כמו סרטים רבים בשנה האחרונה, גם "הטורף" הטרי לא ייזכר בשל איכותו, אלא בהקשר של תנועת ה-MeToo. הסרט עלה לאקרנים ברחבי העולם בסוף השבוע האחרון, ומעט לפני כן, הרשתות והתקשורת באמריקה סערו בגלל פרסום מטריד סביבו: הכוכבת שלו, אוליביה מאן, חשפה כי את אחד מתפקידי המשנה בו גילם עבריין מין מורשע, סטיבן ווילדר סטריגל.
לאחר מכן התברר כי אותו אדם, שנמצא אשם בעבירת מין בקטינה, הוא לא אחר מאשר חברו משכבר הימים של התסריטאי והבמאי שיין בלאק, שליהק אותו לתפקיד קטן מתוך רצון לעזור לו להשתקם, אך לא עידכן בכך איש מן הצוות שבצידו, וגם לא את מאן כמובן. נוסף לכך, מכל הדמויות שבעולם, הוא בחר להפקיד בידיו דמות שמפלרטטת בכפייתיות עם הגיבורה.
בעקבות הגילוי, יצאה מאן נגד הבמאי, האולפנים מחקו מן הסרט את שלוש הדקות בהשתתפותו של השחקן העבריין, והוא הגיע לאקרנים עם עננה מעליו. זאת, כשהציפיות ממנו היו נמוכות מלכתחילה: מדובר הרי בפרק נוסף בסדרת הסרטים שהחלה בשנות השמונים עם "הטורף" הפולחני, אך המשיכה מאז עם שלל תוצרים נחותים, מיותרים או מאכזבים.
ואכן, כדי ליהנות מהסרט הטרי, ולו במידה מסוימת, צריך גם לנסות להתעלם מן הפרשה סביבו, וגם לכבות את המוח כדי להתעלם מעלילתו המטופשת וחסרת ההיגיון. נראה כי לא רק שלוש הדקות בהשתתפותו של עבריין המין נמחקו ממנו, אלא גם שהתבצעו עוד כל מיני שכתובים תסריטאיים חפוזים ועריכות בהולות של חומרי הגלם, כפי שקורה לעתים בהוליווד. כתוצאה מכך, הרבה חלקים בסיפור לא הגיוניים כשלעצמם ו/או לא מתחברים, וככל שהוא הולך ומתפתח, התוצאה פחות ופחות קוהרנטית.
אף ש"הטורף" מתהדר באותו שם בדיוק כמו הסרט המקורי משנות השמונים, אין מדובר בעיבוד מחודש שלו. זה גם לא ממש המשכון, אז נכון יותר יהיה להגדיר אותו כתוצר נוסף המתרחש ביקום שברא אותו להיט משנות השמונים: מציאות שבה קיים יצור דוחה למראה מן החלל החיצון, הנהנה לארוב לבני אנוש ואז לחסל אותם.
הסרט הטרי מתייחס באירוניה לכך שהוחלט בזמנו לכנות את היצור הזה דווקא "הטורף". למעשה, העובדה שתפיסת ואכילת בני האדם היא מעין תחביב מבחינתו, מצדיקה יותר את הגדרתו כדייג או כצייד. כך או כך, בפרק הנוכחי היצור הזה מגיע לכדור הארץ בנסיבות מקושקשות למיניהן, וכרגיל יש לו תיאבון בריא. בדרכו לסעוד את לבו במין האנושי, הוא יפגוש שלל דמויות: קבוצה של חיילים במצב פוסט-טראומתי, הנרדפים בידי החוק; נציגיהם של אותן רשויות, שכבר בשלב מוקדם מתברר כי יש להם אינטרסים מפוקפקים; ילד שנמצא על הרצף, ומתגלה כגאון עם תבונה מיוחדת שרק חייזרים יודעים להעריך; וגם מדענית בכיכובה של מאן, שנקלעת לסיטואציה.
הדמויות הללו הן המעלה העיקרית של הסרט, ומוסיפות לו הרבה צבע ועסיס. שיין בלאק ידוע כבר שנים כאחד מכותבי הדיאלוגים הטובים בהוליווד - מהפריצה שלו בסדרת "נשק קטלני", אותה כתב בשנות השמונים, ועד "איירון מן 3" המהולל, אותו כתב וביים לפני חמש שנים. גם כאן, מצליח היוצר הוותיק להביא לידי ביטוי את ההומור שלו ואת יכולתו לבנות שלל דמויות עם חוצפה ואופי.
כשהוא לא עסוק בהושטת יד לעברייני מין, בלאק מצטיין גם בעבודת הבימוי והליהוק, ואת הדמויות האלה מגלמים שחקנים מעולים ברובם. מאן נפלאה כתמיד, את הילד הגאון מגלם בחן ג'ייקוב טרמבלי, המוכר לנו מ"פלא" ו"חדר", ואת חבורת החיילים השרוטים מגלמת להקה צבעונית וממזרית במיוחד, ובה בין השאר טרוונטה רודס מ"אור ירח" והקומיקאי קיגן מייקל קיי.
דבר נוסף שמייחד את "הטורף": בניגוד לרוב ההפקות ההוליוודיות בימינו, הוא אינו מרחם על הצופים, ולא בוחל להציג דימויים גרפיים. חובבי זוועתונים, שרעבים לאיברים פנימיים מדממים, יקבלו כאן את מבוקשם. הקיצוניות הזו מוסיפה עוד קצת פלפל לסרט, שגם כך מתובל היטב בהומור וחוצפה, ובצד זאת גם בלא מעט פטריוטיות, בזכות גבורתם של החיילים, ובקיטש, הודות לדמותו של הילד המיוחד.
הערבוב בין התבלינים השונים הללו יוצר בלגן, והוא כיפי למדי במערכה הראשונה והשנייה, אך נהיה מקושקש מדי במערכה השלישית. אז, במקום להגיע לשיא שלו, הסרט מסתיים בקול ענות חלושה, כשהוא לא ברור, לא מעניין ולא אפקטיבי.
בסיכומו של דבר, זהו מסוג הסרטים שאם נתקלים בהם בטיסה או בשעה מאוחרת של הלילה בטלוויזיה, אפשר לשאוב מהם הנאה נלוזה. מעבר לכך, מדובר בעוד תוצר זניח למדי, ועם זאת, היתה לו השפעה חיובית כלשהי: לאחר שמאן חשפה את העובדה כי השתתף בו עבריין מין מורשע והובילה למחיקתו מהסרט, גם הקורבן שלו נחשפה. מדובר בצעירה בשם פייג' קרנס, שיצאה בהצהרה פומבית בה אמרה כי התביישה לדבר כל השנים הללו, אך בעקבות המעשה האמיץ של השחקנית, אזרה אומץ גם כן.
"הטורף", אם כך, הוא סרט קטן ומטופש מדי, ובכל זאת ייזכר בהיסטוריה ההוליוודית כעוד הוכחה לכך שדברים משתנים.
