רב-המכר "Crazy Rich Asians" עלה למדפים לפני חמש שנים, וגופי התוכן השונים בארצות הברית מיד יצאו למלחמה על רכישת הזכויות לעיבוד הקולנועי שלו. כולם רצו להניח את ידיהם על הפרויקט, שהבטיח לעורר עניין בגלל ייחודו: מדובר בסרט ההוליוודי הראשון מזה כחצי יובל המעמיד במרכזו דמויות שמוצאן אסייתי.
נטפליקס היו מוכנים להבטיח הרים וגבעות כדי לנצח בקרב הזה, אבל האנשים מאחורי הפרויקט התעקשו שהוא יזכה להפצה מסחרית רחבה באולמות, ולכן בחרו באולפני וורנר. שני הצדדים נהגו בחוכמה: הסרט עלה לאקרנים בסוף השבוע האחרון, שבר קופות והיה לאחד התוצרים החמים של התרבות הפופולרית בעת האחרונה.
כצפוי, גם ברשתות נרשמה תנועה ערה. צופים רבים טענו כי זה הסרט לו חיכו כל חייהם, כיוון שסוף כל סוף הוא מבטא את קולם ומביא את הסיפור שלהם. מנגד, הרי אי אפשר בימינו בלי מחלוקות, כך שהיו מי שטענו כי הלהיט משמר סטריאוטיפים על המגזר אותו הוא מפאר לכאורה, והביעו גם קובלנות על הדרה של לאומים שונים באסיה וכיוצא בכך. המפיצים בישראל לא התרגשו מן הרגישות סביב הנושא, והחליטו למחוק כל זכר לאסיה בשמו הישראלי של הסרט, שיוצא כאן בסוף השבוע בשם הגנרי והסתמי לחלוטין "עשיר בהפתעה".
עד כמה שהשוואה כזו בנאלית ונדושה, קשה לכתוב כאן על "עשיר בהפתעה" בלי להשוות אותו לסרטי בורקס, שכן התסריט שלו מזכיר את התבנית העלילתית הקבועה של קומדיות ישראליות מסוג זה: כלומר, סיפורו של קשר רומנטי בין דמויות משכבות שונות של החברה, שנדרשות להתעלות מעל הפערים בין המגזרים כדי לממש את אהבתם.
כאן, הגיבורה היא רייצ'ל צ'ו (קונסטנס וו), שמלמדת כלכלה באוניברסיטה בניו יורק ומשתייכת במובהק למעמד הביניים האמריקאי. האקדמאית היתה משוכנעת כי גם בן זוגה (הנרי גולדינג), החי עמה בעיר, מגיע מרקע כזה, אך אז מופתעת לגלות כי הוא למעשה בן למשפחה העשירה ביותר בסינגפור. השניים נוסעים לביקור מולדת, וקרוביו של הנסיך מזדעזעים להיווכח כי יורש העצר כורך את גורלו בזה של אשה פשוטה מן היישוב, מה שכמיטב המסורת מוביל לתככים וחיכוכים. בקיצור - "כץ וקרסו", הגרסה האסייתית.
יש בסרט כמה נקודות מעניינות, המסבירות למה כל העולם מדבר עליו, מצדיקות את הצפייה בו וגם מבטיחות את מקומו בקאנון. קודם כל, כמו כל יצירה ראויה על מהגרים, בניהם ובנותיהם, הוא מעלה שאלות מעניינות על זהות אישית ולאומית, ומיטיב גם להציג גם את המתח הקיים בין מי שנשארו במזרח הרחוק ואלה שהיגרו לארצות הברית, ואת ההיסטוריה המורכבת של סינגפור.
מעניין מכך היא הדרך בה מציג הסרט את עושרה של המשפחה העומדת במרכזו, ושל סינגפור ואסיה בכלל. הוא עושה זאת באופן האקסטרווגנטי ביותר שאפשר להעלות על הדעת, ומזכיר בכך סטוריז באינסטגרם, בהם הרצון הוא להחצין ולהתרברב ככל היותר. מעולם לא ראינו אסייתים מתוארים כך בתוצר הוליוודי, והמטרה ברורה: לשים אותם על המפה, ולהעניק להם את הייצוג שעד כה היה שמור לגיבורים קולנועיים מן הריביירה הצרפתית ומבברלי הילס.
