"שימו ז' בחריץ הקלפי": המכתבים הפוליטיים הגנוזים של מאיר אריאל

(בסרטון מעל: ריאיון עם מאיר אריאל משנת 1997, שנגנז ונחשף לראשונה בוואלה! תרבות ב-2014. ראיין: שגיא בן נון)

"הנני מתכבד להודיעך כי גמרתי אומר להקים רשימת פסולים לבחירות הקרובות, שתישא את האות 'ז' ושתקרא לאזרחים לשם 'ז' בחריץ הקלפי להבעת אי אמון בכל הרשימות המתמודדות", כך נפתח מכתבו של מאיר אריאל, מענקי הכותבים של המוזיקה הישראלית, לעיתונאי והסופר דן בן אמוץ, בשנת 1987. זהו אחד משני מכתבים עם התייחסות פוליטית שכתב אריאל שנחשפים לראשונה בוואלה! תרבות. המכתב השני נכתב על ידי אריאל בשנת 1998, רק שנה וקצת לפני מותו, לאהוד ברק שהיה באותה עת יו"ר מפלגת העבודה, ובו אריאל שיבח אותו לאחר אמירתו כי לו היה צעיר פלסטיני ייתכן והיה מצטרף לארגון טרור.

שני המכתבים הנחשפים כאן הם חלק מחומרים מעניינים רבים שיופיעו ב"ספר הכתבים הגדול" של מאיר אריאל, שייצא לרגל שנת ה-20 למותו בשנה הבאה, ומגייס כספים בימים אלה בהדסטארט. נוסף למכתבים המסקרנים שלו לדמויות מוכרות, הספר יכלול את אוסף קטעי הפרוזה שכתב - כל מה שאינו שיר, סיפורים קצרים וקטעי הומור, פתקים, רעיונות ומאמרים, ברכות והספדים, ובהם עשרות קטעים שייחשפו לראשונה. עטרה אופק עורכת את הספר, ויופיעו בו גם הגיגיהם של יואב קוטנר, מאיר גולדברג, פרופ' נסים קלדרון, דורי בן-זאב, קובי אשרת, ליאור דיין, סיוון רהב-מאיר, יונתן גת ואחרים.

המכתב של אריאל לדן בן אמוץ נכתב ככל הנראה בשנת 1987 (לא ידוע החודש המדויק), אז עזב אריאל עם אשתו ושלושת ילדיו את קיבוץ משמרות ועבר להתגורר בתל אביב. בסוכות של אותה שנה יצא עם ההרכב קאריזמא לסיבוב הופעות שנקרא "מסע הבחירות של מאיר אריאל". המכתב של אריאל לאהוד ברק נכתב במרץ 1998, כשזה האחרון היה יו"ר מפלגת העבודה. הוא נשלח לאחר שבאותו חודש אמר ברק לעיתונאי גדעון לוי, "אם הייתי פלסטיני בגיל המתאים, הייתי נכנס בשלב מסוים לאחד מארגוני הסירוב", אך גם הוסיף שלדעתו "פעולות ארגוני הטרור הפלסטיני, הפוגעות בנשים וילדים הן חמורות, נבזיות ושפלות". אמירתו זו זכתה לביקורת חריפה על ידי יריביו הפוליטיים של ברק, אך לא מנעה ממנו להיבחר כראש ממשלת ישראל במאי 1999. חודשיים לאחר מכן הלך מאיר אריאל לעולמו בטרם עת.

לעמוד ההדסטארט שבו קוראת משפחת אריאל לציבור לקחת חלק בהפקת ספר חדש מכתבי מאיר אריאל האגדי, במלאת 20 שנה למותו, לחצו כאן

לדן בן אמוץ שלום וברכה,

הנני מתכבד להודיעך כי גמרתי אומר להקים רשימת פסולים לבחירות הקרובות, שתישא את האות 'ז' ושתקרא לאזרחים לשם 'ז' בחריץ הקלפי להבעת אי אמון בכל הרשימות המתמודדות, ולהבעת אמון ברעיון הבא לפתרון הסכסוך בין ישראל וערב: ישראל תחזיר/תתן השטחים שלקחה במלחמת ששת הימים (יוני 67) היינו תחזור לתחומי הקו הירוק (גבולות שביתת הנשק 49) בתנאים הבאים:

א. הכרה במדינת ישראל מצד המדינות הערביות: סוריה, תושבי יהודה ושומרון הערביים, אזרחי ירדן לשעבר, תושבי חבל עזה, אזרחי מצרים לשעבר.

ב. תשלום או פיצוי לישראל על אי הכרתם בה כל הזמן הזה בצורה של הכרה בישובים היהודיים שיעברו לריבונותם ונתינת ברירת השארות למי שירצה לקבל אזרחות שות זכויות וחובות. דהיינו ישובי רמת הגולן יקבלו (לרצונם) אזרחות סורית, ישלמו מיסים ויקבלו שירותים. כיוצא בכך ביהודה שומרון וחבל עזה - לא ירצו יחזרו לתחומי הקו הירוק תוך הסדרי רכוש.

ג. הקו הירוק ישמש גבול בינלאומי לכל דבר ויחשב זמני לזמן בלתי מוגבל שבו יתקיים משא ומתן מתמשך על גבול השלום הקבוע בין ישראל ושכנותיה.

עם 80% פסולים עם האות 'ז' מקולות הבוחרים אני, מאיר אריאל, מתחייב להוציא את התוכנית הזאת לפועל מתוך אמונה שביום שבו יתווכחו נציג סוריה באו"ם תושב קצרין ונציג ישראל באו"ם תושב ג'ת, נוכל לנשום לרווה חמש דקות.

