וואלה
וואלה
וואלה
וואלה

וואלה האתר המוביל בישראל - עדכונים מסביב לשעון

מיוחד: כך תור הזהב של הולנד שיחרר את הנשים

סימונה ואן דר פלוכט

19.7.2018 / 0:00

במדינה שנשענה על סחר כמו הולנד של המאה ה-17, אישה צנועה וצייתנית לא היתה עניין פרקטי. סוחרים נזקקו לנשותיהם כשותפות לעסק. עובדים בשכר יכלו לנטוש או לרמות - אבל על האישה אפשר היה לסמוך. הסופרת ההולנדית סימונה ואן דר פלוכט, מחברת "כחול הירח", חוזרת לעבר

הסופרת ההולנדית סימונה ואן דר פלוכט. יח"צ,
אוהבת היסטוריה. הסופרת סימונה ואן דר פלוכט/יח"צ

כל חובב היסטוריה יכול לזהות את הרגע שבו העבר קם לתחייה. קריאה של כתב יד נושן, אחיזה בכלי עבודה עתיק, מישוש של מעקה ישן. אני אוהבת היסטוריה. אני אוהבת לערוך את התחקיר לרומנים ההיסטוריים שלי וכך להיכנס לתוך מכונת זמן משלי. התחקיר ל"כחול הירח" לקח אותי למקומות רבים ושנים, והאיר סוגים שונים של סיפורים יוצאי דופן. למדתי להכיר את הגיבורה הראשית, קתרין, כמו גם דמויות אחרות שאכן חיו לפני שנים רבות והותירו את טביעות רגליהן באותם מקומות שבהם אני מתהלכת 400 שנים אחר כך. ברגעים כאלה העבר נוגע בי.

חשתי תחושה מיוחדת שכזו כשהורדתי קערה קטנה ממדף בחנות עתיקות בדלפט. היא היתה מאמצע המאה ה-17, בסגנון שהקדים את החרסינה הכחולה של דלפט. האפייה בתנור היתה קצת מחוספסת, הדמויות הסיניות מאוירות בחוסר מומחיות, אבל אני התאהבתי בה מיד. קניתי אותו ותהיתי מי אייר את הקערה הקטנה הזאת לפני ארבע מאות שנה.
ככה נולדים הספרים שלי.

בתור הזהב ההולנדי, הכחול של דלפט היה פופולרי להפליא בהולנד. כל אחד שרצה להפגין את כספו וטעמו המשובח קנה את הפורצלן הזה. הוא הגיע במקור מסין, אבל ב-1647 פרצה שם מלחמת אזרחים והיבוא פסק. יצרני חרסינה בערים הולנדיות שונות, כולל דלפט, ניסו לכייר את החרסינה האהובה בעצמם. הם קראו לה פורצלן הולנדי, כשהשם "כחול דלפט" נולד מאוחר בהרבה.

כך או כך, בין 1654 ל-1690 מספרם של יצרני החרסינה בדלפט הרקיע שחקים, ובסביבות 1700 כבר היו ארבעים אמנים כאלה. מעניין לציין כי פורצלן כחול מדלפט הוא אחד ממוצרי הייצוא הבולטים של הולנד עד עצם היום הזה. אבל אף רומן היסטורי לא נכתב עליו.

הכחול של דלפט, החרסינה הכחולה של דלפט, קישוט לעץ חג המולד בהולנד. ShutterStock
קישוט חרסינת דלפט לעץ חג המולד בהולנד/ShutterStock

"כחול הירח" הוא על קתרין, שהתאלמנה בגיל צעיר ונסעה לאמסטרדם כדי לעבוד במשק הבית של משפחה עשירה. אבל קתרין יודעת יותר מלטאטא ולקרצף - היא ניחנה בכישרון ציור. בתור אישה במאה ה-17 לא היה מה לעשות עם עם כישרון כזה, אבל קתרין היתה בת מזל. היא עברה לדלפט, לביתו של אחי המעסיק שלה, כביכול כדי לעבוד אצלו במשק בית. אבל אברט ון נולן מבחין בכישרון שלה ושולח אותה לצייר על חרסינה בסדנה שלו. שם קתרין מנסה לראשונה לצייר בהשראת הכדים הסינים שראתה בבתי העשירים של אמסטרדם, וניסיונותיה הם הצצה ראשונה לסגנון שכיום אנחנו קוראם לו כחול דלפט.

