הכינוי שלו הוא "נסיך האופל" והסיפורים אודות עריפת ראשי יונים ועטלפים חיים עם השיניים הפכו במרוצת השנים ליותר מפורסמים מהמוזיקה שלו - אבל האמת היא שאם אוזי אוסבורן הוא בן השטן והמוזיקה שלו מגיעה מהגיהינום, מי לעזאזל ירצה ללכת לגן עדן? אמש בלייב פארק בחולות ראשון לציון אוזי אוסבורן הזכיר למי ששכח למה הוא הפך לאחד האייקונים הכי גדולים של עולם הרוק עם הופעה לפנתיאון.
בואו נשים את הקלפים על השולחן, מדובר באמן מטאל בן 69 (יחגוג 70 בתחילת דצמבר), שעבר אינספור בעיות בריאות, התמכרויות, הסתבכויות עם החוק, נפילה לריאליטי והוא אפילו הספיק לשבור למעריצה את המשקפיים בהופעה הקודמת בפארק הירקון בתל אביב ב-2010 לאחר שירה לתוך הקהל עם זרנוק מים. על הנייר ההופעה הזאת לא הייתה אמורה לעבוד. אלא שאוזי אוסבורן הוא הרבה יותר מהדמות התקשורתית המשעשעת שלו - מדובר בחיית במה כריזמתית ומהפנטת, שמתרוצצת על הבמה, מפעילה את הקהל ובעיקר - מחזיקה רפרטואר שירים פסיכי, ועוד כמעט בלי לצלול אל תוך ארסנל שירי בלאק סבאת'.
אם זה לא מספיק, מסתבר שאוזי אוסבורן הוא איש של מילה. בהופעה ההיא ב-2010 הוא הבטיח שהוא יחזור לישראל שוב, והנה - הוא חזר ובגדול. בין השירים הוא לא הפסיק לחזור ולספר שוב ושוב כמה הוא שמח לחזור לפה, כמה שהוא אוהב את הקהל הישראלי "המשוגע" ואיפשהו לקראת הסוף הוא עשה את הבלתי ייאמן והצהיר שהוא יחזור שוב להופיע בישראל. כל זה כחלק מהופעה ששווקה כהזדמנות האחרונה לראות את אוזי אוסבורן בישראל, כחלק מסיבוב ההופעות שנקרא: "נו מור טורס". מצד שני, אוזי גם הציג את הלהיט "No More Tears" כשיר שהוא בקושי מבצע בהופעות אבל תמיד יש ביקוש בשבילו אז הוא יעשה אותו. זה כמובן בולשיט, זה שיר שבוצע בכל הופעה בסיבוב הנוכחי ובאופן כללי אחד השירים שאוזי ביצע הכי הרבה פעמים בקריירה.
לפני פחות מחודש ראיתי את אוזי מבצע כמעט את אותה הופעה בפראג, אלא שההבדלים הקטנים עשו את ההופעה בישראל להרבה יותר מוצלחת. בעוד בפראג אוזי נראה כאילו הוא הגיע לעוד יום בעבודה, משהו בחיוך של אוזי הרגיש אותנטי לחלוטין על הבמה בראשון לציון. כמעט אחרי כל שיר בישראל הוא הצהיר: "אני אוהב אתכם, אני באמת אוהב אתכם" - משהו שהוא לא עשה בהופעה בבירת צ'כיה. פעמיים במהלך ההופעה אמש אוזי ירד על הברכיים והשתחווה בפני הקהל הישראלי באהבה. זה היה אמיתי לגמרי, מהלב השחור של נסיך האופל.
והאהבה הזאת הייתה דו-צדדית. הקהל שהגיע מוקדם להופעה קיבל את אוזי עם קריאות קצובות של או-זי, או-זי, או-זי ושיתף פעולה עם כל בקשה הזויה שהגיעה מהבמה ("אני אספור עד שלוש ותצעקו היי!"). השורות הראשונות היו תמהיל מוזר של מטאליסטים צעירים עם שיער ארוך וקעקועים בולטים, לצד אבות מקריחים ומחויכים שמחזיקים על הכתפיים את ילדיהם הצעירים. לא מן הנמנע שכמות ילדי הבר-מצווה בשורה הראשונה הייתה גדולה מאשר במשחק ממוצע של ברצלונה בקאמפ נואו, ויש בזה משהו מרגש. חגיגה של חילופי דורות.
אחרי הופעת חימום מצוינת של אורפנד לנד של קובי פרחי (שמציג בצניעות מקסימה את הלהקה המצליחה שלו), אוזי עולה לבמה עם מעיל מנצנץ שלא נראה קשור כל כך לעולמות המטאל, אבל מבין תוך פחות מדקה שההצהרה האופנתית לא מתאימה לאקלים המקומי. ההופעה כוללת רק 13 שירים, ואוזי גומר את טנק הדלק הפנימי שלו על כל אחד מהשירים. במצבו ובגילו אנחנו פשוט לא יכולים לדרוש ממנו יותר - מה גם, שבאמת לא היה צריך. מוזיקה לא אמורה להיות מושלמת אלא מרגשת, וההופעה של אוזי היא הדבר הלא מושלם הכי מרגש שהגיע לישראל מזה שנים.
מי שכמעט גונב לאוזי את אור הזרקורים הוא הגיטריסט זאק ווילד שחזר לשתף איתו פעולה אחרי כמה שנים של פרידה כפויה. זה בולט במיוחד בסולו הגיטרה שמתחיל עם "War Pigs" הקלאסי של בלאק סבאת' ונמשך לתוך מחרוזת אינסטרומנטלית שכוללת קטעים מתוך "Miracle Man", "Crazy Babies", "Desire" ו-"Perry Mason" - אז ווילד לוקח את הגיטרה שלו אל הקהל, ומבצע בה מעשים שאסורים בלא מעט מדינות מתוקנות. חשוב לציין את זה, לא רק אגדת רוק אחת הייתה אתמול על הבמה בראשון לציון, אלא שתיים. זאק ווילד הוא לחלוטין גיבור גיטרה שלא מוערך דיו, רק בגלל הז'אנר איתו הוא מזוהה.
לפני שבוע וחצי פרסם שגיא בן נון בוואלה! תרבות כתבה על השנה הקשה של מפיקי ההופעות. לורד השתפנה, רינגו הופיע מול אולם ריק, ברונו מארס הבריז ואפילו ז'ילברטו ז'יל החביב ביטל את הגעתו. והנה, בתוך שבועיים עשרות אלפי מטאליסטים צבאו על חולות ראשון לציון בשביל לראות את אוונג'ד סבנפולד ואת אוזי אוסבורן. יש המון זיוף בתוך עולם המטאל, המון מסכות ותחפושות - אבל בסופו של דבר מדובר באנשים שאוהבים מוזיקה ומגיעים לראות את האלילים שלהם כשהם מגיעים - ואלה מחזירים להם עם הופעות שהם לא ישכחו לעולם. לא יודע כמה כסף הרוויח או הפסיד שוקי וייס על ההופעה הזאת, אבל מבחינתו הוא יכול לסמן עוד וי גדול על אגדה חיה שהופיע בישראל בזכותו. את כאב הראש ש-15 אלף המעריצים של אוזי אוסבורן יסחבו איתם במהלך השבוע הם יקבלו באהבה.
