(בסרטון: מתוך ההופעה של הצ'יינסמוקרס אתמול בישראל. צילום: אבי כהן)
אם הרחובות נראו לכם אתמול שקטים במיוחד, זה כנראה בגלל ש-14 אלף איש, רובם המוחלט בני נוער, בילו אמש באחת מן המסיבות הכי טובות שנערכו כאן לאחרונה. הם עשו זאת בהופעה של הצ'יינסמוקרס, שהתקיימה באמפי פארק ראשון לציון.
צמד התקליטנים האמריקאי מורכב מאלכס פל, שהיה בעיקר עסוק בקונסולה שלו במהלך ההופעה, ומאנדרו טגארט, שלקח תחת חסותו את המיקרופון וקפץ, הקפיץ והשתולל על הבמה. הצמד, שפועל מזה שש שנים, כבר הספיק לבצע שיתופי פעולה מרשימים עם טייסטו וקולדפליי. את ההופעה הראשונה שלהם ראיתי לפני שנתיים בפסטיבל בארצות הברית, בו הם היו ההופעה הזכורה ביותר, והיחידה שהצליחה להרים עשרות אלפי אנשים מהכיסאות. מאז, הם רק הולכים ומשתפרים.
כשהצמד עלה לבמה באמפי פארק, הוא קפץ למרכזה וזעק "תל אביב!" בהתלהבות. תמיד משעשע כי אמנים שפוקדים עיר אחת צועקים דווקא בשמה של עיר אחרת. מישהו חייב ליידע אותם שהם בכלל בראשון לציון. אין שום דבר רע בזה.
מובן שהבלבול הזה לא מנע מן ההופעה להתחיל בהתלהבות רבה, הן של הצ'יינסמוקרס והן של הקהל. כבר מהרגע הראשון ניתן היה להתרשם מהפירוטכניקה: לייזרים, תותחי עשן, מסכים שהקרינו ויזואליה מתאימה ומדויקת, תותחי קונפטי ואפילו תותחים שירו להבות אש. כל זה, בצד איכות השמע המצוינת (אם כי מעט חזקה מדי) יצרו לרגע את האשליה שאנחנו בטומורלנד, הפסטיבל הבינלאומי הענק למוזיקה אלקטרונית, ולא בראשון לציון.
הצמד ניגן את כל הלהיטים ולעיתים תכופות, אנדרו טגארט בחר גם לשיר. לצערי, היכולות הווקאליות שלו לא משתוות ליכולותיו כדי.ג'יי. הוא זייף, והקול שלו מעט מצפצף.
נוסף לזיופים, בהופעה הזו באמת שהיה הכל: שירים, מאשפים ורמיקסים של רד הוט צ'ילי פפרז, כאלו שהקהל הצעיר פחות הכיר; וגם את "Everytime We Touch" של קסקדה, שגם אותו הקהל הצעיר לא בדיוק מכיר בעל פה; ובצד זאת, שירים של ג'סטין ביבר, של Swedish House Mafia ומה לא. בדרך זו או אחרת, כולם הגיעו להופעה אמש - מהאוס ודאבסטאפ ועד קטעים שנוגעים בטראנס. הקהל, מצדו לא הפסיק להשתולל.
כשהצ'יינמוקרס סיימו, מבחינתי החגיגה נגמרה - מה לעשות, היה לי קודם יום עבודה ארוך. בני הנוער, לעומת זאת, בעיצומו של החופש הגדול. אז כשהמופע המרכזי ירד מהבמה והתחלף בקינוח, צמד הדיג'ייז הישראלי ויני ויצ'י, הם המשיכו לרקוד ולקפוץ - והמסיבה נמשכה לתוך הלילה.