פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      בין המחכים למטמטם: מגיע לנו הרבה יותר מאשר שידורים חוזרים ושעשועונים עייפים

      אין זמן שממחיש את עליבות הפריים טיים המקומי יותר מהחגים, ואנחנו נאלצים להסתפק בלקט ועוד לקט. היה מי שבחר אחרת ושידר שעשועונים ("The Wall", "לעוף על המיליון"), אך בחסות החום, השיעמום והפורמטים הביזאריים הכל נראה כמו הזיה אחת גדולה. ערב מייאש מול הטלוויזיה

      the wall (מערכת וואלה! NEWS , צילום מסך)
      עייפות החומר ניכרת. "דה וול" (צילום מסך)

      לא ברור מי יותר מותש מרצף החגים שלאחר החופש הגדול: הורים לילדים או ערוצי הטלוויזיה. בזמן שלקטנים ממחזרים לאורך היום אטרקציות וסרטים מצוירים המופעלים בריפיט, למבוגרים ממחזרים בערב שוב ושוב את אותם שידורים: לקט של ריאליטי, ואפילו של סאטירה ואקטואליה. אפשר ובצדק להרגיש מאוכזבים: אחרי המיליונים שנשפכו כאן על לוחות שידור שמשתנים מדי יום, מותגים נוצצים ואולפנים חדישים, הפריים טיים מלא בחומר ממוחזר, חלקו עתיק. יחי פיצול הערוצים ומגוון הדעות. מגיע לנו כל כך הרבה יותר טוב מזה.

      (באמת, כנראה שאין זמן בשנה שממחיש את עליבות הערוצים המרכזיים מול אפשרויות הסטרימינג השונות כמו תקופת החגים. זה פשוט לא כוחות. באמת אין שום דבר במחסנים שהוא עוד לא לקט של "ארץ נהדרת"? אם ככה נראית הטלוויזיה כשהיא נלחמת על חייה מול האיום הגדול ביותר עליה, בנטפליקס ואמזון יכולים לישון בשקט).

      לעוף על המיליון (מערכת וואלה! NEWS , צילום מסך)
      יש מעט מאוד אנשים שמרשים להם להנחות שעשועונים בישראל. ירון ברובינסקי, "לעוף על המיליון" (צילום מסך)

      מי שבחר שלא לשדר שוב שידורים חוזרים, הציג שעשועונים. בערוץ עשר שודר "לעוף על המיליון" עם ירון ברובינסקי, ברשת שודר "The Wall" עם צביקה הדר. נדמה שהז'אנר החבוט זוכה לעדנה לאחרונה, אולי בזכות "המרדף" החינני של התאגיד שהוכיח שלא צריך פירוטכניקה בשביל שידור אינטליגנטי ומעניין, וצבר את הקהל שלו. לאחרונה הצטרפו אליו "הקו האדום" (גם כן של התאגיד, גם כן ירון ברובינסקי), "מונית הכסף" (שחזרה לחיים, גם כן עידו רוזנבלום - יש מעט מאוד אנשים שמרשים להם להנחות שעשועונים בישראל), ושתי התוכניות שלעיל. הטריוויה שוב באופנה, כך נראה.

      בינתיים, "לעוף על המיליון" ו"דה וול" רחוקות מהפשטות של הצ'ייסר כמו משדר גמר של ריאליטי מאולפן של זאפ לראשון. הפורמטים רק הולכים ומתבלבלים להם. ב"לעוף על המיליון" התחילו להפיל אנשים לבריכה (בכל זאת מהדורת קיץ), "דה וול" היא משחק פינבול שבו מקבלים מראש את התשובות לשאלות, לפני שיודעים מה השאלה. מה בדיוק ראינו? אין ספק שעייפות החומר ניכרת גם פה: השידורים לא ממריאים, אין באמת מתח, אין באמת עניין. זה לא משעשע או מלהיב.

      the wall (מערכת וואלה! NEWS , צילום מסך)
      פרודיה על שאלות ידע כללי, אילוסטרציה. "דה וול" (צילום מסך)

      אפשר למרות הכל ליהנות משתי התכניות האלה, טריוויה זה תמיד נחמד וגם המתמודדים חביבים; אלא שבאדיבות החום, הלחות והשיעמום, וכמובן הביזאריות של הפורמט, הכל נראה כמו הזיה אחת ארוכה, על התפר שבין המחכים למטמטם. וכך, כמו כדור אדום שמתנועע בלי סיבה לעבר סכום זה או אחר, גם הצופה משייט לו ללא מטרה בתוך סבך של פורמטים ומנחים מתחכמים, מחפש מפלט בין פרודיות על שאלות ידע כללי לבין פרודיות על תשובות. כמה אנשים נפלו למים, כמה אנשים לקחו סכום יפה הביתה, אבל אנחנו לא הרווחנו כלום. יום אחד ייגמרו החגים והחופשים, יתחדשו וישובו ימי החול ואנחנו כולנו עוד נתחנן לחופש. כשהוא ישוב, יש לקוות שיהיו לנו אופציות טובות יותר על המסך.

      לעוף על המיליון (מערכת וואלה! NEWS , צילום מסך)
      כמה אנשים הרוויחו כסף, אנחנו לא הרווחנו כלום. "לעוף על המיליון" (צילום מסך)