לפני כעשר שנים הגתה נילי טל רעיון בשם "תיק חיי" - סדרה תיעודית שתעסוק בחקיקות משפטיות פורצות דרך בחברה הישראלית, למשל בכל הקשור לשיוויון זכויות לקהילה הלהט"בית. אף גוף שידור לא התעניין בפרויקט, או כדבריה - "כולם זרקו אותי מכל המדרגות".
טל, אחת היוצרות החרוצות והפוריות בישראל, הניחה את הרעיון הזה בצד והתפנתה לדברים אחרים - בעשור האחרון בלבד היתה חתומה על כעשר הפקות תיעודיות. אך אז, היא מספרת, "ישבתי מול המחשב באיזה לילה בודד, שיש לציין שהיה גם גשום, ובאחת התיקיות נתקלתי ב'תיק חיי', והחלטתי לחזור אליו".
טל ניגשה עם הרעיון לגיא לביא, המנהל של yes דוקו שידוע בעצותיו והכוונותיו הטובות. הוא אמר לה - "קונספט נהדר, אבל בוא נקדיש אותו לתיקי רצח, ממילא זה דבר שמעניין אותך". היוצרת, שכבר ביימה בעבר סרטים מוערכים על פרשיות הרצח של עינב רוגל, אסף שטיירמן ורוז פיזם, לא היתה יכולה שלא להסכים אותו, והפרויקט יצא לדרך במתכונתו החדשה.
בניגוד לטרנד המוביל, של יצירת פרויקטים דוקומנטריים על מקרי רצח שלא פוענחו או על כאלה שהפענוח שלהם שנוי במחלוקת, טל לוקחת כאן דווקא כיוון אחר - "תיק חיי" עוסק בכאלה שהסתיימו בתפיסת הרוצח ושליחתו למאסר, ולא מפקפק באשמתו. הוא מתמקד באנשי החוק שהיו אחראים לפיצוח התיקים המורכבים והמתוקשרים, ושומע מהם כיצד עשו זאת.
הסדרה עלתה לאוויר באמצע החודש שעבר, עם פרק כפול שהוקדש למקרה בו רצח ד"ר עמירם הוכברג את זוגתו ואת אמה. בשבוע שעבר שודר פרק על רצח השופט עדי אזר, והיום (שלישי, 21:00) יוצג הפרק הלפני-אחרון, על המאבק של שפרה רונן להחזיר לכלא את רוצח אביה ולהפריך את בקשת החנינה שלו.
"בחרתי לא להטיל ספק", אומרת טל על הבחירה שלה. "בשביל לפענח רצח צריך להרכיב אלף חתיכות פאזל, וחמישים מהן אמנם תמיד יהיו חסרות, אבל ה-950 תמיד יהיו מהודקות. אני לא רוצה לערער את עבודת המשטרה ולא רוצה לבקר אותה. כאזרחית, אני משלמת להם את המשכורת, והם עושים עבודה נפלאה. תמיד יש חורים, בכל פענוח רצח אני יכולה למצוא לך חמישים חורים - אז מה, נבטל את בית המשפט ואת המשטרה?"
אז אני מניח שאת משוכנעת שרומן זדורוב הוא שרצח את תאיר ראדה.
"כן, לגמרי, מה זה השטות הזו? תסתכל בסרטים שלי ותבין שכמעט תמיד הזירות מזוהמות, לא רק במקרה הזה. מגיע המפכ"ל, הסמפכ"ל, מפקד המרחב ושמונה צוותי טלוויזיה, כולל ה-NBC, בזמן שהמז"פ אוסף ראיות, אז ברור שהזירה תזדהם. מספיק שאיש הסאונד ייפצע מאיזה קליפס וכבר היא מזוהמת. יש לי מחויבות חברתית למקום בו אני חיה, ולא לדמיון פרוע. אם נלך לחטט בתיקים, יכול להיות שנמצא פאשלות איומות אבל זה לא אומר בהכרח שצריך לזכות. עובדה שדווקא האדם הזה הגיע לדין ולא אתה או אני".
לפי מה שאת אומרת 99.9 מן הרציחות לא מפוענחות...
"אולי הגזמתי, 95 אחוז".
אני לא רוצה להכניס לאנשים רעיונות לראש, אבל זה עדיין נתון שמעורר תהיה: אם כל כך קל לרצוח ולצאת בלי עונש, איך זה שאין סביבנו יותר רוצחים ורציחות?