"עשיר בהפתעה" צובע בגוונים חדשים את המודל הקלאסי של הביליונר ההוליוודי, ובא ואומר - החיים של האסייתים יפים לא פחות, ולמעשה הרבה-הרבה יותר, מאשר של האליטה הלבנה שעד כה הורגלנו לראות. זו אמירה חשובה, כמובן, ומעבר לכך היא באה לידי ביטוי באופן אסתטי להפליא: תענוג לשזוף את העיניים במראות המרהיבים שיש כאן, וכמובן למות מקנאה.
דבר נוסף: חוץ משתי דמויות לבנבנות שמופיעות בדקות הראשונות ויש להן שורות דיאלוג ספורות, אין בסרט אנשים לבנים (או שחורים). לא פחות בולט מכך, גם לגברים יש מקום מינורי יחסית לנהוג בקולנוע ההוליוודי. רוב הדמויות הן נשים, ואלה גם עומדת במרכז כמעט כל הסצינות החשובות.
החברה והמשפחה המתוארות כאן מטריארכליות לחלוטין. הגברים לא בתמונה, הנשים קובעות כמעט הכל ומרתק גם לראות איך כל אחת בדורה מעניקה פרשנות אחרת למושגים כמו שחרור ועצמאות. כל זה מגיע לשיאו בסצינה הטובה ביותר בסרט: דיון הרה-גורל בין אם המשפחה העשירה (השחקנית האגדית מישל יאו) לגיבורה הצעירה שביקשה להיות כלתה לעתיד, המתנהל על רקע משחק מה-ג'ונג, השש-בש של הסינים, ומציג דיאלוג מפולפל, מבריק ורב משמעות.
מעבר לכל זה, הסרט מרתק גם מבחינה אמנותית. מאחורי המצלמה עמד ג'ון צ'ו, יוצר הוליוודי ותיק שהיה חתום בעבר על פרקים בסדרת "סטפ אפ" ועל "ג'סטין ביבר: הסרט". הוא מביים את "עשיר בהפתעה" בסגנון שהיה ונעלם בהוליווד וכיום אפשר למצוא אותו רק בקולנוע האסייתי: סטייל קלאסי, מסוגנן, מהודר ובעיקר עתיר אורך רוח, שלוקח נשימות עמוקות. התנועה כאן איטית, ובניגוד לנהוג בסרטים אמריקאים בדורנו, אין חיתוכים מהירים בין קטע לקטע. רוב הסצינות מתנהלות בקצב מדוד ונמתחות לאורך זמן, ממש כפי שהיה פעם, אז לא פלא שהתוצאה הסופית באורך שעתיים, בלי להתחשב בכך שלקהל המערבי המודרני יש הפרעות ריכוז.
הדרמה הקומית הזו מזכירה קולנוע משנות החמישים גם ברומנטיקה נטולת הציניות שלה. מעבר להיותה מאלפת ומרתקת, היא מתוקה, מקסימה ומשובבת רוח. בצד המעלות שהוזכרו, יש בה פסקול מצוין, הכולל עיבודים במנדרינית של להיטים באנגלית, למשל "Yellow", מילה שיש בה באנגלית קונוטציות שליליות לגבי אסייתים, אבל בסרט בכל זאת מתעקשים להשתמש בה - במעין הפוך על הפוך שמסמל עד כמה הוא מורכב, ובאיזו מידה הוא אכן מצליח לנסח שיח אסייתי חדש, מלא ביטחון עצמי ונטול עכבות. אין ספק: "עשיר בהפתעה" הוא אבן דרך בתרבות הפופולרית העכשווית.
הקאבר לקולדלפליי מתוך הסרט
