בשנה א' ללימודי המשפטים למדתי על מוריס אזואלוס.
מוריס אזואלוס גר בנצרת עם אשתו, שרה. אני לא יודעת מה היה משלח ידו. אני לא יודעת מה היה משלח ידה. אני לא יודעת אם היו להם ילדים. אני רק יודעת ששרה אזואלוס בגדה בבעלה, מוריס, ככל הנראה במשך תקופה ארוכה. כשמוריס אזואלוס מגלה את דבר בגידת אשתו בו, בשנת 1992, הוא רוצח אותה ואת מאהבה, השכן - אליהו אנקווה. הוא יורה בהם, כשהם ישובים בתוך רכבו של אנקווה, מטווח קצר.
בבית המשפט, מוריס אזואלוס טוען ל"קינטור". השכן, כך טוען אזואלוס, התגרה בו רגע לפני שירה בשניים - "הנה, זה אמת, אתה יכול לקפוץ", הוא אמר. לכן, מן הראוי להפחית את האישום נגדו.
בית המשפט מקבל את טענתו של מוריס אזואלוס, וקובע כי לא היה לפנינו רצח בדם קר. "דמו של הישראלי המצוי ודמה של הישראלית המצויה עלול לרתוח", כותב השופט ברק, "כאשר הם רואים את בת הזוג או את בן הזוג בבגידה". בית המשפט מזכה את מוריס אזואלוס מרצח כפול, ומרשיע אותו בהריגה בלבד. השופטים האחרים - אליהו מצא ודליה דורנר - מסכימים.
מוריס אזואלוס הולך איתי מאז, זיכרון וסמל לעונשן של נשים מקולקלות. לצדק הרופס שנעשה עם אלו שמענישים אותן.
כל כך קשה לצפות לפעמים ב"סיפורה של שפחה".
כל כך קשה לפעמים, לא בגלל שהיא כה נוראה, אלא מפני שלעיתים המציאות נוראה ממנה.
בעולם שבו גבר יכול לירות באשתו כי בגדה בו - הזונה - ואחד הליברלים הגדולים של מערכת המשפט הישראלית, נושא הדגל של זכויות האדם, נשיא בית המשפט העליון לשעבר, פרופסור אהרן ברק, קובע שרציחתה היא בגדר תגובה "סבירה" - מה לנו כי נלין על שלפרד, ש"בגדה" במפקד, וכשגילה, שלח אותה למפגש חפוז ואכזרי עם בתה, וככל הנראה ארגן את תפיסתו, ואולי גם הריגתו, של המאהב שלה. חשוב לזכור - דמו של הגלעדי המצוי עלול לרתוח כאשר הוא רואה את שפחתו בבגידה.
ונדמה שעל הרקע הזה, עדן כה מתעצבנת כשניק נראה חסר עניין כשהוא מגלה את דבר בגידתה. "לא אכפת לך?", היא תוהה בקול רם, עיניה רטובות מבכי, והיא כנראה תמהה איך בעלה הגלעדי המצוי לא ירה בה עדיין. התנהגות כה בלתי סבירה, שעדן מתקשה להסביר אותה לעצמה, אלא בבגידה מקבילה של ניק בה. "זו השפחה", היא לוחשת בייאוש של אישה נבגדת, שאין בו כל זעם אלא רק תחינה, וניק מנסה להפיס את דעתה -
"עדן, בחיים לא הייתי מקיים קשר עם שפחה", הוא אומר. "זו תהיה התאבדות".
אבל ניק יודע שלא עדן היא זו שתהרוג אותו אם תגלה.
בפרק הזה, שתי גלעדיות מצויות צופות בבעליהן מקיימים יחסי מין עם אחרת.
הראשונה, הרעיה שאוחזת באמילי כשזו נאנסת על ידי בעלה. כשהגבר קורס עקב מה שנראה כשבץ (או, נוכח היסטורית הטוקסיקה של אמילי - אולי הרעלה), אצה הרעיה להזעיק עזרה, כשאמילי מביטה בשניים באופן שווה נפש. כשהרעיה יוצאת את החדר, אמילי ניגשת ובועטת בגופה. רק כשהאנס שלה שכוב חסר אונים על הרצפה, יכולה אמילי להשיב לו כגמולו. היא חלשה מדי מכדי לרצוח את האנס שלה בעת מעשה הקינטור עצמו. הגנת הקינטור נועדה לגברים בנויים לתלפיות, שיכולים להשיב מלחמה שערה ברגע האמת, לא לנשים שבריריות שגבר אלים וחזק מהן גוהר מעליהן.
השנייה, לא רק שאינה תוקפת את בעלה הבוגדני, אלא אף מעודדת אותו לאנוס, כדי לזרז את הפיכתה לאם. היא משכיבה את שלפרד על גבה בכוח, ומחלישה אותה אף יותר. כשהמעשה מסתיים, היא קמה והולכת בזעם, כששלפרד הבוכייה אינה אומרת דבר. דמה אינו רותח. היא אינה זועמת, רק שבורה. רק הבכי שלה נשמע.
כל כך קשה לצפות לפעמים ב"סיפורה של שפחה".
כל כך קשה לפעמים, לא בגלל שהיא כה נוראה, אלא מפני שלעיתים המציאות נוראה ממנה.
בעולם שבו ילדי מהגרים לא חוקיים מופרדים מהוריהם בגבול ארה"ב, ונשלחים למתקני כליאה שבהם הם שוכבים מייבבים על רצפות מטונפות במשך ימים - מבקשים בדמעות את הוריהם - מה לנו כי נלין על ילדה שהופרדה מאמה ה"מקולקלת", ונשלחה למשפחה אומנת שהכתה אותה רק פעמיים.
מה לנו כי נבכה כשנראה את המפגש בין השתיים, כששומרים חמושים מפרידים ביניהן, והילדה בוכה, והאמא בוכה גם כן. אפילו המרתה בוכה.
רק הגברים לא בוכים.
"נור" (זהו שם בדוי, שמה האמיתי לא פורסם מעולם), בת למשפחה בדואית מן הדרום, הייתה רק בת 16 כשאביה מכר אותה ככלה לגבר עיוור. היא הייתה בת 17 כשנמכרה בשנית כאישה שנייה לגבר בן 46, והגבר ההוא אנס אותה, אז היא הרגה אותו, בשנת 2013. היא הורשעה ברצח.
"לאחר החתונה נסענו, והדרך הייתה ארוכה", כתבה נור בבקשת חנינה שהגישה לנשיא המדינה, "הגיע הלילה, הוא אמר שאנחנו חייבים לעצור באיזה בית מלון. כשנכנסנו לבית המלון הוא דחף אותי למיטה ושכב איתי בכוח. ניסיתי להגן על עצמי ולא הצלחתי. התחלתי לחשוב מה לעשות, חשבתי לברוח, אך פחדתי שיהרגו אותי. אמרתי לעצמי שאין פתרון אחר אלא רק להרוג אותו".
בקשת החנינה שלה נדחתה.
בעולם שבו קיימת נור, ולצידה קיים מוריס אזואלוס, מה לנו כי נלין על ג'ון, או על האנה, או על אמילי, או על עדן.
מה לנו כי נלין?
עלינו לקבל את הדברים באופן שווה נפש.
בדם קר.
העונה השנייה של "סיפורה של שפחה" משודרת בימי חמישי ב-HOT HBO וב-HOT VOD.
הכותבת היא סופרת. ספרה "כותבת הנאומים" ראה באחרונה אור בהוצאת כנרת זמורה. להאזנה לפודקאסט של מגי אוצרי בנושא "סיפורה של שפחה"