"זה עניין ביולוגי. צריך כרומוזום אחד פגום, ולא לכולם יש אותו. האדם הממוצע, גם אם אשתו סרחה ובגדה והלכה עם אחר, הוא לא ירצח אותה, כי אין לו את הכרומוזום הזה. תראה מה צריך לעשות בשביל לרצוח - עמירם הוכברג התאמן שנתיים בלקלוע לעורף של אמא של זוגתו כשהוא עומד עשרים סנטימטר מאחוריה. זה לא משהו שכל אחד יכול לעשות. מדובר באנשים עם פגם, ולכן אני חושבת שהם צריכים לשבת מאחורי סורגים עד עולם. הכי מרגיז אותי שמורידים שליש ו/או מעניקים חנינות ואז אתה רואה את הרוצח מטייל בפארק עם ילדים קטנים. גם שוחטי ילדיהם זכאים לחנינה ולקיצור העונש - במקום שיירקבו, ובמקום שנכבד את החוקים ונשאיר אותם במאסר עולם.
"אם כבר משחררים - אז שישלחו גלויות לכל התושבים בו הרוצחים המשוחררים הולכים לגור, ויכתבו 'ראו הוזהרתם, רוצח בא לשכונה'. הרי מי יודע אותו כרומוזום שלהם כבר כבוי? אני מפחדת".
דבר אחד שטל לא מפחדת ממנו הוא עבודה קשה. "בסדרה הזו עשיתי למעשה חמישה סרטים בשנתיים, תקופה שבה אני בדרך כלל מספיקה להשלים סרט אחד בלבד", היא אומרת. "זו היתה מלאכה סיזיפית".
העבודה, מבחינתה, השתלמה - "בא לי להשוויץ", היא מתגאה. "הסרט הכי נצפה שלי עד כה ב-yes דוקו היה 'חרות בגופי', על האשה שהתאהבה בגואל רצון ושיכנעה גם את שלוש בנותיה להפוך לבנות זוגו, אבל הפרקים הראשונים של 'תיק חיי' עקפו אותו ברייטינג וכך שברתי את השיא של עצמי. אני גם מקבלת תגובות נפלאות. מילא שחברים ומבני משפחה כותבים לי - זה צפוי. אבל זה שאנשים זרים לחלוטין טורחים לחפש את הכתובת מייל שלי ולשלוח לי מכתבים - זה מרגש מאוד".
טל לא היתה היחידה שעסקה לאחרונה בפרשת רצח עדי אזר. גם אמנון לוי עשה זאת בפרק של "פנים אמיתיות", בו הטיל ספק באשמתו של רפי נחמני, שהורשע במעשה, והפנה אצבע מאשימה לעבר עד המדינה בתיק, אבינועם חג'בי.
"בא אמנון לוי, מכפיש את חג'בי וצועק שהוא רוצח, אבל אנחנו לעולם לא נדע את האמת", היא אומרת. "מה שבטוח, בכל פעם שיש שני חשודים פוטנציאליים ומתוכם עד מדינה אחד, החכם הוא זה שסוגר את העסקה ראשון ומפיל את האשמה על רעהו. כך או כך, כל הרצח הזה היה מעשה הזוי של חבורת אינפנטילים שטניים". (תגובת מערכת "פנים אמיתיות": "'בחרתי לא להטיל ספק', אומרת נילי טל, גישה שמתאימה ללהקת מעודדות ולא לעיתונאית. כינסנו שלושה מהמומחים הגדולים ביותר למשפט פלילי, שניים מתוכם אמרו שיש ספק אם פסק הדין שיקף את מה שקרה").
היתה ביקורת על כך שבכלל לא התייחסת להתאבדותו של דייוויד וינר, סניגורו של אסיר העולם יצחק זוזיאשווילי שלפי ההאשמות הזמין את הרצח.
"אני לא נכנסת להתאבדויות, כי לדעתי הן בהכרח קשורות להפרעה נפשית. הרי לכולנו יש כישלונות ואנחנו לא מתאבדים. 'גלגל ענק', הסרט האחרון של וודי אלן, היה כישלון קולוסאלי - אז מה, הוא התאבד? מי שמתאבד, אני לא רוצה להתעסק בו".
בסופו של דבר התמקדת בארבעה תיקים. כמה פרשיות היו ברשימה המקוצרת שלך שמתוכה בחרת את הרביעייה המנצחת?
"היו לי כחמישים מקרים פוטנציאלים. לא הכל הסתדר. לפעמים, מי שיכול לספר לא יודע לספר. היה לי גם שופט בדימוס שישב אצלי חמש שעות ודיבר על איזה מקרה. נראה היה שהוא נורא רוצה לדבר, אבל בסוף הוא התחרט, אולי כי פחד להכפיש את בית המשפט העליון, שהפך את ההרשעה שלו במקרה הנידון".
