על כלבים וגנבים: ווס אנדרסון על "אי הכלבים", מקורות ההשראה וניכוס תרבותי

כחמישה חודשים לאחר שפתח את פסטיבל ברלין, "אי הכלבים" של ווס אנדרסון ינעל בסוף השבוע הקרוב את פסטיבל ירושלים, ובשבוע הבא יעלה להפצה מסחרית ברחבי הארץ. כך, לקהל המקומי תהיה סוף כל סוף הזדמנות לראות על מסך גדול את סרטו עטור השבחים של הבמאי האמריקאי, שכמו "מר שועל המהולל" שלו, נעשה גם כן בטכניקת אנימציית הסטופ-מושן.

כמשתמע משמו, מתרחש הסרט במציאות עתידנית, ובפיסת האדמה שהרשויות היפניות הגלו אליה את כל ההולכים על ארבע לאחר התפרצות מגפה. ילד אחד לא מוכן לוותר על חברו הטוב ביותר, והוא יוצא למקום גלותו כדי להתאחד עמו.

רוב הסרט נובח באנגלית, עם נבחרת חלומות של מדבבים ומדבבות הכוללת את בריאן קרנסטון, פרנסס מקדורמנד, גרטה גרוויג, טילדה סווינטון, ג'ף גולדבלום, הארווי קייטל, ליב שרייבר, סקרלט ג'והנסן וביל מוריי. חלקו נאמן לשפת המקור של זירת התרחשות, ודובר יפנית. לצד הזה אחראי קוניצ'י נומורה, שחקן ואמן רב-תחומי מארץ השמש העולה, שהיה שותף לכתיבת התסריט.

בין הקרנת העיתונאים הראשונה של הסרט בפסטיבל ברלין לפרמיירה הרשמית שלו, ערך אנדרסון כיתת אמן, בהשתתפות נומורה וכן שני שותפיו האחרים ליצירה - רומן קופולה וג'ייסון שוורצמן. בפני קהל מצומצם של מבקרים ומבקרות מרחבי אירופה, הם דיברו על מקורות ההשראה, המורכבות של תהליך היצירה וחשוב מכל - על אהבת כלבים.

עוד באותו נושא:

הריאיון שלנו עם ווס אנדרסון על "ממלכת אור הירח"

למה בחרנו את "מלון גרנד בודפשט" לסרט השנה?

בדרך כלל, הכל נגמר באשפה. כאן, הכל התחיל בה - הפרויקט נולד מתוך רצון של אנדרסון ליצור סרט שיתרחש במזבלה, בה חיה חבורת כלבים משוטטים. זאת, בין השאר, בהשראת אוסקר, הדמות החביבה עליו מ"רחוב סומסום", שכזכור חיה גם כן באשפתות ונהנית מכל רגע.

לאחר מכן, החזון הזה השתלב בחלום אחר שלו: לביים משהו שיביא לידי ביטוי את הערצתו ליפן ולקולנוע יפני. הוא שוחח על כך עם ג'ייסון שוורצמן ורומן קופולה, חבריו הטובים שותפיו הקבועים וחסידי התרבות היפנית גם כן, ומסיעור המוחות הזה רקחו יחד את "אי הכלבים".

"הרעיון המקורי שלנו יישמע די מטורף", מספר אנדרסון. "רצינו שהסרט יתרחש במעין עיר עתידנית, שתיראה כפי שחזו את העתיד בשנות השישים. כלומר, כאילו שאקירה קורוסוואה ביים ב-1962 סרט שמתרחש ב-2007. כלומר, סרט שמתרחש בשלהי העשור הקודם, זמן שכבר היה, אבל מנקודת מבט של העתיד של העבר...זה ברור בכלל, מה שאני אומר? אף אחד לא הבין על מה אנחנו מדברים אז ירדנו מזה והסרט פשוט מתרחש בעתיד הקרוב וזהו".

"הסרט הזה יצא לדרך עם אותו התקציב של 'מר שועל המהולל', אבל בסופו של דבר התברר לנו שהוא גדול ממנו בהרבה - הרבה יותר דמויות, הרבה יותר זירות התרחשות", מספר אנדרסון. "היה קשה לתפעל את זה, אבל 'מר שועל המהולל' לימד אותנו לעבוד ביעילות ובחסכנות. אומרים שבסרט אנימציה אין לך לוח זמנים כמו בכל סרט אחר, אבל האמת שיש - ההבדל הוא כמו בין שנות כלב לשנות אדם. מה שלוקח רבע שעה בסרט רגיל לוקח חודש בסרט כזה".

"ג'ייסון ורומן בני דודים ויש להם אינטימיות נוחה ביותר. לעתים הם פשוט היו שמים רגליים אחד על השני במשך שש שעות וממשיכים לעבוד. היינו משעשעים אחד את השני בסיפורים, והיתה לנו צורת עבודה מאוד נינוחה וכיפית, מה שהשאיר אותנו מחויבים", חושף אנדרסון.

"בריאן קרנסטון היה הבחור החדש בשכונה. כל השאר הכירו אחד את השני ועבדו יחד בצורה זו או אחרת בעבר", מספר אנדרסון. "היה נחמד לראות איך בריאן משתלב, כי ראו שהוא שמח להיות במחיצתם. את ההקלטות עשינו במקומות ובזמנים שונים. היתרון בליהוק לעבודת דיבוב זה שגם הסטארים לא יכולים להגיד לך שזה לא מסתדר להם בלו"ז, כי הרי תמיד אפשר להיות גמיש עם הזמן והמקום של ההקלטות ואין בעיה של נוכחות פיזית משותפת".

