"הוא איש שכולו לב, אבל יש לו פתיל קצר, והוא מאוד אוהב לתקוף ולהגיב", אמר הסטנדאפיסט והקומיקאי שלום אסייג בריאיון בשנה שעברה בהתייחס לאחיו, התסריטאי מני אסייג, שותפו ליצירת הסדרה "שנות ה-80" שעונתה ה-4 מתחילה הערב ברשת 13. "הוא פשוט לא חושב. מתעצבן ממשהו וישר מתקיף. לפעמים הוא עושה דברים שגורמים נזק". ואמנם, מני אסייג פתח פה לא פעם על רבים וטובים בעמוד הפייסבוק שלו. לפני הריאיון איתו, אנחנו מצטטים לו טינופים שכתב בפוסטים בפייסבוק, והוא צריך לנחש על מי טינף. יוצאים לדרך.
על מי כתבת "אדם מתנשא, יהיר, נרקיסיסט ומגלומן מנותק שבז לזולת ומזלזל ברגשותיו, וגם אם תאמרו לי שהוא עושה הצגה אז אומר לכם שרק טיפוסים חרא מוכנים להיכנס לדמות כזו"?
"וואו. אולי על יהונתן גפן?"
תשובה שגויה. כתבת את זה על מוקי.
"שמע, מוקי בעצמו הודה שהוא עבר שינוי. אני לומד על אנשים דרך הטלוויזיה. הוא העליב אנשים ב'הכוכב הבא', זה עצבן אותי נורא. אבל הבנאדם השתנה".
על מי טינפת: "רק הפרצוף שלה יותר מכוער מאיך שהנבחרת שיחקה היום"?
"חנין זועבי אולי?"
נכון מאוד. כתבת את העלבון הזה עליה. נראה שיש לך אובססיה לכתוב פוסטים נגד זועבי.
"כן, כן, היתה תקופה שהייתי כותב פעמיים-שלוש ביום על חנין זועבי. היא מייצגת בעיני לא פחות ממחבלת עם חליפה. היא יציר כפיו וממשיכת דרכו של ארכי המחבל עזמי בשארה. הם עושים נזק לציבור הערבי, הרבה יותר מכל יהודי. חנין זועבי היא אסון לדו קיום. צריך להוקיע אותה".
על מי פתחת פה במילים: "מדובר בגזענית שונאת מזרחים שלא בוחלת בדבר בכדי להכאיב לזולת"?
"אולי על רחלי רוטנר?"
אכן כך. כתבת את זה על העיתונאית רחלי רוטנר. בנוסף, כתבת כי "בעלה עוכר ישראל".
"אני לא משתגע על רחלי רוטנר ולא על בעלה, אני מודה. הפרובוקציות שהשניים האלה עשו... מספיק לראות את הקומיקס שבעלה עשה על הבת של ירון לונדון. מספיק להביט על הקומיקס שהוא עשה לה כדי להבין על מה אני מדבר. אם יש רשימה של מיליון אנשים שמועמדים להיות חברים של מני אסייג, אז השניים האלה לא נמצאים בה".
את מי הגדרת כ"חבורה של אפסים!!!"?
"אולי את חברי האקדמיה?"
תשובה לא נכונה. כתבת את זה על מבקרי הטלוויזיה, לאחר ביקורת של אריאנה מלמד שלא מצאה חן בעיניך. וזו ממש לא הפעם היחידה שקטלת מבקרת טלוויזיה שביקורתה לא הייתה חיובית על הסדרה שלך.
"טוב, הייתי אז עצבני. אריאנה מלמד, בכתיבה שלה, שיקפה את עצמה כמי שתהיה האחרונה שתכנס לתכנית ריאליטי, ובסוף היא נכנסה ל'אח הגדול'. אז בסדר, שטויות".
ואת מי הכתמת במילים: "הוא סובל מלקות התנהגותית חריפה, שהיא תוצר של העדר חינוך בסיסי וילדות מאוד קשה ומתוסבכת!!! (...) הוא פשוט מלא בעצמו, חצוף, מתנשא, לעגן, גזען סמוי, חסר כבוד לזולת ואפילו מיזנתרופ"?
"טוב, ברור שזה אביב גפן".
ובכן, יש לך נקודה נוספת!
