בשנים האחרונות, הוכיחו "דדפול" ו"לוגאן" שיש מקום בשוק גם לסרטי קומיקס גסים ואלימים. למרות שהתהדרו בדירוג R, המגביל את גיל הצפייה בהם ולכן עלול לצמצם את הפוטנציאל המסחרי שלהם, הם ריסקו את הקופות ופתחו את הדלת גם לאחרים שיילכו בעקבותיהם.
על פניו, "ונום" הוא בדיוק הלהיט ההוליוודי שהיה צריך לעשות זאת. אחרי הכל, עומדת במרכזו מי שנחשבת אחת הדמויות האפלות בעולם הקומיקס: דמותו של טפיל מטונף, וולגרי ותאב דם מן החלל החיצון, שמאלץ בני אדם לשמש לו פונדקאים והופך למעשה לאלטר-אגו הבהמי שלהם. אך הסרט, שעלה בסוף השבוע האחרון, עושה בדיוק ההפך: הוא נקי ככל האפשר, וכראוי לכך התכבד בארצות הברית בדירוג PG 13 הידידותי לסביבה. אולי האולפנים בחרו כך כיוון שהתוצר משתייך ליקום המורחב של "ספיידרמן", שבגלגוליו האחרונים פונה בעיקר לתלמידי חטיבה, אז הילדותיות מחייבת.
ואכן, בהקרנה המסחרית בה נכחתי, רוב הקהל היה ילדים ביציאה כיתתית. מבחינה זו, אין ספק שאולפני סוני הגשימו את מה שקיוו לו ב"ונום", אבל המחיר היה כבד - לפי הדיווחים, וכך אכן מורגש בזמן הצפייה, קטעים רבים נחתכו מתוך הסרט כדי לרכך אותו. הכוכב שלו טום הארדי אף אמר כי ארבעים הדקות האהובות עליו מתוכו נשארו בחוץ, וכשהשחקן הראשי בכבודו ובעצמו אומר משהו כזה, קשה לגשת לאולם בהתלהבות.
ביחס להורדת הציפיות הזו, המערכה הראשונה של "ונום" דווקא סבירה. פנטזית הקומיקס, שאמורה להוציא לדרך סדרה של סרטים, מיטיבה להציג את הדמויות שעומדות במרכזו ולעורר כלפיהן רגשות. מצד אחד עומד אדי, בגילומו של טום הרדי, עיתונאי לוזר שמאבד את עבודתו, ביתו ואהובתו (מישל וויליאמס) בשל מחקריו האמיצים נגד הניסויים של מדען כוחני, ובמסגרת זו גם נתקל באותו טפיל בשמו נקרא הסרט, והופך לפונדקאי שלו.
קל לנו לחבב את הגיבור הזה, ומנגד לתעב את הנמסיס שלו - אותו מדען שחצן ועלוב נפש, עתיר אמביציות מסוכנות שחייבים לרסן אותן, בגילומו של ריז אחמד (שמגלם איש מדע גם במערבון הטרי והמהולל "The Sisters Brothers"). מכאן והלאה, אפשר היה לפתח את הקרב ביניהם בכל מיני דרכים מעניינות. תחת זאת, מציג הסרט רשימה ארוכה של בעיות ופגמים, שקצרה היריעה מלמנות אותם.
ננסה בכל זאת. על הבעיה הראשונה כבר דיברנו, והיא שניכר כי קיצצו לו את הצורה. לסרט יש מערכה ראשונה ארוכה, שלמה ומגובשת, אבל השנייה עוברת בחטף והסוף כבר לגמרי מחופף. הוא נראה כמו שמיכת טלאים שנקרעה באמצע. צרה גדולה לא פחות, היא הטון: מצד אחד, ניכר כל הזמן כי "ונום" מנסה להתאים את עצמו לרכים בגיל, אך מצד אחר, נותרים בו אלמנטים שאינם מתאימים להם. לכן, התוצר הזה יוצא קירח מכאן ומכאן: הוא מפחיד מדי לתלמידי יסודי, אך ילדותי לקהל בוגר יותר.
בצד זאת, האפקטים ירודים למדי וקטעי הפעולה לא מרשימים. הבמאי רובן פליישר פרץ לפני עשור, עם "זומבילנד" שסימן אותו כהבטחה גדולה, אך מאז הוא מתקשה להגשים אותה. עם זאת, לא בטוח עד כמה הקולנוען אשם בקלקלותיו של הכישלון הזה, שברור כי התערבו בו עוד הרבה ידיים באופן מגושם ולא זהיר. עד כדי כך המבנה העלילתי משונה, עד שמתברר בדיעבד כי הטריילר של "ונום" כולל סצינה שלמה שבכלל נמצאת בסופו של הסרט (אל דאגה, אין לה חשיבות עלילתית וזה לא ספוילר), דבר שהוא חריג ותמוה, כמו התוצאה כולה.
סרט קומיקס מוצלח צריך גם דמויות משנה עסיסיות, אך כאן כולן סתמיות - מישל וויליאמס, שכבר רשמה השנה הופעה שאינה לכבודה ב"מרגישה פצצה", מתבזבזת גם פה. קשה לגיבור למצוא זמן לאחרים כשהוא עסוק בדו-שיח עם הטפיל החייזרי, וזו כבר בעיה מובנית של "ונום", שייתכן כי גם בנסיבות אחרות אי אפשר היה לפתור אותה. בקומיקס, או בכל פורמט ספרותי, שיחות בין דמות לקול פנימי הן דבר מקובל ואף אפקטיבי. אך באמנות ויזואלית כמו קולנוע, זה פשוט לא עובד, ומשונה להתבונן בטום הרדי בעודו משוחח עם ישות בלתי נראית עם נימת דיבור מעצבנת.
בעיה אחת אחרונה, ומקובלת בתוצרים מסוג זה, היא שנראה כי "ונום" המזורז, הקטוע והדליל אינו יצירה בפני עצמה, אלא הכנה לקראת סדרת הסרטים שאמורים לבוא בעקבותיו. אפשר רק לקוות כי בהמשכונים האלה, מה שנותר על המסך יהיה מעניין יותר ממה שנשאר על רצפת חדר העריכה.
עוד באותו נושא:
כל מה שצריך לדעת על ונום, ספיידרמן ומה שביניהם.