"לא מעט אנשים שעבדו איתי על 'מר שועל המהולל' המשיכו גם הפעם", אומר אנדרסון. "אחד מהם הוא אנדי ג'נט, שאני מכנה אותו 'מנהל בית החולים לבובות'. חברה במנצ'סטר הכינה עבורנו את הבובות ואנדי היה אחראי לתחזוקה שלהן ולעבודה עליהן. היתה לנו כמות עצומה של בובות שצריך להכין ואני חושב שאנדי לקח על עצמו כמות כפולה של עבודה ממה שאי פעם היה לו, אבל למרבה המזל, הוא מוכשר להחריד וידע איך להסתדר".

אנדרסון מכנה את שותפו היפני "קון" ומספר על תחילת שיתוף הפעולה ביניהם - "פגשתי אותו ב-2004, כשביקרתי ביפן, ובעצם הייתי איתו מהשניה שדרכתי על אדמת המדינה ועד שעזבתי", הוא אומר. "גם ג'ייסון ורומן מכירים אותו וכך התחלנו לעבוד איתו. עם הזמן הסתבר שחצי מ'אי הכלבים' כבר נהיה ביפנית, רק שהוא היחיד בינינו שדובר את השפה הזו ולכן היה לו חלק מרכזי בעשייה. לגבי שלב התחקיר: אמנם היום אפשר לעשות גוגל על הכל, אבל יש דברים שאתה לא יכול לגגל אם אין לך את המקלדת הנכונה, אז הוא מצא בשבילנו את החומרים הדרושים ביפנית. הוא גם עבד עם המדבבים דוברי היפנית - ועזר לנו להבין איך הרעיון המקורי שלנו על כלבים משוטטים במזבלה מתחבר עם החלום לצלם סרט על יפן".

אחת המחלוקות סביב הסרט היתה השאלה אם אנדרסון האמריקאי עושה כאן ניכוס תרבותי של התרבות היפנית. "מדובר בפנטזיה מוחלטת, ועם זאת היא מבוססת על תרבות ומורשת קיימת, ולכן אני מקווה שהצופים היפנים ירגישו בסרט אותנטיות", מייחל אנדרסון בהקשר זה. הרבה מהרפרנסים, הוא מספר, הם מקומות ואובייקטיבים שקיימים באמת - למשל, האי הנטוש גונקנג'ימה, שהבמאי מעולם לא ביקר בו פיזית, אבל שוטט לאורכו באמצעות Google Earth. נוסף לכך, פסל המגיח בסופו של 'אי הכלבים' מבוסס על הפסל האמיתי לזכרו של האצ'יקו, הכלב היפני שהפך לסמל של נאמנות, אהבה ומסירות של הולכים על ארבע לאדוניהם.

באופן לא מפתיע, מקורות ההשראה הקולנועיים לסרט היו שני הבמאים היפניים המוכרים ביותר במערב - אקירה קורוסוואה עליו השלום והייאו מיאזאקי יבדל"א.

במקרה של קורוסוואה, מה שהשפיע על אנדרסון לא היו להיטי הסמוראים שלו, המוכרים יותר במערב, אלא דווקא ז'אנר אחר בו התעסק - סרטים אורבניים המתרחשים בעיר, ומציגים גרסאות פואטיות למקומות קשי יום, כפי שקורה גם כאן.

בכל הקשור למיאזאקי, אומר אנדרסון, הוא רצה לאמץ את הקצב האיטי והשקט שמאפיין את האנימציה של הגאון היפני, וכל כך שונה מן הנהוג בהוליווד. בהשראתו, הבמאי האמריקאי גם השתמש כאן בהרבה שתיקות, וליהק למלאכת הדיבוב את מארי נצוקי, שדיבבה ב"המסע המופלא" פרי עטו של אלילו.

כשווס אנדרסון נשאל על סרטים קודמים בכיכובם של כלבים שהשפיעו עליו במיוחד, הוא לא שולף את אחת הקלאסיקות המוכרות, אלא דווקא סרט שרק מיטיבי לכת מכירים - "The Plague Dogs", עיבוד מתחילת שנות השמונים לספר של ריצ'רד אדאמס, מי שכתב גם את "גבעת ווטרשיפ". מדובר ביצירה קודרת ביותר, ולכן הבמאי האמריקאי מהסס קצת להזכיר אותה כמקור השראה. "אני חושב ש''אי הכלבים' הרבה יותר עליז - לא מאוד עליז, אבל גם לא מאוד קודר", הוא מבטיח.

ולשאלה החשובה ביותר - איזה חיות מחמד יש לשותפים השונים ליצירה? ובכן, לרומן קופולה יש חתול; לג'ייסון שוורצמן - בולדוג צרפתי קשיש, המתקרב לשנתו ה-15; ולווס אנדרסון אין כלב, אבל הוא מגדל עז ננסית, אותה הוא מכנה חברתו הטובה ביותר.


"אי הכלבים" יוקרן בפסטיבל הקולנוע ירושלים בחמישי 2.8 ב-22:00 ובשבת 10:30. הסרט מוקרן בגרסה האנגלית/יפנית, עם תרגום לעברית אך בלי דיבוב, והוא מתאים גם לרכים בגיל.