דיברנו קודם על מה צריך בשביך להיות רוצח. מה צריך בשביל להיות חוקר טוב שמפענח את הרציחות?
"סקרנות אין קץ. התמדה. שקדנות וכל הזמן לשאול שאלות - מאיפה זה ואיך זה. וכמובן - מאגר מודיעין לא פחות גדול מזה של השב"כ והמוסד. להיות בכל חור".
טל, ילידת 1944, החלה לפרסם כתבות תחקירים במוסף הארץ בסוף שנות השישים, ואז עברה מאחורי המצלמה. "התחשק לי להחליף את המילה הכתובה", היא מספרת. "הלכתי לעורך 'מבט שני' דאז שמעון טסלר והצלתי לו כתבה סביב המתות חסד. הוא הסכים וקמה צעקה - מה פתאום נותנים לי לביים כתבה של שלושים דקות בלי שהוכשרתי לזה? לא עזר להם וקיבלתי חוזה במחלקה התיעודית. באמת שבהתחלה לא ידעתי כלום. אני זוכרת שבצילומים לכתבה הראשונה, איש הסאונד דפק עם שתי כפות הידיים מול המרואיין וצעקתי לו 'מה זה, אתה מבהיל אותו!'. לא הבנתי שזה משהו טכני שאנשי סאונד תמיד חייבים לעשות ואין עם זה שום בעיה. אני לומדת כל הזמן, אבל לא למדתי באוניברסיטה קולנוע או טלוויזיה, אפילו לא ליום אחד. אתה יכול להגיד לכל העיתונאים שאם הם יביאו לי סיפור טוב, אני אמצא להם את הכסף ואפיק להם את הסרט, אפילו אם לא למדו".
בשנות התשעים עברה טל לדרך עצמאית, והקימה חברת הפקות דרכה יצרה סרטים בקצב של כאחד לשנה. "המוח שלי קודח כל הזמן", היא אומרת. "זה בוער בי. אני כל הזמן תוהה מה הסיפור הבא שאספר. אני קמה בלילות ורושמת לעצמי רעיונות. אני לא נחה על זרי הדפנה כי אין לי זרים לנוח עליהם. רק קוצים. אף פעם לא קיבלתי פרסים, אין לי ארון תארים, רק רייטינג".
מבין הסרטים של טל, יש אחד שהיא ביקשה לגנוז ולכן הקפידה שלא ייצא בתקליטורי DVD וכדומה. מדובר ב"רצח ללא מניע" מתחילת העשור הקודם, על פרשת הרצח האכזרי של הנער אסף שטיירמן. "אנשים מתקשרים אליי ומציעים לי אלף שקל בשביל שאתן להם אותו, אבל אני מפחדת", היא אומרת. "לתחושתי, הם לא רוצים אותו כי הוא נפלא, אלא כי הם רואים בו מעין סרט סנאף, ולזה אני לא רוצה להיות שותפה".
לפני כשנה וחצי, במלאת 20 שנה לרצח, היתה הקרנה נדירה וחד-פעמית של הסרט באירוע מצומצם בסינמטק תל אביב. שמעתי אותך אומרת שהצעת לאמא של אסף לעזור לה לנקום ברוצחו המורשע, רעי חורב ולרצוח אותו.
"כן, זה נכון, הצעתי לה זאת. היה מקרה בגרמניה של נקמה דומה, והנוקמת לא קיבלה יום אחד מאסר. בית המשפט הבין אותה. האם בדיעבד הייתי מציעה אותה הצעה שוב? לא בטוח, אני גם לא בטוחה מאיפה הייתי משיגה את האקדח...תשמע, זה היה רצח כל כך מתועב. זה מחזיר אותי למה שדיברנו עליו קודם. רעי חורב ושתי השותפות שלו למעשה - לך תדע איך דווקא שלושה כרומוזומים כאלה מתחברים להם יחד"
לעומת זאת, מכל הסרטים שלך, יש אחד שאת אוהבת במיוחד?
"אמרתי לילדים שלי, שברגע שאשכב על השיש מכוסה בתכריכים, שיקרינו לזכרי את 'בת שישים מחפשת אהבה', כי זה סרט משעשע. אני רוצה לעשות עוד סרט ברוח הזו. אני בת 74, ומקווה להספיק שישה סרטים נוספים לפני מותי".
מה יהיה הראשון ביניהם?
"לא אגלה לך עכשיו. אני הולכת להפתיע בגדול. חבל על הזמן. אחת שתיים שלוש".
"תיק חיי" משודרת מדי שלישי ב-21:00 ב-yes דוקו וב-StingTV ופרקיה זמינים מיידית ב-VOD.