"שמע, כששומעים מה אומר אבא שלו, מעודד הטרור, מבינים למה זה הבן שלו. רוב הזמן הוא לא טיפל בו, הוא שתה אלכוהול. אביב מאוד מוכשר, גם אבא שלו, אין ספק, כישרון בשפע יש, אבל הם ממש מייצגים אג'נדה הפוכה ב-180 מעלות ממה שאני מחזיק, מהדרך שאני מאמין בה ומהערכים שאני גדלתי עליהם. אז אני חייב לפעמים להגיב".
במי עלבת במילים "כשהיא תודיע על פרישה מהפוליטיקה אני מתחייב להקדים את המימונה לאותו הערב"?
"את מרב מיכאלי!"
תשובה נכונה!
"זה עדיין רלוונטי. ברגע שהיא תודיע על זה, אני מיד קונה קמח למופלטות, תאמין לי. היא מזיקה. אחת הסיבות לדעיכה של מפלגת העבודה או המחנה הציוני, איך שתקרא לו, זה הטיפוסים האלה שבכלל לא קשורים לאג'נדה ולאידיאולוגיה של מפלגת העבודה. הם מרצ ושמאלה שנכנסו פנימה, ובקרוב למפלגת העבודה יהיו אותם מנדטים כמו למרצ".
ולקינוח, על מי כתבת "אתם חבורה של בינוניים, מתנשאים וקנאים. אידיוטים, אני בז לכם"?
"אה, זה נראה לי כן על האקדמיה".
יפה מאוד. נזכיר לקוראינו שעוררת סערה בהתבטאות הזאת בתחילת השנה, בעקבות הדרת הסרה "שנות ה-80" מחמש המועמדות בקטגוריית הקומדיה הטובה ביותר של פרסי האקדמיה לטלוויזיה.
"אני לא מתבייש בזה. האקדמיה, עם כל הכבוד לה, לא באמת מייצגת את העם. זה מוכח בכל פעם מחדש. מדובר בקבוצה של אנשים שיש ביניהם קומבינות של תן לי ואתן לך, תבחר בסדרה שלי ואז אני אבחר בשלך. זה מתובל בדעות קדומות וטיפה גזענות, קצת התנשאות על הפריפריה ועל יוצרים מהפריפריה, וכך יוצא שהסדרה הכי מדוברת בארץ, לא נכללת בכלל בחמש הסדרות המועמדות, שזה זעק לשמיים. אבן מקיר תזעק. לא יכולתי לשתוק. אבל אני לא צריך שום פרס מהאקדמיה, לא רוצה, תעשו לי טובה, תתעלמו גם הפעם, ויתרתי עליכם. הפרס שלי מתבטא ברייטינג, באלפי הודעות מחממות לב שאני מקבל מאנשים".
מני, החידון הגיע לסיומו. ונעבור לתוצאות. משקלול הנקודות עולה שניחשת נכון 5 מתוך 7 הטינופים. כל הכבוד - אתה בהחלט בקיא בטינופים שלך. הפסקת פרסומות, ונעבור לריאיון.
"שנות ה-80" חוזרת הערב (שלישי) לעונה רביעית בפרק כפול ברשת 13, וזו גם העונה הראשונה מאז פיצול ערוץ 2. הסדרה עליה חתומים כתסריטאים ראשיים האחים מני ושלום אסייג וליאור פריד וכבמאי קובי חביה, תמשיך לגולל את סיפור חייהם של שלום ומני אסייג בטירת הכרמל. העונה הזאת יצטרפו דמויות חדשות בגילומם של ריף נאמן, מירי בוהדנה, לינור אברג'יל ויוסי וידר. העונה החדשה תשלב אירועים משמעותיים שקרו באייטיז כמו עלייתו המטאורית של הזמר אדם, מותו של זוהר ארגוב ומשפט דמיאניוק. "גם העונה החדשה תהיה כמו מנהרת הזמן", אומר אסייג. "ליקטנו סיפורים והמצאנו קצת סיפורים, ליקטנו דמויות חדשות. אם בהתחלה זאת היתה סדרה לפריפריה, מאז הסתבר שזה נגע באנשים מכל השכבות ומכל הרבדים, חצה עדות, מגזרים וגילאים. היום אני שומע גם קשישה מצפון תל אביב שמתלהבת ברמות ואפילו שהסדרה מזכירה לה את הימים האלה, למרות שאני לא יודע אם מה שמתואר בסדרה קרה גם בצפון תל אביב".
מה משמעות העונה הרביעית מבחינתך?
