תזמון זה כמעט הכול בחיים: תחקיר פתיחת העונה של "המקור" על פרשיות אביגדור ליברמן הגיע בדיוק בימים הסוערים שלאחר התפטרותו של האחרון מתפקיד שר הביטחון. זה נראה כמו זמן נוח לסקור את שלל החשדות שיוחסו לו לאורך השנים. אלא שבישראל החדשות רצות מהר, וכשכולם עסוקים באפשרות של בחירות - מי כבר זוכר שהיינו על סף מלחמה אך לפני שבוע, וליברמן פתח מהדורות.
על הכתבה של "המקור" היו אחראים שלושה מאנשי התכנית - גלי גינת, ברוך קרא ורביב דרוקר. עם כל הכבוד להרפתקאות של האחרון באוסטריה וקפריסין, שם הוא בעיקר התווכח עם שוטרים וניסה לדובב אישה שלא רצתה לדבר, הלב של התכנית מצוי בראיונות שערכו גינת וקרא עם בכירי הפרקליטות שטיפלו בתיקים של ליברמן: פרקליט המדינה לשעבר משה לדור ושני סגניו - יהודה שפר ויהושע למברגר. שלושתם מסבירים כיצד נסגרו לבסוף התיקים מבלי שיוגש כתב אישום.
ייאמר לזכות צוות התכנית שעצם הניסיון לבאר לצופים פרשות כה משעממות ולא "סקסיות" ראוי לציון, אך אי אפשר לעמוד בסבך הפרטים, השמות והאינטרסים אם אינך שוחה בחומר - וגם המסמכים הנדירים והחשיפות לא הותירו אחריהם כותרת מהדהדת. כך, אף שמדובר היה בכתבה שאפתנית ומושקעת של שלושה מהעיתונאים החריפים בישראל - זו הייתה פתיחה עונה מאכזבת לתכנית התחקירים. גם "המפגש עם עדת המפתח" שהובטח לא סיפק את הסחורה. נוצר כאן מבנה מוזר: בהיעדר עדים או מעורבים המוכנים לדבר, הגיבורים שמובילים את הסיפור הם בכלל הפרקליטים הבכירים - וממותחן חקירות ופוליטיקה התכנית הפכה לדרמה משפטית על הדיונים בתיק.
כך, בעוד התכנית סוקרת את המעשים שיוחסו ליו"ר מפלגת ישראל ביתנו, את סימני השאלה ואת סימני הקריאה - היא למעשה עוסקת הרבה יותר בכשלי הפרקליטות ובכירי המערכת בפרשה, ואכן, לדור אומר מפורשות בראיון: "נכשלנו". בעוד למברגר מגן בנחישות על עמדתו לפיה לא ניתן היה לשכנע את בית המשפט להרשיע את ליברמן על סמך חומר הראיות (בניגוד לעמדת חבריו), הרי שלדור, התקיף מבין השלושה, מתעקש שלא רק התוצאה סופית צריכה לעמוד בפני מערכת אכיפת החוק. "התביעה איננה קבלנית של תוצאות, היא כן קבלנית של עשיית הדבר הנכון, הראוי, הערכי, האמיתי, והיא אמורה לעשות את המאמץ המירבי כדי להצליח בהמשך הדרך", אומר לדור במשפט שסוגר את התכנית, וכך ממסגר אותה סופית לא רק כמסמך העוסק בליברמן אלא ככתב אישום נגד מערכת אכיפת החוק על הטיפול שלה בתיק.
העניין המרכזי שעומד כאן על הפרק הוא חזקת החפות וגובהו של הרף הפלילי לעומת הרף המוסרי והציבורי - אכן שאלה שעולה שוב ושוב על סדר היום החדשותי בישראל, בה מכהן שר פנים שהורשע בפלילים. מהתחקיר נראה כי מערכת אכיפת החוק נזהרת בכבודם של אנשי ציבור: צוות "המקור" הדגיש את האפקט המצנן שהיה לזיכויו של אולמרט ולביקורת הציבורית על הנפשות הפועלות ואת ההתמהמהות לפני קבלת ההחלטה הסופית. מכך נגזרות שתי שאלות הפוכות: האם נזהרים כך גם בכבודם של אנשים מקושרים פחות? ואיך יפעלו יורשיהם של הפרקליטים הבכירים, כשיצטרכו לקבל החלטות ביחס לתיקים בהם חשוד האיש החשוב ביותר בישראל?