קתרין לא פעלה במציאות אבל היו דמויות היסטוריות כמו קביריין ואנחלטיה ואן קלינהופן שפעלו באותה תקופה. ב-1655 קביריין ניהל מפעל חרסינה והעניק לו את השם "בקבוקון הפורצלן". בחפירות במקום נמצאו 120 פריטים, ביניהם שלט שעליו כתוב "אנחלטיה ואן קלינהופן, 1673", שעוצב, קרוב לוודאי, לכבוד יום הנישואים ה-25 שלהם. ב"כחול הירח" קתרין נישאת לאיברט, הבעלים של מפעל חרסינה והם הופכים לחברים קרובים של קביריין ואנחלטיה ואן קלינהופן.

כסופרת, זהו אתגר מענג לשחק בדמיון ובמציאות. כך, קתרין פועלת לצד רמברנדט שהיה אז בשיא תהילתו. בתקופת שהותה באמסטרדם היא מבקרת בסטודיו של האמן הדגול. בהמשך, כשהיא מתגוררת בדלפט, היא פוגשת את יוהאנס ורמיר. באותה עת ורמיר היה צעיר אלמוני שהקריירה שלו עוד לפניו. הוא התפרנס מניהול פונדק בכיכר השוק בלפט. קתרין ויוהאנס שהופכים לידידים קרובים, כשהיא מהווה השראה לציור שלו שהפך אותו למפורסם בעולם כולו.

יוהאנס גם מתאם לקתרין שיעורי ציור אצל המורה שלו, קרל פבריציוס, שמת בגיל 32 בפיצוץ של מחסן אבק השרפה של דלפט, שהפך את אחד הרובעים של העיר לאפר. פבריציוס הוא שצייר את "החוחית", הציור שמגלם תפקיד מרכזי בספר של דונה טארט באותו שם. פבריציוס מכר את הציור וכך הוא שרד את הפיצוץ וההרס שבעקבותיו.

עוד באותו נושא

הסיבה המוזרה שבגללה אסור לקרוא את ספרי "משחקי הכס" בכלא

לכתבה המלאה
אין תמונה. צילום מסך, מערכת וואלה
”החוחית” של קרל פבריציוס/מערכת וואלה, צילום מסך
משום כך זכו הנשים למידה גדולה של חופש, שצוינה אפילו בחוק מאותה התקופה, שם הכירו בהן כ"נשים סוחרות בציבור" בעמדה הזאת זכתה האישה להיתר של בעלה לעסוק בעסקים, אלא אם כן אסר זאת במפורש. גם זה כמובן קרה, אם לאישה לא היה חוש עסקי, או שהיא נכנסה לחובות בקלות

"כפי שאת עומדת שם באור החיוור, עם הגלימה הצהובה, ככה הייתי רוצה לצייר אותך".
אני לא יודעת מה בעמידה שלי מוצא חן בעיניו. יוהאנס מעביר עליי מבט בוחן כאילו הוא מנסה לחרות דבר-מה בזיכרונו.
"לו רק יכולת לשבת כמודל בשבילי," הוא אומר, יותר לעצמו מאשר לי.
אין לי מושג מה לענות אז אני שותקת, כלואה במבטו.
ואז נדמה שיוהאנס מתעורר פתאום, כאילו מחלום בהקיץ. "קלטתי את זה," הוא אומר, ועינו עדיין מכוונת כלפיי. "אני אזכור".

קתרין היא אישה חזקה ועצמאית. לעתים קוראים שואלים אותי אם דמותה כפי שהצגתי אותה היא מציאותית. האם יכלו נשים במאה ה-17 לנסוע בגפן ולקבל החלטות בעצמן? התשובה היא כן, הן יכלו לעשות זאת, לפחות בהולנד, ולא רק כרעיות ואימהות, אלא גם כשותפות לעסק המשפחתי. כמובן, התקופה שלתוכה נולדו הציבה בפניהן מגבלות שנשים בנות זמננו משוחררות מהן, אבל ביחס לארצות אחרות, הנשים בהולנד נהנו מחופש יחסי. ואכן, זרים במאה ה-17 מצאו שזה מפתיע. בארצות מוצאם, ואנחנו מדברים כאן על ארצות המערב, נשים חיו תחת מגבלות חמורות. בעיניהם הנשים ההולנדיות היו נשמות חופשיות, כמעט גסות. כשגברים שוחחו בינם לבין עצמם, הנשים לא נסוגו לפינה במרחק מנומס אלא התיישבו לצדם והשתתפו בשיחה. אף שרק לעתים רחוקות הובילו את השיחות, לא בלי שננזפו על ידי בעליהן.