"ניצחון. אחרי כל עונה היינו בלחץ האם ומתי יזמינו את העונה הבאה. ואחרי שהעונה כבר היתה מצולמת, שכחו אותה על המדף כמה פעמים. כולל את עונה 3. כל הזמן התחושה הזאת, שלא משנה כמה הצלחנו וכמה אהדה יש מצד הצופים, עדיין הרגשנו שיש ל'רשת' דברים יותר חשובים בראש. 'רשת' זה בית, שיהיה ברור, אבל הרגשנו שזה לא בראש שלהם, שיש ל'רשת' תכניות שיותר מעניינות אותם. יכול להיות שטעינו בחשיבה הזאת. תסכל אותי ואת שלום שהסדרה מצולמת ועל המדף, משום מה מתעכבת ומשום מה עולה סדרה אחרת. עונה 3 כבר גרמה להיסטריה ענקית, עשתה את הרעש הגדול ופה האסימון נפל, אם להשתמש בביטוי משנות השמונים. ואז 'רשת' כבר הבינו עניין והזמינו שתי עונות ארוכות, עם 22 פרקים כל עונה. זה היה ניצחון".
בצפייה מוקדמת של הפרק הראשון של העונה החדשה, היה רגע מקסים ומצחיק שבו נאמר ב-voice over: "הגרוזינים של שנות ה-80 היו מכינים ממתק מסורתי שנקרא צחלפי. שזיפים מרוחים על מגש שהיו מניחים לייבוש לצד העופות עד שזה היה הופך לשטיח של רכב".
"זה אמיתי לגמרי. אחי היותר גדול פעם עלה על עץ, ושם תלו את הצחלפי במקרה. גרוזינים חשבו שהוא רוצה לגנוב להם את הצחלפי, ופוצצו אותו במכות. זה סיפור מוכר במשפחה. את השטיח הוספתי כדי שיהיה מצחיק".
מצד אחד, הסדרה זכתה להצלחה ברייטינג - העונה השלישית, ששודרה עוד בימי ערוץ 2, זכתה לנתון מרשים ממוצע של 20.9%. עם זאת, הסדרה נקטלה לא פעם בביקורות. אסייג, בחוסר אלגנטיות, השתלח כאמור לא פעם במבקרים שלא חיבבו את הסדרה שלו. מקרה שתפס כותרות ארע לאחר שידור פרק הבכורה של העונה הראשונה, באוקטובר 2013, בין הקוטלים היתה גם מבקרת הטלוויזיה של וואלה! תרבות לשעבר, לילך וולך, תחת הכותרת "רק למי שאוהב הומור אנכרוניסטי, נמוך ועדתי". שלום אסייג כתב תגובה מתחת לחגורה: "חברים יקרים, לילך וולך, מבקרת הטלוויזיה של 'וואלה' לא אהבה את הסדרה. ההומור נמוך ורדוד בעיניה. באופן כללי כל מה שאני עושה לאורך השנים רדוד בעיניה. וראו איזה פלא: גיליתי שהבחורה עושה סטנד-אפ (אם אפשר לקרוא לזה סטנד-אפ). אז צירפתי לכם לינק, כדי שתראו כמה כישרון יש לבחורה וכמה ההומור שלה משובח. תהנו, עד כמה שאפשר". הוא צירף לפוסט הופעה מצולמת של וולך. בנוסף, גם מני אסייג השתלח באופן דומה: "לילך וולך טענה בביקורת שלה שאתם, שאהבתם את 'שנות השמונים', אתם בסך הכול אנשים בורים ורדודים שמתחברים להומור דלוח ונחות. אז בואו ותנו הצצה להומור גאוני וגבוה עד כאב".
"מבקר זה כמו פקח חניה, זה כמעט אף פעם לא יוצא טוב", אומר לוואלה! תרבות עכשיו מני אסייג. "תראה איפה כל המבקרים שלא אהבו את הסדרה, ואיפה הסדרה. אגב, מבקרים שבעונה הראשונה כתבו ביקורת אוטומטית, שחיפשו מה רע, בגדול התיישרו עם הרוב. מבקרים שכתבו א' היום כותבים ב', אפילו בהארץ, עיתון שאין לי אליו טיפת כבוד. אחד מהם כתב שהוא מוצא בסדרה אמירה ומסרים חברתיים שחודרים ללבבות. סבבה. אני שמח שאנשים התחילו להבין. לילך וולך היא כותבת מוכשרת, אבל אין לה את הרגישות והרצון לבוא ולהתחבר למשהו שמשום מה נוגע לכל כך הרבה אנשים, אז למה לא לה? זאת לא ממש סדרת בורקס, יש בה הרבה מעבר לדאחקות. יש אמירה על כל הנושאים, דת ומדינה, יחס למיעוטים, יחס למסכנים, מסרים של אחווה. לשמחתי המבקרים התחילו להבין את זה".
