"מי זו אמריקה?": סשה ברון כהן חוזר להתל בארצות הברית

כבר מאז ראשית דרכו הפליא סשה ברון כהן ליצור בדמויות שלו מין תמהיל שנע בין אבסורד מגוחך לבין משהו שבכל זאת מעגן אותן למציאות. בצורה הזאת עלי ג'י, ברונו וכמובן בוראט הצליחו רוב הזמן להתל באנשים שלא חשדו בכנות כוונותיו של ברון כהן, או כאלה שגם אם חשדו - עדיין לא היו בטוחים מספיק כדי לשבור את הכלים. כדרכם של מניפולטורים, בכל היצירות של סשה ברון כהן - ובכללן "מי זו אמריקה?" החדשה שהקומיקאי הבריטי הגה, יצר ומככב בה - אי אפשר באמת לדעת מה נחתך החוצה בעריכה. עוד לפני שידור הפרק חשפו לא מעט אנשים כי נפלו קורבן למעלליו של ברון כהן במסווה, בהם גם שרה פיילין. חלקם אף סיפר שחשד כי מדובר באיזו בדיחה והקפיד למחות לאורך כל הצילומים אפילו אם שיתף פעולה, מה שבוודאי לא ימצא את דרכו אל המסך. כך שמוכרחים לקחת בערבון מוגבל את מה שבסופו של דבר מופיע ב"מי זו אמריקה?", כמו גם להודות שלא הכל בה מוצלח, אבל אפילו כך היא מציגה כמה רגעים מעוררי השתאות.

עם ארבע דמויות חדשות, תחת מעטה של איפור כבד, פרוטזות ומבטאים מעולים (כולל ישראלי) שמטשטשים לחלוטין את זהותו של הקומיקאי, ומסבירים כיצד הצליח לשטות בכל כך הרבה אנשים בלי שאף אחד ידע מה הוא עושה, סשה ברון כהן יוצא לעמוד על טיבה של ארצות הברית בת ימינו. פרק הבכורה, שזמין החל מאתמול (ראשון) בארה"ב וגם כאן ב-yes, מתחיל דווקא באופן חלש יחסית, עם שני סגמנטים פושרים (מתוך ארבעה). בראשיתו אנו מתוודעים לדמותו של ד"ר בילי וויין רודיק ג'וניור, פעיל ימני קיצוני, בעל מבטא דרומי כבד, חובב תיאוריות קונספירציה ש"מעדיף לעבור אונס אנאלי מאשר לתת דולר נוסף לקופה הציבורית" ומראיין כאן את ברני סנדרס. אפשר להבין את הבחירה הזו כהצהרת כוונות או עלה תאנה, להמחיש מיד על ההתחלה שהתוכנית באה לשטות גם באנשי שמאל, אך עדיף היה לעשות זאת עם משהו מעט יותר מצחיק. ומאחר שסנדרס מספיק חכם כדי לא לזרום עם ההבלים של ברון כהן (או כך נדמה לפחות - הקטע נחתך במהירות יחסית לכל מה שבא אחרי כן), נדמה שאין לקומיקאי יותר מדי מרחב תמרון.


מחפשים המלצות או רוצים להמליץ על סדרות חדשות? רוצים סתם לדבר על טלוויזיה? הצטרפו לקבוצה שלנו בפייסבוק, שידור חופר

החלק שאחריו היווה תמונת מראה לכך - דמות שמאלנית קיצונית שמראיינת ימנים. גם זה לא היה מצחיק במיוחד, אולם סיפק שורה תחתונה מעניינת. הפעם ברון כהן גילם את ד"ר ניירה קיין נדגצ'לו, ליברל קיצוני שלא יצא מהמיטה שבועיים אחרי נצחונו של דונלד טראמפ, ומאתגר את המוסכמות המגדריות בכך שהוא מאלץ את בנו להשתין בישיבה ואת בתו בעמידה. המארחים מקרוליינה הדרומית שאצלם ביקר היו נציגת המחוז במפלגה הרפובליקנית ובעלה, שניהם כמובן תומכי טראמפ ושניהם אדיבים להפליא. לא ברור מה גרם לברון כהן לבחור דווקא בשני אלה בשביל התוכנית, אבל על פניו נדמה היה שהם נכונים מאוד לבלוע את הפארודיה שלו ולהאמין שליברלים הזויים אכן יכולים להתדרדר לכדי סקס עם דולפינים והתנגדות לתחבושות הגייניות. מין עדות לאופן שבו השמאל נתפס על ידי הימין בארצות הברית.

