זה היה כמעט פתאומי. בין רגע, עלמה זהר הפכה מצעירה אלמונית למוזיקאית שחורכת את הרדיו. קודם יצא "עם הגב" האיטי, אבל היה זה "אגו טריפ" שבישר על המהפכה: קול שנשמע כמו מתוך תקליט נושן, חצוצרות שיצאו ממערבונים ישנים ופזמון מטריף, וכל הארץ התאהבה באחת. אחר כך, כשהגיע "שיר עם מקסיקני (מיגל)", כבר אי אפשר היה לברוח. "דברי" היה ונשאר, עשור אחרי צאתו, להברקה. פרץ של יצירה אישית על התפר שבין רוק לפופ, שבין רוחניות לארציות, ובין אוניברסליות לקיום כל כך ישראלי. עשר שנים, ואנחנו כולנו כבר מיליון שנות אור משם, עמוק בתוך בלבול.
אחרי ארבעה אלבומי אולפן ועוד תקליט ילדים חזרה אמש זהר לאלבום הבכורה יחד עם כמה מהנגנים המקוריים של האלבום ומספר שחקני חיזוק (מפיק האלבום והגיטריסט אסי איילון, הבסיסט דן איילון, המתופף ערן פורת, אייל יחיאלי בחצוצרה הכל כך חשובה וגדי רונן בקלידים). זוהר ביצעה כמעט את כל שירי האלבום - ואף לא שיר אחד מאלבומיה האחרים, המשובחים בעצמם. מעבר ללהיטים, זאת הייתה הזדמנות לחזור לכמה שירים נשכחים יחסית מהאלבום ההוא, כמו "המופלאה בנשים" שזהר הקדישה לאמה המנוחה, ובאמצעו הסתובבה אל הלהקה והחלה לרקוד לעצמה. זה היה רגע אישי שלה לחלוטין, ועוצמתי מאוד, מול קהל של יותר ממאה בני אדם, שהיא הצליחה בכל זאת לשמור לעצמה. תענוג מיוחד היה כמובן לשמוע את יחיאלי מבצע את תפקידי החצוצרה, ב"אגו טריפ" ובכלל.