא נעזר באנשי מקצוע ובבני משפחה כשם שלרון יש את יעלי (טל יקימוב) המנסה להכין אותו לסיטואציות בחיים, וכפי שלזוהר יש את אחיה אשר (אורי גת), האפוטרופוס שלה. זו לא רק בעיה של גריעה מהאמינות של "על הספקטרום", אם כי גם, אלא משהו בזה לא מסתדר. עמית נראה כמו ספיח מסיפור אחר, על אדם שבניגוד לשני חבריו אין לו את הכלים להתמודד עם העולם. דמותו חריגה אפילו ביצירה על חריגים, והאמת - לא כזו מעניינת.
זו בעיה גדולה ומשמעותית שיש לקוות ולהאמין שתיפתר ככל שהסדרה תתקדם, אבל אפילו עם החריקה הזו "על הספקטרום" היא יצירה נהדרת. המשחק של כולם מעולה, ניב מג'ר בפרט מפתיע בשרטוט הכובש עמוס הניואנסים של רון, שהכנות חסרת הגבולות שלו אחראית לכמה מהרגעים המשעשעים בסדרה. התסריט הנבון של דנה אידיסיס כולל לא מעט הברקות שנעות בין המצחיק לבין הנוגע לבין שניהם בו זמנית. אבל ההתעלות האמיתית היא הבימוי של יובל שפרמן ("אורי ואלה"), שבדרכים חכמות ממחיש לנו כיצד האנשים האלה מבודדים מהסובב אותם.
לאורך כל פרק הבכורה אנחנו רואים את אשר מסיע את זוהר, יעלי מסיעה את רון. תמיד הם במושב שליד הנהג, תמיד עם החלון הסגור החוצץ שעליו משתקף הרחוב ההומה שבחוץ, הדבר הזה שהם בתוכו אבל לא חלק ממנו מטיל עליהם את צלליו. כך גם הסצנה הקדחתנית לקראת סופו של הפרק: רון-רון מדבר עם אחותו בנחת בטלפון, זוהר צורחת בזעם, אחיה מנסה לפייס אותה עמית עושה את מה שהוא עושה ברקע - מיצוי של כל עלילות הפרק בסצנה רועשת אחת שמייצגת לפחות במידת מה את עודף הגירויים שאוטיסטים מתמודדים עמם על בסיס קבוע. בצורות ערמומיות מעין אלה מצליחה "על הספקטרום" להכניס אותנו לבועה עם נקודת מבט ייחודית, כזו שלא רק חושפת בפנינו את החיים של האנשים האלה, אלא גם את העולם שלנו מבעד לעיניהם.
"על הספקטרום" משודרת בימי שלישי ב-21:30 ב-yes Edge.