הסערה בעקבות העלאת המחזמר משיריו של אייל גולן בתיאטרון הקאמרי לא נרגעת. לידי וואלה! תרבות הגיע מכתב ששלח השחקן והבמאי המוערך דרור קרן, איש תיאטרון הקאמרי, לראשי התיאטרון, ובו הביע מחאה על ההחלטה להעלות את המחזמר. רק באחרונה זכה קרן בטקס פרסי התיאטרון על ההופעה הטובה ביותר של שחקן ראשי בהצגה "סוס אחד נכנס לבר" של הקאמרי, וגם כשותף בפרס מחזאי השנה בטקס זה. המכתב נשלח למנכ"ל הקאמרי, רן גואטה, וליו"ר הוועד המנהל, עופר שחל.
"במהלך השבוע האחרון", כתב קרן, "מאז מסיבת העיתונאים שאף אחד לא זוכר ממנה דבר וחצי דבר חוץ מזה שהקאמרי אימץ את אייל גולן, רציתי, כמי שתיאטרון הקאמרי הוא ביתו השני בעשרים שנה האחרונות, לדבר אתכם, להבין, אם בפגישה, או בשיחה טלפונית, בעיקר רציתי לשתף אתכם באיך אנחנו מרגישים, שחקנים ועובדים בתיאטרון, שחשבו (גם אני חשבתי אגב) שזאת בדיחה. רציתי לספר לכם, לשתף אתכם במבוכה, בתדהמה ובבושה, שעולה בשיחות שלנו בשבוע האחרון, בוואנים בדרך להצגות, בשיחות טלפון ובקבוצות הוואטסאפ השונות. חשבתי שחשוב שתדעו שמעבר לביקורת מבחוץ, יש פה כאן, אצלנו בבית, תחושות קשות. תחושה של אובדן דרך וערך. של מכירת חיסול כללית. אני חושב שכמנהלינו יש לכם זכות וגם חובה לדעת את זה. אז כתבתי לכם לפני שלושה ימים מייל ארוך ובסוף לא שלחתי, כי הבנתי שבתוך הקלחת הזאת אתם נפגשים, חושבים, מטכסים עצה ואולי מפיקים לקחים, כי מן הסתם אתם רואים כמוני את מה שהולך ברשת, במדיה הכתובה והאלקטרונית בעקבות ההצהרה על המחזמר המדובר. חיכיתי ולומר את האמת, קיוויתי בכל מאודי, שתימצא הדרך 'לרדת מהעץ', ושייאמרו דברים ברורים וחד משמעיים".
"והנה קיבלנו היום, השחקנים והעובדים, את ההודעה מטעמכם. והיא כל כך ברורה וחד משמעית ש... מה אגיד לכם, יקיריי? שברתם לי את הלב. מילה אחת על הדבר עצמו? א-ח-ת? על מושא הביקורת? על מי שנבחר להיות ספינת הדגל של מסיבת העיתונאים? על זה יש או אין תשובה? יש הסבר? לא למדיה, לעצמנו. אתם כותבים לנו: 'הקאמרי תומך מגן ומשמר את חופש הביטוי והיצירה... אנחנו מכבדים כל דעה בנושא... מצפים לשיתוף פעולה...'?! על איזה שיתוף פעולה אנחנו מדברים, כשמקדם המכירות החדש של התיאטרון הוא אייל גולן, שניצל את מעמדו כדי לנצל קטינות שראו בו מושא הערצה, שלא רק שלא תמך, לא הגן ולא כיבד, אלא גם קרא לאבא שלו לחגיגה הבזויה הזאת. מאיזה תוקף, מאיפה נובעת 'הציפיה לשיתוף פעולה'? השאיפה הנצחית להביא 'קהלים חדשים'/ 'לדפוק קופה'/ 'למכור'/ להביא 'שלאגר' - שמה תמיד כסף מצד אחד ותרבות/ ערכים בצד השני. פה ושם, וזה האידיאלי כמובן, הצגה באמת טובה מצליחה גם להרוויח, ולהרוויח זה לא בושה. מה כן בושה? כשאנחנו מתחבאים מאחורי מילים גדולות כמו 'אמנות', 'חופש הביטוי', ו'פנייה לקהלים אחרים', תוך התעלמות מעוול ושפל מוסרי, מטובת האדם, מטוב ורע, מ'עשה ואל תעשה'. תיאטרון שמתבלבל במקומות האלה חוטא למראה שהוא אמור לכוון אל החברה שהוא חי בה. משמיט את הצידוק לקיומו".
קרן מצטט במכתבו קטע מראיון שקיים גולן עם "ידיעות אחרונות", בו אמר: "כן, זה נשמע גרוע מאוד. אבא שלי הגיע אליי לדירה, ואז הוא עולה לדירה ונכנס עם שתי בחורות. ואז הן נכנסו וישבו בסלון, אחת מהן יושבת בדיוק על הקצה כזה של הספה. אני נעצר לידה והיא כזה באה לפתוח לי את המכנסיים, מורידה לי את המכנסיים ועושה מה שעושה. איך שזה מתחיל, אבא שלי לוקח את השנייה ויוצא למרפסת". אחרי הציטוט כותב קרן: "זאת הבושה. לא המחזה של זגורי. בשנה שבה בכל העולם, גברים בעמדות מפתח שניצלו נשים רק כי יכלו, מוקעים ומקבלים אות קלון, אצלנו מסתבר הם מקבלים מלוכה. הוד והדר. זה לא תיקון 'מזרחי' כפי שאמרה שרת התרבות, וזו לא 'פניה לקהלים חדשים', זאת קודם כל יריקה בפני הקורבנות של אייל גולן ובפרצוף של כל מי שחושב שזה פסול. גם אני חושב שזה פסול. חיפשתי במכתב שלכם מה אתם חושבים. ומה שהבנתי זה שאם אייל גולן פופולרי, ומביא קהל, ושיריו היו השראה של מאור זגורי הנער, אז כל זה לא רלוונטי. ש'זה אני' - זה מי שאנחנו היום. שזאת הבשורה של תיאטרון הקאמרי בפתיחת העונה החדשה שלו. אני יותר מאשמח שתגידו לי שאני טועה. תודה".
מנכ"ל הקאמרי, רן גואטה, סרב להגיב.
