קסום ובשום ונפלא: לא נשכח את מה שהטלוויזיה החינוכית הייתה עבורנו

כדרכו של עולם, החינוכית נעשתה פחות רלוונטית למול הפירוטכניקה שבחוץ, וערוצי הילדים הביסו אותה בתשומת הלב. עם זאת, השנים האחרונות דווקא סימנו רנסנס של ממש בשידורי החינוכית. בזמן שפעילות ענפה ברשת הוכיחה את כוחם של מותגים ישנים (לא יהיה מוגזם להגיד שעמוד הפייסבוק של החינוכית היה בגדר תופעה של ממש), הפקות חדשות העניקו משמעויות חדשות למושג "טלוויזיה חינוכית": גם אלף תוכניות דוקו לא ינגישו את ההיסטוריה הישראלית בקלילות שבה עשה זאת יהונתן גפן ב"אומרים שהיה פה", ובימים מסוימים של "החפרנים" היא הייתה התוכנית הכי מצחיקה בטלוויזיה הישראלית, אף שבכלל דיברה על מדע. היסודות הטובים של התקופה הזאת, לצד פרויקט הדיגיטציה והשימוש החכם ברשתות, עברה בתורשה לצדדים היפים יותר של פעילות התאגיד, ועם קצת רצון טוב תמשיך לחלחל גם הלאה.

וכן, צריך לזכור: החינוכית לא ממש נעלמת. רבים מהתוכנים שלה משודרים כבר מהבוקר באותו אפיק, הפעם תחת המיתוג "כאן חינוכית". יכול להיות שרבים כלל לא ירגישו בהבדל. עם זאת, סימני שאלה כבדים מרחפים מעל פעילותה בעתיד, כשעל הפרק קיצוץ משמעותי בכוח האדם, בתקציבים ובאופי העבודה. יש לקוות שתאגיד השידור הציבורי לא ייבש את הערוץ ויסייע לו לשגשג גם במעונו החדש. בינתיים אפשר להודות על הכל ולהצדיע לפיסטוק ולדודלי, לחביתוש ולקישקשתא, לפינגי ונולי, לאכיש ומפיש, וגם לאלפי ולעיתונאיש. בשבילנו, תמיד תהיו הראשונים בעולם.