ירמי קפלן מאוהב בשיר "היי ג'וד" בזכות רגע אחד קסום בילדות, דנה ברגר הרוסה על She's leaving home בזכות נקודות המבט השונות בו, וחמי רודנר חושף את הסיפור המופלא שבזכותו עזב את הקופירייטינג וחזר לעשות מוזיקה. לרגל סדרת מופעי הצדעה לביטלס של להקת המג'יקל מיסטרי טור והתזמורת הקאמרית הישראלית בהנחייתו של יואב קוטנר, בוחרים המשתתפים בהופעות את שיר הביטלס האהוב עליהם. הנה הבחירות וההסברים:
עקבו אחרי וואלה! תרבות גם באינסטגרם
ירמי קפלן - Hey Jude
"כיתה ו', תחילת שנות השבעים, אנחנו חבורת ילדים על סף ההתפוצצות ההורמונלית של גיל העשרה. בכל יום שישי אנחנו לוקחים חלק במה שקראו אז 'מסיבות סלון', בהן הריקודים עברו מפאזת "בן לוקח בת" לריקודי שייק וסלואו. אני ידעתי אז לזוז היטב ונחשבתי לאחד הרקדנים הטובים בין הבנים בכיתה כל עוד המוסיקה קצבית. אבל לאור העובדה שהייתי הבחור הכי נמוך בשכבה, לא הייתי בן הזוג המועדף לריקודי סלואו. ואז העזתי ללכת על פטנט המדרגה/השרפרף, תלוי מה בנמצא. אני עומד על מדרגה ובת זוגי לריקוד על הרצפה. סוף סוף הגבהים מסתדרים ואפשר כמעט לחבק (בכל זאת שומרים מרחק קטן) ולא להתבייש. השיר שמתנגן, "היי ג'וד" המרטיט, אורך יותר משש דקות. אלו היו שש דקות של גן עדן והשיר לנצח יזכיר לי את רגעי האושר הענקיים האלו. טנק יו סר פול מקרטני".
חמי רודנר - I am The Walrus
"עבור מי שהביטלס הם ממש ישות אורגנית חיה, נושמת ומתפתחת בתוכו לאורך 50 שנה, כמעט בלתי אפשרי לבחור את השיר שהוא הכי אוהב. אבל השיר הכי משמעותי של הביטלס בשבילי הוא I'm the walrus. השיר הופיע בפסקול של הסרט הטלוויזיוני הכושל שלהם Magical Mystery Tour . את השיר כתב בעיקר לנון והוא מהווה נקודת שיא ביצירה הפסיכדלית של הביטלס - שילוב של ילדותי ומחאתי עטוף בצלילים ותזמור מלאים בכוח והומור ובלי טיפה של סוכר. זו מחווה מאד מרגשת לסופר האהוב על לנון, לואיס קרול. כשסר ג'ורג' מרטין, המפיק המוזיקלי של הביטלס והאיש שהחתים אותם ב-EMI, הגיע לשתי הופעות בישראל בשנת 99' הוזמנתי להופיע איתו יחד עם עוד פרפורמרים מהשורה הראשונה. לשמחתי הרבה I'm the walrus לא נתפס בידי מישהו אחר וזכיתי לעמוד עם האגדה - הכי קרוב שהייתי אי פעם לביטלס - ולבצע את השיר בניצוחו עם הפילהרמונית הישראלית. באותה תקופה הייתי "ברוגז" עם המוזיקה והתפרנסתי כקופירייטר במשרד פרסום. אחרי שסר ג'ורג' מרטין אמר לי שה-Walrus שלי הוא הטוב שהוא שמע מאז ג'ון לנון ,התפטרתי יום למחרת מהמשרד ומאז ועד היום אני חי ומתפרנס רק ממוזיקה".
ערן צור - Lucy In The Sky With Diamonds
"האם ארץ הדמיון הפראי שייכת רק לילדים? האם ג'ון לנון חזר לארץ הדמיון הזאת בעזרת סמים? האם השיר הזה באמת נכתב בהשפעת LSD? האם זה משנה? בואו נגיד שזו הייתה הבעיה שלו, כי אנחנו נשארנו עם אחד השירים היפים ביותר בהיסטוריה של הרוק".
