לפני תחילת הצילומים של "עד הקצה - ג'סטה 2", הציב אבא של נאיה פדרמן תנאי: תסיימי את הבגרות במתמטיקה - או שלא תשתתפי בסרט. בתו החרוצה, תלמידת תיכון ובו בזמן גם כוכבת קולנוע, עמדה באולטימטום, והרוויחה את כל הקופה. היא גם הצטיינה במבחן, וגם מככבת בלהיט לבני הנעורים, שעולה כאן היום לאקרנים.
אנשים מעל קבוצת הגיל של פדרמן, בת 17, אולי לא מכירים את סדרת סרטי "ג'סטה", אותה מביים קובי מחט, אבל מוטב להם לדעת כי מדובר בעסק רציני ביותר: הפרק הראשון, שיצא בשנה שעברה, היה הצלחה קופתית, בטח במושגים של התעשייה המקומית, וההמשכון אמור להצליח עוד יותר. כיאה לכך, הוא משובץ לאינספור הקרנות בקומפלקסים של סינמה סיטי, השייכים למשפחת אדרי שגם הפיקה ומפיצה אותו, ולמעשה מוקרן שם פעם בשעה. בקיצור, היה שווה לשנן משוואות.
הפצת "ג'סטה 2" משמרת גם את אחד החוקים היציבים של הקולנוע הישראלי בארבע השנים האחרונות: אין חופש גדול בלי סרט של קובי מחט בכיכובה של נאיה פדרמן. ב-2015 היה זה "גויאבות", ב-2016 "האוצר מעבר לנהר", בשנה שעברה "ג'סטה" ועכשיו גם מגיע ההמשכון. נוסף לכך, אפשר היה לראות את השחקנית בין השאר גם במחזות הזמר "ספר הג'ונגל" ו"בילי אליוט" ובסדרות הילדים "בית הכלבים" ו"טרנינג", ופה היא מתכוונת לעצור. "אנשים מזלזלים בזה שאני מסרבת לתפקידים בעולם הילדים", היא אומרת בריאיון לוואלה! תרבות. "אומרים לי - 'את רק בת 17, את בתחילת הדרך, את לא במצב של להגיד לא למשהו. אבל האמת היא, שאני עובדת בתעשייה כבר עשר שנים. אני כבר ממש לא בראשית המסלול, ולגיטימי שאגיד כי בא לי לצאת מן האזור הזה. אם עושים יותר מדי תפקידים לנוער, לא יוצאים מהלופ, אז אני רוצה להמשיך הלאה ומקווה שכבר בשנה הקרובה זה יקרה".
ולפי הערכות של גורמים בתעשייה, זה אכן מה שהולך לקרות - ולמה לא בעצם? עם התבונה הרגשית של פדרמן, פניה הבוגרות, חוש ההומור שלה ובעיקר מסירותה ונחישותה, אפשר להמר כי בקרוב נראה אותה בתפקידים קצת אחרים. "אני לא אעשה משהו שיגרום לי להרגיש לא בנוח", היא אומרת, "אבל אני רוצה לעשות משהו לקהל בוגר ולא אכפת לי ללכת רחוק בשביל זה - למשל, לגלח את הראש וכדומה. הייתי רוצה לגלם תפקיד שצריך לעשות תחקיר מקיף לקראתו. למשל, לגלם מישהי שהיא חסרת בית ואין לה כלום. ההפך ממני".
ואכן, לשחקנית הצעירה לא חסר דבר - כפי שמשתמע משמה, סבה הוא דיוויד פדרמן, איש עסקים מצליח ומבעלי מכבי תל אביב בכדורסל, מה שאומר כי נולדה עם כפית של דבש בפה, אבל גם מביא עמו השלכות פחות נעימות. אם זה אנשים שמתנחמדים אליה רק כדי לקבל כרטיסים למשחק, או כאלה שבטוחים כי נהנתה מפרוטקציות בגלל משפחתה. "בסרט הזה שקלתי שיכתבו בקרדיטים פשוט 'נאיה', בלי 'פדרמן'", היא מודה. "אני לא חלילה מתביישת בשם המשפחה שלי. יש לי את ההורים הכי מדהימים בעולם ואת הסבא הכי מדהים בעולם, וזו משפחה שהצליחה ביושר ולא בדרכים אחרות, אבל מצד אחר, אני מגיל עשר לומדת טקסטים מארבע בבוקר, אז לא מגיע לי שיכירו אותי רק בזכות שם המשפחה שלי".
בסרטי "ג'סטה", מגלמת פדרמן נערה בשם שחר, שפיתחה סטארט-אפ מצליח עם שניים מחבריה (בגילומם של און רפאלי ומתן לקס). שלושתם הפכו למיליונרים בעקבותיו, וההמשכון מתאר את הסיכונים האישיים והמקצועיים שנלווים לעושר הזה. "באחת הסצינות, אני בוכה. כולם ציפו שאשתמש באמצעים מלאכותיים בשביל לזייף את הדמעות, אבל הפתעתי אותם, והשתמשתי בדברים אישיים מהחיים כדי להביא את עצמי לבכי", היא מספרת. "כולם הופתעו לראות ילדה בת 17 שעושה משהו כזה ומצליחה להתחבר ככה. הוכחתי שאני יודעת להשתמש בחיים שלי בשביל המשחק, וזה בגלל שהמשחק הוא למעשה החיים שלי. גם בחיים עצמם, אני מרגישה שחקנית. אני מדברת עם הידיים, מחקה אנשים, קמה כל הזמן מהכיסא ועושה הצגות".
