ביום שבת, בזמן הופעה משותפת של ביונסה וג'יי זי בלונדון, הוקרן לראשונה על המסך באולם קליפ חדש של הזוג לשיר חדש לגמרי, "Apeshit". השיר המקפיץ, שמופק נהדר, אמנם מספר על אורח החיים העשיר והמשפיע של הזוג, אבל הוויזואליה שלו מספרת סיפור אחר. הקליפ המרשים צולם במוזיאון הלובר שבפריז, ומציג בתחילתו את ג'יי וביי עומדים עם הגב למונה ליזה. בפריים הבא הם עומדים עם הגב לפסל האלה ניקה מסמותרקיה, כשקבוצה של עשרה רקדנים בבגדי גוף רוקדים בשכיבה על מדרגות המוזיאון. בהמשך סוקרת המצלמה כמה מיצירות האמנות הגדולות בהיסטוריה, אל כולן ביונסה, ג'יי זי והרקדנים מפנים את הגב. ציורי הרנסנס, הפסלים הקלאסיים, בכולם רואים רק אנשים לבנים, יפים, דשנים. בין לבין השיר מזגזג לתמונות מהחיים הרגילים. בכניסה לבית משותף, ברחוב חשוך, הכל עם אנשים אפריקאים. ההתעלמות מהאמנות בלובר ממשיכה, כשמגדילה לעשות ספרית המספרת במוזיאון את שיערו של בחור אפריקאי, שוב עם הגב למונה ליזה. ההיעדרות של שחורים באמנות צורמת - רק באחד הציורים קולטים בקטן שני עבדים אפריקאים מאחור. אנחנו נאלצים לחכות עד לקראת סוף הקליפ כדי למצוא דמות אפריקאית שמוצגת בגאווה בלובר - הציור עם השם הגזעני "דיוקן של אישה שחורה" מ-1800, של הציירת הצרפתייה מארי-גיימין בנואה. לאישה השחורה, בניגוד למונה ליזה, אין שם. היא פשוט אישה שחורה.
בסיום הקליפ ביי וג'יי, עדיין עם הגב למונה ליזה, מתחילים להסתובב לעברה. הם נעצרים ומביטים ארוכות אחד בשני. כשכבר נראה שהם יתעלמו מהיצירה של דה-וינצ'י, הם מכבדים אותה בכל זאת ומסתובבים לעברה. המסר מהקליפ שביים ריקי סאייז האנונימי, חזק וברור הרבה יותר מכל הקטעים באלבום המשותף הראשון של ביונסה וג'יי זי, "Everything is Love", שיצא בהפתעה בשבת בלילה ומתוכו השיר לקוח.
האלבום המשותף הוכרז למעשה כחלק שלישי בטרילוגיה שהחלה עם "Lemonade" של ביונסה והמשיכה עם "4:44" של ג'יי זי. כך ב"לימונדה" ביונסה סיפרה איזה מניאק ג'יי זי וסיפרה שהוא בגד בה, ב-"4:44" ג'יי זי התנצל על השיט שלו, ו-"Everything is Love" אמור להיות אלבום הפיוס. הפרסומים הבטיחו אלבום קונספט המסקר את מערכת היחסים של הזוג הכי מפורסם של עולם המוזיקה, ובתחילתו, בדואט "Summer", אכן מוגשמת ההבטחה. השיר עוסק במציצנות כלפי הזוג - בבית הראשון ביונסה מתוודה על אהבתה ובבית השני ג'יי זי עושה את אותו הדבר. בפזמון, עם הסאונד הסיקסטיזי, הם סוג של מספרים על סקס התפייסות.
למרות הפתיחה המוחצת, ההמשך ממעט לספק הצצות ותובנות נוספות ממערכת היחסים של ג'יי וביי. אחרי "Summer" מגיעים עוד שמונה קטעים, ששבעה מהם עוסקים בעיקר במגלומניה. לפעמים של כל אחד מהם כאינדיבידואל, לפעמים של שניהם כזוג. בשירים האלה, ב-"Boss" הם מתהדרים בכמה כסף יש להם ואיזה אורח-חיים של מליאנים הם חיים, ב-"Heard About Us" הם מתרברבים עד כמה הם מפורסמים וכן הלאה. כדי לאזן את השחצנות של הקטעים האלו, הם טוענים בשירים אחרים עד כמה הם מחוברים לשורשים שלהם ומנסים להראות שהם גם אנושיים. כך, "713", על שם אזור החיוג של יוסטון, הוא סוג של הוכחה שביונסה לא שכחה מאיפה באה, ו-"Friends" הוא מחווה לחברים הטובים שלהם שבזכותם הם פה.
למרות הניסיון להיראות אנושיים, המגלומניה באלבום הרבה יותר חזקה ומתריסה. "Nice" מספר על כך שג'יי זי הוא בעצם כל יכול מבחינת ההשפעה שלו בעולם המוזיקה. השיר מתחיל עם פארל וויליאמס, ששר "אני יכול לעשות הכל" וממשיך בראפ של ג'יי זי שמספר על ההצלחה של פלטפורמת המוזיקה שהוא עומד בראשה, TIDAL, למרות המגבלות והתחרות. "אם היה איכפת לי מהכמויות של הניגונים בסטרימינג", הוא מדקלם, "הייתי שם את Lemonade בספוטיפיי".
למעשה, עד הקטע הלפני אחרון באלבום, "Black Effect", בלדת R&B מודרנית שבו הם דנים בעושר ובגאווה של התרבות השחורה, אין קשר בין הצהרת הכוונות של הקליפ הפוליטי לבין הנושאים הרדודים של האלבום. זו גם הסיבה ש-"Black Effect" יכול להוות פסקול הרבה יותר נכון לקליפ של "Apeshit", אבל כנראה שג'יי וביי חיפשו לחבר את הוויזואליה הזו ללהיט הכי חזק באלבום.
אין הפתעות גדולות מדי ב-"Everything is Love". אין כאן בשורה חדשה והשירים לא מפתיעים ומגלים לנו את מה שכבר ידענו: שביונסה זמרת גדולה, שג'יי זי עושה אחלה ראפ וששניהם יודעים לכתוב מלודיות יפהפיות. את כל זה, כאמור, אנחנו יודעים כבר לפחות עשור וחצי. אחרי הכל, שיתופי הפעולה הראשונים שלהם, הלהיטים "Crazy in Love", "Deja Vu" ו-"'03 Bonnie and Clyde", יצאו אי שם בתחילת המילניום. גם שירים ברמות האלו, למרבה הצער, אין ב-"Everything is Love".