השבוע בקע קול חדש מהרמקולים בבית "האח הגדול" - גברי, נמוך, קצת איטי, השרמנטיות של פבלו רוזנברג עם הסטלנות של נירו לוי. ברוכים הבאים אח גדול, מי ייתן ותעשה איתנו חסד שיהפוך את העונה לראויה לצפייה. אפשר כבר לומר בזהירות - אחרי שני פרקים בהובלת האח הגדול החדש, העונה העשירית של "האח הגדול" התחילה ע-כ-ש-י-ו. טוב, אולי נצנן קצת את ההתלהבות, עדיין לא מדובר בשיאים שאנחנו זוכרים מדנית ואליאב או ליהיא גרינר, אבל בשונה משמונת הפרקים שערכה האחות הגדולה ונראו כמו תרגיל ממש מוזר בשמירה על ריכוז מול תמונה קפואה, פרקי השבוע של האח הגדול כללו נרטיב מסוים.
מה היינו עושים בלי מיעוטים בארץ ישראל? אדייק - מה היינו עושים בלי ערבים במדינת ישראל? מי היה סולל לנו כבישים, בונה לנו בתים, מוכר לנו פיתות בפסח ודופק לנו דו"חות חנייה בשבת? ערביי ישראל הם הבחירה העלילתית הקלה ביותר כאשר עורך ריאליטי זקוק לקונפליקט נפיץ בשלוף. המינוי של שמס לתפקיד ראשת הממשלה הפלסטינית הראשונה בישראל היה צעד אמיץ אם הוא לא היה כל כך פחדני (וזה עוד לפני שדיברנו על ההתנהלות סביב הפוסט שקידם את המשימה). רוב הדיירים קפצו על ההזדמנות לצאת ליברלים ליום אחד ובחרו בשמס לתפקיד אבל לא עברו יותר מחמש דקות עד שיצא מכולם הבנצי גופשטיין והם התחילו לדבר על הפיכה.
בסצנה היפה ביותר של הפרק חברי הממשל-אח מקבלים את שמס בשירת התקווה וקריאות "תחי מדינת ישראל", שמס הנבוכה נראית כמי שלא יודעת אם לכעוס בגלל האפליה או לשמוח כי הבינה שהיא מתמודדת מול דבילים. לירז, לירון, סימה ורועי חושבים שראשת ממשלה פלסטינית זה אירוע יותר דמיוני ממשימת החלל. מה שנקרא קאט לישראל 2045.
אליבא דהאח הגדול - בזמן שהערבים בשלטון, היהודים צריכים לקלף בוטנים. למה? ככה. ומעבר לציניות הכללית כלפי הקמצנות של רשת על המשימות העונה (הלו, מה עם איזה באנג'י בחצר?) הרעיון לפיו הסכסוך בינינו ובין הפלסטינים יוכל להסתיים באמצעות קרב קליפות בוטנים העלה חיוך. בסופו של יום כולנו קופים וזה.
מגי, הדיירת היחידה בבית האח עם שאיפות פוליטיות ודמיון לאיילת שקד, ממש מתבאסת שהדיירים בחרו מישהי אחרת לתפקיד ראשת ממשלה. היא יודעת שהבוחרים בישראל הם קהל שבוי - ו-once ראו אותך כראש ממשלה בטלוויזיה יצביעו לך גם בקלפי. חוץ מזה - איך הדיירים לא רואים שהיא הרבה יותר יפה משמס? איפה הסטנדרטים שלהם.
ישראל מסתמן כניג'ס הראשי של הבית, אפשר להוציא את הבחור מהישיבה אבל אי אפשר להוציא ממנו את ההרגל לעשות כלום ולדבר על זה הרבה. לישראל יש התנגדות עקרונית לעבודה במפעל, הבדלי מעמדות ובכלל התנגדות לכל דבר שאפשר להיות נגדו. למזלו, רוב דיירי הבית מעוניינים להכניס אותו למיטה, אחרת היה מסיים את הקריירה שלו בבית כשברווז האמבטיה הוא חברו היחיד.
מה עוד? אחרי שהפכו את שמס לאויבת מספר אחת של עם ישראל, באח בחרו בלירז לאויבת השנייה של הבית. אין דבר יותר להתאחד סביבו כמו פחד ממיעוטים. הריב בין לירז, סימה ומירב היה אחד הדוחים שראינו העונה וגרם לי לאכילה רגשית. מירב וסימה - שתי נשים שכנראה מתקשות לזהות את עצמן במראה בלי ביקור אצל פלסטיקאי - לא מקבלות את זה שלירז פשוט עפה על עצמה. מבחינתן זה עלבון אישי. זה הזמן להזכיר שקנאה עושה קמטים אבל אין סיכוי שמישהי מהן יכול להזיז את הפנים באופן רצוני אז אוותר.
אורלי זוכה לזמן מסך דל מאז כניסת האח ועדיין מצליחה להבריק. השבוע גיליתי שהיא מסתובבת עם גומיית כמו שיער להשלמת הטוטאל לוק "קוקו מנקות" על שם מריומה.
שחור ופתור:
"חוץ מרגישות אין בי שום דבר נשי" (סמואל מוכיח שאפשר לצאת מיזוגן ופמיניסט באותו משפט)
"אני עושה מקלחות חריצים" (מירב כבר שמעה על קמפיין ישראל מתייבשת)
"החיים זה מה שקורה בזמן שמתכננים תכניות" (האחות הגדולה נפרדת מהדיירים; החיים זה מה שקורה בזמן שלא עורכים תכניות)
"זה נגע לי בבטן הרכה" (מגי - 42 קילו - מפגינה רגישות בשיחה עם לירז)
"מי זה?? מי זה??" (דיירי הבית "זוכים" בהופעה של מאור אדרי ומגיבים בהתלהבות)
