גביע העולם בכדורגל כבר נגמר, אבל מי שחפצה נפשו במסך מפוצל יוכל לקבל את מבוקשו בקומדיה החדשה של כאן 11: "הפסיכולוגית" - עיבוד כחול לבן לסדרה "Web Therapy" בכיכובה של ליסה קודרו, הפעם בבימוי של טלי שלום עזר, בכיכובה של קרן מור ובתסריט של יוסף אל-דרור, מחזאי ומחבר כמה מהמערכונים החריפים ביותר של "החמישייה הקאמרית" ("חולדה עם רינרן", "החלבם" ואחרים).
השחקנית האהובה מגלמת את תותי ליבליך, פסיכולוגית שהיא לא ממש פסיכולוגית, אבל מעניקה שירות ייחודי ללקוחותיה: טיפול און-ליין בשלוש דקות דרך הסקייפ. שלוש דקות, לדעת הדמות, הן בדיוק פרק הזמן האפקטיבי מתוך שעות של ברבור, אז מדוע לבזבז זמן על חפירות לא מעניינות. גלריית המטופלים שמתייצבים לקבל טיפול וחבריה של תותי מגולמים על ידי קאסט חלומי, שבין חבריו נמצאים בין היתר גם טל פרידמן, צחי גראד, ג'יטה מונטה, יובל שגב, יעל שרוני, דבל'ה גליקמן, גל תורן, רותם סלע, וגם מנשה נוי ומירי מסיקה (בתפקיד הזמרת מירי מסיקה והשחקן מנשה נוי). כך, מסך הטלוויזיה מציג בו בזמן את מסך המחשב של ליבליך ואת המטופל שמולה במסך נוסף. בעידן של חוסר ריכוז קולקטיבי, גם הטלוויזיה נראית כמו דפדפן שיצא משליטה.
במוקד הסדרה והפורמט שבמרכזה נמצא מחסור כבד בסבלנות: לתותי אין ממש סבלנות למטופלים שלה - לכן היא מקציבה כל כך מעט זמן לטיפול - אלא אם כן הם יכולים לתת לה משהו, כלומר: כסף או תשומת לב. היא משחקת במטופל שאובססיבי לגביה, ומשקיעה בהרס מערכת היחסים שלו; משתעממת ממטופל אחר, אבל מגלה בו לפתע עניין - עסקי - כאשר הוא מגלה כי ייתכן שבת הזוג הנוכחית שלו היא למעשה אחותו מתרומת זרע (אל דאגה, היא לא). היא משתמשת בגילוי העריות הבדיוני הזה כדי לקדם את המיזם האינטרנטי שלה, ודורשת מהמטופל להמשיך לדבר על כך במפגשים נוספים גם כשכבר מתברר מעל לכל ספק שמדובר בטעות. היא עצמה, כמו הדמויות שלה, אובססיבית, קנאית, פתטית, צינית, לא אכפתית וצמאה לתשומת לב ולכיבודים.
הטכניקה הקבועה של תותי ליבליך בצ'אט הפסיכולוגי שלה היא להעביר ל"השתק" את המטופלים שלה כשהיא מחליטה שהם עוברים את הגבול או מסיימים את פרק הזמן שהוקצב להם, ואחרי שני הפרקים הראשונים של הסדרה אפשר בהחלט להבין אותה: השיחות, כמו כל האינטראקציות של תותי, הן אינטרסנטיות, מניפולטיביות, ובעיקר מעיקות. כיוון שהשיחות הן מהות הסדרה, המצב הכללי אף הוא אינו מזהיר: תצוגות המשחק אינן מרשימות, הבדיחות המרירות לא מצחיקות במיוחד ודי צפויות, וכמו תותי, גם הצופה מאבד מהר מאוד סבלנות מול שלל המסכים.
באופן שמזכיר במשהו את "קופה ראשית", הקומדיה האחרת שמור משתתפת בה לאחרונה (וכמוה גם אמיר שורוש, שמשתתף בשתי ההפקות), גם הדמויות של "הפסיכולוגית" הן הגרסאות הגרועות והעלובות ביותר של עצמן, אלא שהיא נעדרת את הערך המוסף החברתי והאמירה של "קופה ראשית". "הפסיכולוגית" אולי לועגת למחירי הטיפול הפסיכולוגי היקרים, לתעשיית הקואוצ'ינג ולתרבות האינסטנט שמצפה לקבל בשלוש דקות תשובה לכל כאב, אבל בכל הסוגיות האלה היא מתפרצת לדלת פתוחה. כך, כמו טיפול שמסתיים חיש אחרי שלוש דקות, גם "הפסיכולוגית" מתפיידת מהר מאוד, מבלי להשאיר מאחוריה יותר מדי זיכרונות.