מצד אחד, הסרט מתאר את הקשרים הרומנטיים של הגיבורים בצורה מאופקת ביותר - לכל היותר, רואים אותם מתנשקים לכמה שניות. מצד אחר, יש בו סצנה במהלכה רואים אותך רוחצת בג'קוזי, עם תקריב על הביקיני שלך, וגם דווקא את הקטע הזה לקחו לטריילר. תהיתי למה זה היה הכרחי.
"כרגע, בגיל 17, הגבול שלי זה כמה שניות בבגד ים, ולא יותר. למה היה צריך את זה? אני חושבת שהם רצו להראות את העושר בו חיה הגיבורה וג'קוזי הוא דוגמה טובה לזה. אני מניחה גם שלקחו את זה לטריילר, כי זה מושך תשומת לב ומוכר. מבחינתי האישית, לא עשיתי משהו שכרגע עובר את הגבול שלי".
טיפ: אם בעתיד תראיינו את נאיה פדרמן, תשתדלו לא לעשות זאת בחזית הרחוב, ובטח לא במהלך החופש הגדול, ובשעה בה ילדים חוזרים מקייטנות. במידה וכן, תיאלצו לקחת הפסקה ארוכה כדי לאפשר לה להיענות לדרישות בלתי פוסקות של נחיל חסידות לעשות איתן סלפי. "תראה, אני בגובה של המעריצות שלי", אומרת בחיוך פדרמן, 1.54, כשהיא נעמדת בצידן לשם הריטואל הקבוע.
לפעמים, מספרת השחקנית, דווקא ההורים מתרגשים ממנה יותר מהילדים. "הם רואים בי כסוג של הבייביסיטר שלהן. זאת ששמים מולה את הילדים ומקבלים שקט לשעה-שעתיים", היא אומרת. "לא תמיד ההורים האלה מדברים אליי בצורה מכבדת. הייתי רוצה שיבינו שאני לא איזה חפץ שאפשר לצעוק לו 'בואי ילדה, תביאי תמונה'".
מה עוד היית רוצה שיבינו עלייך?
"שאני הכי רגישה שאי פעם הכרתם. שוכחים שאני בן אדם. מתנהגים כאילו שאני דמות בסדרה, וכותבים ברשתות החברתיות דברים רעים. אני רוצה שיידעו שאני אדם רגיל, שלא שונה מאף אחד ולא חושב שיש לו זכות להיות שונה. אני עושה בגרויות ומתגייסת לצבא, אפילו שיש לי צליאק והרבה בעיות רפואיות. יכולתי להשתחרר ולטוס לחו"ל, אבל נאבקתי שיעלו לי את הפרופיל ואני הולכת לעשות כאן שירות מלא".
עם הדרכון הבריטי והאנגלית שלך, מתישהו בכל זאת תטוסי?
"ביום של השחרור, אני טסה לאנגליה או לוס אנג'לס לקדם את הקריירה שלי שם".
הם מסתדרים עם הגיית השם נאיה?
"מצחיק שאתה שואל, כי בדיוק הייתי בלונדון עם חברה, בין השאר כדי לראות את ההופעה של ביונסה. לה קוראים שירה, ועשינו התערבות איזה שם הם ישבשו. מתברר שדווקא עם 'שירה' קשה להם, אבל לגבי 'נאיה', הם אמרו לי שזה שם של אפרו-אמריקאיות והם דווקא מכירים אותו".
בתחילת אוגוסט, במסגרת פסטיבל הקולנוע ירושלים, יוצג בהקרנת בכורה מקומית "סלפיש", סרט תיעודי על האמנית המנוחה שלי פדרמן, דודתה המנוחה של נאיה, שהיתה קרובה אליה עד מאוד.
"זה הסרט הכי מרגש שתראה בחיים שלך", אומרת נאיה על "סלפיש", אותו ביימה דודה אחרת שלה, תמי פדרמן. "שלי היא לא רק אבידה למשפחה שלנו. היא פספוס לעולם כולו. היא היתה כל כך מוכשרת וחכמה, ובחיים לא פחדה להביע את הדעות שלה. היא היתה אדם מושלם. פשוט כך. בחיים לא מצאתי בה משהו לא בסדר. המוות שלה גרם לי להעריך יותר את החיים. סבא שלי לא הוציא מילה כשמתה, אבל יומיים אחרי, בא ואמר לי 'נאיה, הכל שטויות בחיים, את שומעת אותי? תעריכי את החיים שלך. ואני באמת מעריכה. למדנו מה זה לאבד חיים ומה זה להעריך את החיים".
הייתן החברות הכי טובות.
"היא דיברה איתי על אהבה ראשונה, סיפרה לי דברים שלא סיפרה לאחרים. דיברנו המון ועל הכל - אבל לפני שמתה, היא לא רצתה פרידות או נאומים. היא פשוט שאלה - תגידו, כשאני אמות, אני אחלום דברים?".
ואת חולמת עליה?
"אין לך מושג כמה. אנחנו כל הזמן מדברות בחלומות. בעיקר לפני דברים חשובים, או כשכואב לי ונשבר לי הלב".
