רבים משוחרי הכדורגל הניטרליים התאהבו בחודש האחרון בנבחרת יפן. קשה היה שלא ליפול בקסמם של הכחולים המופלאים, שהוכיחו כי הגודל לא קובע, לפחות עד שלב מסוים, הפכו את נחיתותם הפיזית ליתרון והיו כפסע מרבע הגמר בזכות מסירות, אלגנטיות וחוכמת משחק. רבים גם היו שבורי לב בעקבות הדחת הנבחרת מן הטורניר, אך כעת הם יכולים להתנחם באמצעות המקבילה הקולנועית שלה - הסרט "אנטמן והצרעה", שעלה לאקרנים בארץ וברחבי העולם בסוף השבוע, וצפוי לשבור קופות.
מדובר כמובן בהמשכון של "אנטמן", שהציג בפנינו לפני שלוש שנים את גיבור-העל הכי זעיר של מארוול: סקוט לאנג (פול ראד), פושע קטן בכל המובנים, שבעקבות מפגש עם פיזיקאי פורץ דרך (מייקל דאגלס), הופך לאיש הנמלה, המסוגל להקטין את עצמו לממדים ננסיים וגם לשתף פעולה עם חרקים קטנים שכמותו. בין השאר, פגש גם את הופ ואן דיין, בתו של המדען ובשעת צורך גיבורת על בשם הצרעה, עם כוחות דומים לשלו. בפרק הראשון בסדרה, תפקידה היה מינורי למדי, אך כמשתמע משם הסרט, כעת הוא דומיננטי הרבה יותר.
זה הסרט העלילתי הארוך העשרים במספר שיצא מבית היוצר של מארוול, והוא כמובן משתייך ליקום המורחב שלה, אם כי בלי יותר מדי אזכורים לתוצרים אחרים, זאת לנוחות מי שאינם בקיאים בהם ובכל זאת מעוניינים לצפות בו. חשוב רק לציין כי הוא מתרחש לפני עלילת "הנוקמים: מלחמת האינסוף" אך אחרי "קפטן אמריקה: מלחמת האזרחים", וסקוט לאנג נמצא במעצר בית בגלל מעשיו המפוקפקים בו. העבריין הקטנטן חומק ממנו לבקשתו של חברו הפיזיקאי, כדי לסייע לו בחילוצה של רעייתו שאבדה לפני שלושים שנה בנסיבות המאתגרות את החוקים המדעיים. מגלמת אותה לא אחרת מאשר מישל פייפר, שבמסגרת הקאמבק שלה נצפתה לאחרונה גם ב"אמא" מעורר המחלוקת ו"רצח באוריינט אקספרס" שובר הקופות.
מובן שבדרכו של איש הנמלה יעמדו מכשולים, וכרגיל אצל מארוול, אין כאן נבל אחד אלא שניים. הנורמטיבי שביניהם הוא סוני, סוחר בנשק לא חוקי ומסעדן המצפצף על חוקי התברואה; העל-טבעית יותר היא "רוח", שלה כוחות מיוחדים ומנגד גם חולשות מיוחדות, ובעיקר יצר נקמה בפיזיקאי ובמשפחתו בשל חשבון מן העבר.
כרגיל בסרטים האחרונים של מארוול שאינם הפרק הראשון והשלישי של "הנוקמים", גם כאן החולשה העיקרית נעוצה באיכותם הירודה של הנבלים. סוני, בגילומו של וולטן גוגינס, הולם ברמתו סדרת אנימציה לילדים משנות התשעים. "רוח", אותה משחקת האנה ג'ון-קאמן הזכורה מ"משחקי הכס" ו"מראה שחורה", ממחישה שוב כמה פשוטים הם תנאי הקבלה למשבצת האיש הרע/האישה הרע בלהיט הוליוודי: די בכך שיש לך מבטא בריטי, והאולפנים ימהרו לשדך אותך למשבצת הזו. מובן שצריך יותר מזה, אך לנבלית כאן אין את הערך המוסף, והיא מתגלה כפושרת, לא מפותחת דיו וחסרת כריזמה.
גם דמותה של הצרעה, לטעמי, לא פותחה דיו, בטח יחסית לציפיות שעוררו שם הסרט. כמו כן, לא ברור לאן חתרו יוצריו בסיפור של ניסיון האיחוד המשפחתי בינה לאמה בגילומה של פייפר - אך אם המטרה היתה לרגש, גם זה לא ממש קורה, ואין כאן דרמה או אמוציות.
למרבה השמחה, קיימות בסרט איכויות המכפרות על החסרונות הללו. כמו נבחרת יפן, גם הוא מוצא דרכים מבריקות להתמודד עם המגבלות הפיזיות של גיבוריו, ופעם אחר פעם מציג באופן יצירתי, משעשע ומלהיב את הצורה בה הם משתמשים בגודלם כדי להערים על אויביהם. פייטון ריד, שביים גם את הפרק הקודם, משכיל אף ליצור כאן כמה סצינות שמזכירות כאן ברוחן את אותם סרטי מד"ב קלאסיים משנות החמישים על אנשים שהתכווצו או צמחו לממדי ענק, רק עם תקציב ואפקטים משמעותיים בהרבה. התוצאה היא רצף של סצינות מרדפים ופעולה מהנות להפליא.
פול ראד, המגלם פעם נוספת את איש הנמלה, שוב מצליח לעורר הרבה אהדה והזדהות הודות לקסמו האישי. נעימה גם הכימיה שיש לו עם הקרובות לו: בתו, פרודתו וכמובן גם הצרעה עצמה. השחקן, שהשתתף גם בכתיבת התסריט, מיטיב כהרגלו להפוך את סדרת סרטי "אנטמן" לקלילה והמצחיקה בעולם של מארוול.
כל זה קורה גם בזכות כמה דמויות משנה המקיפות אותו, בהן סוכן FBI שלא היה מבייש את סרטי "הפנתר הוורוד" וכמובן לואיס (מייקל פנה), חברו הפטפטן מימי הכלא שהפך לשותפו בחברת אבטחה, ומתפקד כמעין פטיפון אנושי בלופ אינסופי: גם אם תבקש ממנו להעביר את המלח ותו לא, הוא יענה לך בסיפור חייו, ילעיט אותך בפרטים לא רלוונטיים ולא יעצור לרגע.
לואיס הוא ככל הנראה דמות המשנה המוצלחת ביותר בעולם הקולנועי של מארוול, ובכלל מן הדמויות המשניות הטובות שראינו בהוליווד בעשור האחרון - בשורה אחת עם סקארט מעידן הקרח. נוכחותו גם מספקת את אחד הקטעים היפים בסרט, שלא נרחיב עליו כמובן, אך נאמר כי הוא מעניק את אחד הייצוגים הקולנועיים הראשונים לאובססיה הידועה של הקהילה המקסיקאית עם הבלדות המלנכוליות של מוריסי.
מלנכוליה שכזו אינה נוכחת לאורך כל הסרט עצמו, שמאזן את האפלוליות של "הנוקמים: מלחמת האינסוף" עם משב רוח קיצי ומבדר. אך בסופו של דבר היא מוצאת את דרכה למסך, וזאת בסצנת פוסט-קרדיטים דרמטית לא פחות מן השער שספגה יפן בדקה התשעים, שכמובן לא נעז להסגיר פרטים אודותיה. ההבדל הוא, שבמקרה זה עוד יבוא המשך, ואם התאהבתם גם בצרעה ובאנטמן, היו בטוחים כי הכסף שיכניס למארוול בשבועות הקרובים יבטיח כי נפגוש אותם שוב כבר בקרוב.