באחרונה תאטרון "הבימה" הציע לכם לכתוב גרסה בימתית ל"שנות ה-80" וסרבתם. זאת בעוד שמאור זגורי הציע להבימה את המחזמר משירי אייל גולן ונדחה. למה דחיתם את הבימה?
"נכון, היתה הצעה, מנכ"לית הבימה פנתה לשלום, אמרה שהיא מוכנה להשקיע המון כסף במחזמר 'שנות ה-80', בהשראת 'בוסתן ספרדי' שרץ מלא הופעות. אבל אמרתי שעם כל הכבוד, יש לי דברים יותר דחופים, כמו לכתוב את עונה 5 וכמו לכתוב לסטנדאפיסטים כמו ענת מגן שבו ויוסי וידר. להבימה לא ממש דחוף לי להגיע. זה מחמיא שהתאטרון הלאומי פונה אליך, אבל זה לא בוער בי".
בעבר ניסית את מזלך גם בקדמת הבמה. זה עדיין מדגדג לך?
"התחלתי ככותב סטנדאפ. אני עדיין כותב סטנדאפ. יש תסכול כזה של כותבים, שלפעמים אתה אומר, וואלה, אני כתבתי את הדברים האלה בבית, ומי שמקבל את כל הכפיים זה הפרפורמר. לפני איזה 13-14 שנה עליתי לבמה בקאמל. וואלה, היה חסר לי אנרגיות. צריך להיות פרפורמר מולד".
האם בישראל 2018 עדיין קיים קיפוח מזרחי?
"האמת היא שביומיום אתה לא באמת מרגיש את זה, אבל אולי יש קצת בתעשיית הטלוויזיה. בתקשורת נשארו גרורות של גזענות. אני לא רוצה לדבר יותר מדי על הנושא, שלא ייצא שאני מתלונן. בסדרות, במוזיקה ובאקדמיה אנחנו מיישרים קו, למרות שנקודת הפתיחה של המזרחים ובמיוחד המרוקאים מהפריפריה מאוד שלילית, כמו שהתבטא בסרט התיעודי 'סלאח פה זה ארץ ישראל'. זה ייקח עוד קצת זמן אבל בסוף אנחנו נשתווה ואפילו נתעלה".
"רק אל תשים לי איזו כותרת שלילית לכתבה", מבקש אסייג לקראת סוף הריאיון.
איזו כותרת תעדיף?
"תכתוב, 'אוהב את עם ישראל'. רגע, אני אתן לך משהו בלי יותר מדי פאתוס. 'הייתי חוזר בשמחה לשנים ההן ולוקח את הילדים לשם'. באמת הגעגועים לתקופה ההיא, שבה ידעת להעריך כל דבר. הילדים של היום לא יודעים מה זאת ההתרגשות הזאת בלראות נעליים חדשות, ההתרגשות בלרדת לשחק עם 50 ילדים חמור חדש, תופסת ומחבואים, וההתרגשות מהמעדן שנקרא 'יוגלי'". בהמשך יסמס לי מני: "אח יקר, הנה כותרת אמיתית מהלב: 'כואב לי שאבא שלי לא זכה לצפות בסדרה שלנו'".
לסיום, אני חוזר לנקודת הפתיחה של הכתבה, האמירה של אחיך שלום שיש לך פתיל קצר ושאתה מאוד אוהב לתקוף. האם אתה מתחרט על חלק מההתקפות שלך?
"אני לא זוכר דברים ספציפיים, אבל היו פוסטים שהעליתי, ואז התחרטתי והורדתי. מעצבן שאנשים מייחסים דברים שאני כותב לשלום. אני לא שלום אלא אח של שלום, שחושב לבד ומחליט לבד. בכל אופן, כן, יש לי את הבעיה הזאת, שלפעמים אני חושב מהבטן. כשאני רואה ש'שוברים שתיקה' שוב עשו נזק לעם ישראל, אני ישר מעלה פוסט, אני לא חושב. אני לא מתחרט על אף פוסט על 'שוברים שתיקה'".