זה עמד באוויר כבר הרבה זמן, ועכשיו הפך רשמי: כתרי שחורי, מנהל קרן הקולנוע הישראלי בשני העשורים האחרונים ומן הדמויות החזקות והמשפיעות בתעשייה, הודיע על פרישתו.
קרן הקולנוע הישראלי היא גוף התמיכה הבולט ברבים מן הסרטים שהופקו ומופקים בישראל. פרישתו של שחורי מגיעה על רקע חוק הקולנוע החדש שקידמה מירי רגב, שצפוי להוביל גם לרפורמה בשיטות העבודה של הקרן, וכן לקראת אישור התיקון בחוק הנאמנות בתרבות, שגם לו תהיה השפעה על התעשייה המקומית.
שחורי היה אחד מאנשי הקולנוע המקומיים המוערכים מעבר לים, ורק השנה זכה להוקרה מיוחדת בפסטיבל ברלין. אין ספק שלעזיבתו עלולה להיות השפעה על התעשייה כולה, בעיקר אם תיווצר בעולם תחושה כי הדבר קרה מסיבות פוליטיות ובאווירה של צנזורה וסתימת פיות.
מצד אחר, שחורי היה מוקד לביקורת פנימית. רבים בתעשייה סברו כי הוא משמש בתפקידו זמן רב מדי וכי הגיע הזמן לרענן את השורות לאחר כמעט עשרים שנה שלא היו חילופים בצמרת.
בהודעת הפרישה שלו, מסר שחורי: "בכל שנותיי, פעלתי לשרת בנאמנות את קהילת הקולנוע הישראלי ללא מורא וללא משוא פנים. אני מאוד שמח שניתנה לי הזכות לקדם יוצרות ויוצרים צעירים מכל מגוון הקשת החברתית ולהוציא לדרך כ-300 סרטים עלילתיים שמבטאים נאמנה את הפריסה הגיאוגרפית ואת המגוון התרבותי-חברתי של ישראל. הצלחנו להחזיר את האמון של הקהל בסרטים הישראלים וחוללנו תנופה והתחדשות. תודה מכל הלב למאות הלקטורים, היועצים האמנותיים, שייצגו את כל קשת הדעות, הרעיונות והמגמות הקיימות בחברה הישראלית"
"הקולנוע הישראלי, דווקא בשל הצלחותיו הגדולות, הפך בימים אלה למטרה קלה לפוליטיקאים שבשורת חוקים וקריטריונים מופרכים מנסה לעקר אותו מחופש היצירה ומעצמאות המחשבה. אני מאחל לכולנו כי כשם שהתגברנו על מכשולים לא מעטים בעבר, נדע גם הפעם למצוא את הדרך לשמור על מעמדו המיוחד של הקולנוע הישראלי שהוא כה יקר לכולנו".
לדבריו של שחורי, בקרוב תחל בעבודתה ועדת איתור, שתורכב מחברים בהנהלת הקרן, והיא תנהל הליך בחירה של המחליפ/ה.
שחורי החל את דרכו כמפיק פרטי ובין השאר עמד מאחורי להיטים כמו "מאחורי הסורגים". ב-1999 נכנס לתפקידו כמנהל קרן הקולנוע הישראלי, ובתקופתו היא היתה חתומה על סרטים כמו "חתונה מאוחרת", "כנפיים שבורות", "ביקור התזמורת", "סוף העולם שמאלה", "לבנון", "עג'מי", "ואלס עם באשיר", "גט", "הערת שוליים", "הבלתי רשמיים", "לא פה, לא שם" ורבים אחרים.
במהלך הקדנציה הבלתי נגמרת של שחורי, הוא עמד במרכזן של מחלוקות מתוקשרות ולוהטות סביב סרטים פוליטיים ושנויים במחלוקת בהפקתו: למשל, מול יאיר לפיד, כשזה עוד היה עיתונאי, סביב "אודם", וכמובן נגד מירי רגב סביב "פוקסטרוט".
בשנה שעברה, לאחר ש"פוקסטרוט" זכה בפרס אריה הכסף בפסטיבל ונציה, הבמאי שמוליק מעוז הקדיש את הזכייה לשחורי "שעמד כמו אריה והגן על חופש הביטוי והטוהר של האמנות".
לאחר מכן, בעת קבלת אות ההוקרה בפסטיבל ברלין, אמר שחורי - "מצבה של הדמוקרטיה הישראלית ראוי להערכה...למרות כל הלחצים, אנחנו פועלים ויוצרים בחופש מוחלט, כמו שיש במעט מדינות, ואנו מתמודדים עם הפצעים הפתוחים שלנו בצורה שאפילו בארצות הברית ובצרפת לא עושים...צריך לזכור שבישראל מעולם לא צינזרו אף סרט ולא אסרו על הקרנה של אף סרט. אני מסתובב ברחבי העולם ולפעמים נדהמים מן האבסולוטיות של החופש שיש לנו".
עם זאת, הוסיף, "הסיטואציה כרגע עצובה, כי אין לנו דיאלוג מספיק פורה עם שרת התרבות. האווירה הציבורית שנוצרה עלולה להוביל לצנזורה עצמית. הדאגה העיקרית שלי היא שיוצרים אולי יתחילו להסס מה לכתוב ומה להגיד, אפילו באופן לא מודע. כך או כך, בסיכומו של דבר, פוליטיקאים באים והולכים, אבל סרטים נשארים לנצח".