יואב קוטנר - The End
"כמובן שכל שבוע שיר אחר של הביטלס הופך להיות הפייבוריט שלי, אבל אם לוחצים אותי אל הקיר, השבוע אבחר בקטע שמסיים את "אבי רואד". קוראים לקטע "הסוף", והוא מסיים מחרוזת קטעי שירים מחוברים של צד שלם בתקליט, ומתמצת בפשטות את המסר כולו: בסופו של דבר האהבה שאתה מקבל שווה לאהבה שאתה נותן. ולהפך. לא להאמין כמה אהבה קיבלתי מהביטלס וכמה אני אוהב אותם. חוץ מזה, זה הקטע היחיד שבו יש לרינגו סולו תופים קצרצר והקטע היחיד בעולם שאני יודע לתופף בעצמי".
דנה ברגר - She's leaving home
"זה אחד השירים הכי מרגשים של הביטלס. שיר שמיטיב כל כך לספר את הסיפור של הנערה המתבגרת שעוזבת את בית הוריה. מי מאיתנו לא זוכר את הרגע הזה בחייו שלו. כמו בהרבה ספרים וסרטים שאני אוהבת, גם בשיר הזה יש לנו סיפור שמסופר מתוך העיניים של שני הצדדים. אפשר להזדהות עם המתבגרת שחומקת עם שחר מהבית ויוצאת אל העולם. ואפשר גם להבין (ככל שגיל המאזין עולה והוא הופך להיות הורה למתבגרים בעצמו) את ההורים שנשארים מאחור, המומים וכואבים מעזיבתה של הנסיכה. "נתנו לה כל מה שהיה לנו. איך היא עושה לנו את זה". זה שיר נוגע ללב שמצליח להעביר את החיים כפי שהם - בלי צודק או אשם ועם הרבה כאב של פרידה אבל גם עם התרגשות של התחלה חדשה ופרפרים בבטן".
דניאל סלומון - Yesterday
"השיר הזה הוא אחד מהשירים הטובים בהיסטוריה. מקרטני הצליח לזקק באופן גאוני כל כך הרבה רגש למילה אחת. המלודיה שלו, כמו הרבה פעמים אצל הביטלס, נשמעת כה פשוטה וכה מתנגנת שנדמה כאילו שהשיר הזה תמיד היה שם ורק חיכה שמישהו יחשוף אותו. יש בו משהו שכאילו מסכם הרבה ממה שהביטלס הביאו לעולם, הרמוניות עשירות בתוך מהלכים מלודיים מורכבים שנשמעים פשוטים לכאורה. למרות שנשמע מתוק ורומנטי על גבול סטנדרט הג'ז זהו שיר חרטה וגעגוע לאחד הדברים הבסיסיים ביותר שיש - לחזור אחורה בזמן כדי לחזור בנו".
מג'יקל מיסטרי טור - GOLDEN SLUMBERS / THE END
"מדובר למעשה בחיבור של כמה יצירות שמתפתחות לשיר מדהים של פול מקרטני. השיר הוא מתוך אלבום המופת ABBEY ROAD, שהוא האלבום האהוב עלינו והאלבום האחרון שהביטלס הקליטו ביחד. השיר מרגיש כשיר סיכום וסיום של תקופת היצירה המשותפת של חברי הביטלס, בעיקר עם ההצהרה בסוף האלבום:
and in the end, The love you take
Is equal to the love, You make
זו ההזדמנות היחידה שבה ניתן למצוא קרב מרתק של סולו גיטרה בין ג'ורג' האריסון, פול מקרטני וג'ון לנון. בסיבוב ההופעות עם התזמורת הקאמרית ויואב קוטנר, זה גם השיר שסיכם את ההופעה".
רשימת המופעים:
13/10 היכל אמנויות הבמה הרצליה, שעה 21:00. אורח: חמי רודנר
20/10 היכל אמנויות הבמה באר שבע, שעה 21:00. אורח: ירמי קפלן
3/11 המשכן לאמנויות הבמה אשדוד, שעה .21:00 אורח: ערן צור
10/11 תיאטרון ירושלים, שעה 21:00. אורחת: דנה ברגר
15/11 תיאטרון הצפון, שעה 21:00. אורח: דניאל סולומון
24/11 היכל התרבות פתח תקווה, שעה 21:00. אורח: ירמי קפלן