נשים עסקו בניהול עסקים כשם שעסקו במשק הבית. ניהול העסק לא היה רק תפקידו של הבעל אלא גם לאשתו היה בו חלק חשוב. ואם הבעל היה עסוק, האישה יצאה גם למסעות עסקים. עד כמה שזה נשמע מודרני, נשים היו צריכות לדעת מה מקומן. במאה ה-17 אנשים חיו על פי התנ"ך, שם נקבע כי האישה נחותה לגבר, אף שהוא מחויב לנהוג בה יפה. אסור היה להרביץ לנשים. נשים לא נשואות היו ברשות אביהן, ואם הוא לא היה בין החיים אזי ברשות אח, דוד או בן דוד. כאשר נישאו הן עברו לחזקת הבעל והיו מחויבות לציית לו. בפועל, אם אנחנו מאמינים לסיפורים מן התקופה, לא הכל עקבו אחר הכללים. במדינה שנשענה על סחר, אישה צנועה וצייתנית לא היתה עניין פרקטי. סוחרים נזקקו לנשותיהם כשותפות לעסק. עובדים בשכר יכלו לנטוש או לרמות - אבל על האישה אפשר היה לסמוך. משום כך זכו הנשים למידה גדולה של חופש, שצוינה אפילו בחוק מאותה התקופה, שם הכירו בהן כ"נשים סוחרות בציבור" בעמדה הזאת זכתה האישה להיתר של בעלה לעסוק בעסקים, אלא אם כן אסר זאת במפורש. גם זה כמובן קרה, אם לאישה לא היה חוש עסקי, או שהיא נכנסה לחובות בקלות. אבל באופן כללי, לנשים ניתנה אוטומטית הזכות החוקית לנהל עסקים.

כריכת הספר "כחול הירח" של הסופרת ההולנדית סימונה ואן דר פלוכט. כנרת זמורה ביתן,
כריכת "חול הירח" מאת סימונה ואן דר פלוכט/כנרת זמורה ביתן

בסופו של דבר, קרוב לוודאי שלא היו הרבה נשים בעלות יוזמה עסקית במידה כזאת שיפתחו עסקים משלהן. אבל מה שקרה לעתים קרובות הוא שאישה אלמנה ירשה וניהלה את העסק של בעלה. היא הייתה מעסיקה משרת בכיר שניהל את העניינים במפעל. לאלמנות, אגב, היה מעמד מיוחד: הן לא נזקקו לחסותו של איש והיו בעלות מעמד של ראש משפחה, כשהן נזקקות לליוויו של גבר רק בביצוע עניינים משפטיים. כך, לאחר מותו של אביו של יוהאנס ורמיר ב-1952, אשתו דיגנה לקחה על עצמה את ניהול הפונדק. יוהאנס ואשתו גרו איתה תקופה ממושכת. וכשבעלה של קתרין מת, היא לוקחת על עצמה את ניהול סדנת החרסינה.

התקופה של "כחול הירח", שזכורה בהולנד כתור הזהב, לא היתה מוזהבת עבור כולם. רוב האוכלוסיה היתה ענייה מאוד, והחורפים היו קשים במיוחד. כך, החורפים של 1607, 1608, 1620, 1621 ו-1623 היו אכזריים ולא ניתן היה לחמם את הבתים. הדבר הטוב ביותר היה לשבת בצפיפות סמוך לאח. לא פלא שאלה קושטו באריחי דלפט כחולים: התמונות העניקו השראה לסיפורים שאותם היה ניתן לספר באותם ערבים ארוכים וקרים.

ב"כחול הירח" רציתי להציג את הסכנות הרבות איתן נאלצו להתמודד אנשי המאה ה-17. המוות תמיד ארב מעבר לפינה, וקתרין עצמה חומקת ממנו בקושי כמה פעמים. היא שורדת את הפיצוץ במחסן אבק השרפה ואת המגפה השחורה, מצליחה בעבודתה, אבל נאלצת להינשא נישואים של נוחות. למרות כל המכשולים היא מנסה להפיק מחייה את המיטב. הקשיים הופכים אותה לחזקה יותר, ואני למדתי לאהוב אותה. אני מקווה שכך יקרה גם לכם.


מהולנדית: אורנה לנדאו

seperator

"כחול הירח" מאת סימונה ואן דר פלוכט יצא בהוצאת כנרת זמורה ביתן. מהולנדית: אורן שדה.

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    3
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully