פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      ההצגה "איך לקום מכסא" מוכיחה שמותר וצריך למרוד בתיאטרון המיושן

      קסמו של "איך לקום מכסא" טמון בפשטותו. המחזה מציב תמונת מראה נהדרת לאינדיבידואליזם השולט בחברה, ולפרטים המחפשים פתרונות מהירים במקום להתמודד עם השאלות הקשות. החבורה המוכשרת של "החיפאית" נותנת מופע שאולי רחוק משלמות, אבל בהחלט מעורר מחשבה

      איך לקום מכסא מכיסא תיאטרון חיפה החיפאית הצגה (יח"צ , רדי רובינשטיין)
      איך לקום מכסא (צילום: רדי רובינשטיין)

      לפעמים אנחנו מרגישים מטופשים. סליחה, מטופשים היא לא בדיוק המילה - יותר לכיוון מטומטמים. יש דברים אלמנטריים שעבור אחרים נראים פשוטים ועבורנו הם לא פחות מטיפוס מפחיד על הרכס האפשרי של הרי החושך. המזל הוא שאנחנו חיים בעידן של גאולה, כזה שבו יש פתרון לכל אחד. כל מה שצריך הוא להיכנס ליוטיוב ולהקליד את שתי המילים "How to". אחר כך גם את המילה השלישית, הרביעית והחמישית וראו זה פלא - פתאום אנחנו מגלים שאנחנו לא לבד. את התשובה לבעיה שלנו חיפשו אלפים ולפעמים רבבות לפנינו, ומה שיפה הוא שיש מי שמעניק אותה.

      מדריכי "כיצד עושים זאת נכון", או בשמם העברי המודרני "טוטוריאלס", הפכו לאורך השנים לכלי פופולרי עבור כל אלה שתמיד רצו לשאול והתביישו. מקשירת עניבה ועד בניית טילים בליסטיים, הרשת מוצפת בתשובות ובפתרונות של דמויות שקופות, אנשים שרואים בעצמם שליחים לשיפור איכות חיינו. דרך לייק, מעקב או טוקבק שהשארנו הם מבינים שהצליחו במשימתם, מה שמעודד אותם לייצר עוד ועוד תכנים כאלה. איך הם באמת משפיעים עלינו וכמה עמוק יכולה העזרה שלהם לחלחל? את זה החליטה לבחון הבמאית של "איך לקום מכסא" רוני ברודצקי, שהעלתה הצגה בהשתתפות "החיפאית", אנסמבל השחקנים הצעירים היוצרים של תיאטרון חיפה.

      איך לקום מכסא מכיסא תיאטרון חיפה החיפאית הצגה (יח"צ , רדי רובינשטיין)
      איך לקום ;מכסא (צילום: רדי רובינשטיין)

      "איך לקום מכסא" היא הצגת מילניאלס בכל רבדיה. שחקניה גדלו לתוך עידן האינטרנט. הקהל, לפחות בהצגה שבה נכחתי ולהבנתי גם בקודמותיה, היה צעיר, בוודאי ביחס לאוכלוסייה הרגילה של באי התיאטרון. גם המבנה אינו של מחזה קלאסי, אלא יותר אוסף מערכונים עם שטנץ קבוע וחד-ממדי.

      הקטע המפתיע: זה ממש לא רע, אפילו די טוב. תרבות האינסטנט הרי חדרה לכל מקום, וכעת הגיעה גם לתיאטרון. אפשר לראות בזה השטחה של המדיום, אבל מותר גם להסתכל על זה כעל ניסוי, התרסה ומרידה נגד קונספט שבעיני רבים צריך כבר להתחדש. עם כל חיבתי לתיאטרון הקלאסי, יש משהו מאוד מזכך בצפייה במחזה שהוא לא בדיוק מחזה, אלא מקבץ ליניארי פשוט ובעל רמת תחכום נמוכה יותר של מערכוני יוטיוב אנושיים.

      אל תטעו, אף על פי שאוסף הקטעים פשוט וקל לעיכול, "איך לקום מכסא" אינו מחזה רדוד. אמנם יש בו בוסריות, אבל הוא מעביר היטב את הרעיון המרכזי - גם למדריכי רשת יש גבול, יש דברים שאפילו הם לא מצליחים ללמד. המחזה מערטל את הדמויות השקופות, אלה שמעלות סרטונים כדי לצבור צפיות ולייקים, ודרכן מציג גם את נפשם של הצופים בהן. אחדות גורל, נפש אבודה מביטה מחוץ למסך אל זו שנמצאת בתוכו, ויחדיו שתיהן מחפשות את הדרך אל האושר והיציאה מהבדידות. כשחושבים על כך לעומק זה קצת עצוב.

      קסמו של "איך לקום מכסא" טמון בפשטותו. המחזה מציב תמונת מראה נהדרת לאינדיבידואליזם השולט בחברה, ולפרטים המחפשים פתרונות מהירים במקום להתמודד עם השאלות הקשות. החבורה המוכשרת של "החיפאית" נותנת מופע בן שעה פלוס בסך הכול, כזה שאולי רחוק משלמות, אבל בהחלט מייצר הנאה ואפילו חומר למחשבה.


      אנסמבל "החיפאית": ג'רמי אלפסי, אדר בק, אורי גוב, אוריה יבלונובסקי, ליאור לב, יואל רוזנקיאר, רון ריכטר, מאשה שמוליאן, שירה בליץ.

      איך לקום מכסא מכיסא תיאטרון חיפה החיפאית הצגה (יח"צ , רדי רובינשטיין)
      איך לקום מכסא (צילום: רדי רובינשטיין)