הדמות השלישית החדשה היא התמוהה ביותר מבין כולן, ועל פניה גם מוגבלת ביחס לכל היתר - האסיר המשוחרר ריק שרמן, שיוצר אמנות על ידי הצואה שלו. איכשהו, בגלריה כלשהי בלגונה ביץ', קליפורניה, ברון כהן הצליח ליפול על אוצרת שמעריכה מאוד את הבחירה האמנותית שלו, ובשום שלב אף לא נרתעת מהריח שאמור להתלוות לזה, כולל כשהוא יוצא מהשירותים עם ציור שלה. החלק הזה מניב כמה רגעים מצחיקים בקול רם, סוף סוף, בעיקר הדם בצואה שעזר לו להשיג קצת צבע אדום, ומגיע לכמה רגעים שערורייתיים במיוחד עד שקשה לא לתהות אם היא האוצרת אינה חלק מסוד העניינים והמתיחה היא בעצם על חשבוננו. אין שום אמירה בדמותו של ריק שרמן ובמה שהיא עושה כאן, מלבד אולי תקיעת סיכה בבלון הנפוח של עולם האמנות, אבל ראשית, אין בכך כל חדש; שנית, לא ברור מה הקשר בין זה לבין אופיה של ארה"ב; ושלישית, מוכרחים להודות שיצירה בחרא היא אכן הברקה. הניתוח של האוצרת למהות של "עבודותיו" משכנע, ומעטים יוכלו להתווכח עם המשפט שאמרה לו: "עצם המדיום מצביע על סוג של גאונות". זוהי הערת מטא מדויקת - סשה ברון כהן אכן גאון.

ההוכחה לכך מגיעה מיד אחרי כן, עם החלק החותם בכיכובו של ערן מורד, הדמות החדשה הרביעית - לוחם וקצין לשעבר בצבא הישראלי, שכעת מתפקד על תקן מומחה לטרור. מעבר לשרטוט הכל כך מדויק של מאצ'ו ישראלי, כולל הישיבה פשוקת הרגליים, ערן מנגן על כמה מהרגשות הבסיסיים ביותר של חובבי הנשק בארה"ב. הוא מבקש להביא לארצות הברית את הגישה הישראלית כלפי טבח המוני - חימוש של ילדים בנשק חם כבר מגיל 3. מילא אנשי איגוד הרובאים, שאין להם שום בעיה ליצור תשדיר המיועד לפעוטות ולעודד אותם לשכנע את הוריהם לקנות להם כלי נשק בעיטורים מצועצעים, אך ההתגייסות של נציגי ציבור לטובת הרעיון המחריד הזה, בלי שום בדיקת עובדות כהוא זה, פשוט שומטת לסתות. מלבד צדיק אחד בסדום (מאט גץ, חבר קונגרס רפובליקני מפלורידה) המבהיר שזה לא עובד ככה וכי חברי קונגרס לא סומכים את ידיהם על כל הצעה בלי לבדוק אותה, שורה של עמיתיו מפריכים את טענתו מכל וכל. הם מתגייסים כדי לדקלם את המילים המופרכות והנלעגות שברון כהן שם בפיהם בלי בדיקת עובדות מינימלית.

אפילו כך אין באמת חדש ב"מי זו אמריקה?". סשה ברון כהן עצמו עשה דברים כאלה בעבר, "הדיילי שואו" ביצעה זאת במקביל עם ראיונות השטח של כתביה, הגדול שבהם הוא סטיבן קולבר בדמות הפרשן הימני היהיר המעולה שלו, שזכה כמובן לתוכנית משלו. אולם החדשנות פחות רלוונטית כשרגעים מעין אלה מופיעים על מסך הטלוויזיה, כאשר קטע מדהים כזה חושף את ערוותם של כמה מהמסוכנים שבאנשים האלה. הוא לבדו שווה את פרק הפתיחה, ובהנחה שבהמשך יהיו נוספים כאלה, הם מצדיקים את "מי זו אמריקה?" כולה.

אפילו ברון כהן לא מצליח שלא ליפול באחת הרעות החולות של הוליווד בשרטוט ישראלי: כתב עברי משמאל לימין. על החולצה שלו כתוב "רורטב המחולל רפסה תיב".


"מי זו אמריקה?" זמינה משודרת בימי שני ב-22:00 ב-yes Edge. פרק הבכורה זמין ב-yes VOD.