שלך,
מאיר אריאל

ברכות ויישר כוח לאהוד ברק
על דברים נכונים ואמיצים.
ירה חץ. ועוד חץ. ועוד חץ שרק -
שנונים כשל גיבור, החצים.

חץ אחד הישר אל לב המנגנון
לחרדת כל המיותרים.
חץ אחד אל לב גדלות השיגעון
לבהלת כל היהירים.
וחץ אחד אל לב הצדק החד-סטרי
לחלחלת אבירי ההתחסדות:
יש לוחם חירות פלסטיני, יש טרור עברי.
הדדיות זה כל היהדות.

מעכשיו יכולים לשאת ולתת
לוחם חופש טרוריסט
עם טרוריסט לוחם חופש.
ואפילו אולי לדבר אמת.
אולי יצאו כמה שקרים
לנופש.

כל עוד מפציצים מטרות מחבלים
שהם לאו דווקא מחנות של קרלוס
טוב שמישהו לא משחק במילים.
סוף סוף מנהיג שהיושר
יקר לו.

כל עוד מפציצים מטרות מחבלים
שהם לאו דווקא מחנות של קרלוס
טוב שמישהו לא משחק במילים
סוף סוף מנהיג שהיושר יקר לו.

ואם אני ממשיך לשלם מיסים
זה אולי רק בגלל ואך ורק
ששרקו באזני חיצי גיבור שנונים
דבריו של אהוד ברק.

ביקשנו את תגובת ראש הממשלה לשעבר, אהוד ברק, לשיר שבו אריאל שיבח אותו בעקבות אותה אמירה שנויה במחלקות. "יצירתו של מאיר אריאל הייתה תמיד מרתקת, מפתיעה ומחדשת", אמר ברק לוואלה! תרבות, "בייחוד להטוטי השפה, ולצידם היכולת לצייר תמונת עומק, מלאת הקשרים ומורכבויות. ובכל זאת - 'האדם אינו אלא חתיכת בוץ מתוחכם'; כבוגר התנועה הקיבוצית, ובן מחזור של אריאל שמחתי והתרגשתי לראות שדמותי נגעה בו סמוך כל כך למותו המצער והמיותר. את המחלוקות הספרותיות בין משמרות למשמר השרון נותיר לדיונים של מעלה, באופק אחר".

ואילו פרופ' נסים קלדרון, כותב הביוגרפיה של מאיר אריאל, "ארול אחד" שמה (כנרת זמורה ביתן), אמר לוואלה! תרבות על המכתבים הגנוזים הנחשפים כאן והעברנו לעיונו כי "קלאסי למאיר אריאל לערב ממד של הומור עם מימד של רצינות. "עניין רשימת הפסולים לבחירות, שתישא את האות 'ז' ודווקא היא זאת שתביע אי אמון ברשימות המתמודדות, וסיום המכתב לברק שמרמז לכך שהוא לא רוצה לשלם מסים, שני הטקסטים מראים את הדבר הנפלא שהיה במאיר אריאל, אותו הוא עצמו הגדיר כ'אני ליצן משתומם'. הוא הבין שדווקא נקודה של ליצנות היא שעושה מאיתנו בני אדם ואסור להיות יותר מדי רציני. למרות שהוא היה מאוד רציני. מאיפה מתחילה הליצנות? למאיר אריאל, עוד מהקיבוץ, תמיד היה צד אנרכיסטי, הוא לא רצה להצביע בבחירות, הוא היה נגד כל המפלגות, הוא רצה לשים ז' בקלפי, הוא לא רצה לשלם מסים ובאמת לא שילם מסים, ושילם על זה מחיר כבד. והוא ידע שזה מתנגש עם המעורבות שלו ועם הדעות שלו, אבל הוא רצה את ההתנגשות הזאת. הוא דיבר נגד מפלגות למרות שהיו לו דעות נחרצות. הממד האנרכיסטי שלו אגב הוא שחיבר אותו לתרבות הרוק, שתמיד יש בה ממד של מרידה נגד החיים הבורגנים. והיה בו גם צד הפוך, של מי שהיה חייל נאמן, קיבוצניק נאמן ומי רצה להביע דעות קונקרטיות. היה מתח בין השד האנרכיסטי שהתרוצץ בתוכו לבין איזו מחויבות לתיקונו של עולם".

בתחילת דרכו של מאיר אריאל, על רקע חייו הקיבוציים, לא ניכר הצד הפוליטי ביצירתו. לאחר מלחמת ששת הימים הוציא את מיני האלבום "ירושלים של ברזל" שכלל את שיר הנושא הנכתב על בסיס שירה של נעמי שמר, התעורר בו הצד הפוליטי. "מאיר אמר שעוד בתקופת הצבא שלו הוא איבד את בתוליו הפוליטיים", אומר קלדרון. "מאז, המחויבות שלו לפתרון שתי המדינות ולהכרה ההדדית בין ישראלים לפלסטינים הייתה מאוד עמוקה ומאוד שיטתית. לכן יש משהו מרגש בהתייחסות שלו לברק, שבה הוא אומר - אנחנו אלימים, הם אלימים, אנחנו מפציצים אתכם, אתם מפציצים אותנו, וזה בסיס להידברות. זה מחבר אותנו למאיר אריאל החייל. זה לא במקרה שיש לו כל כך הרבה שירים טובים על חיי צבא. הוא חש חיי צבא לעומק. בתוך המהלך הזה של שתי המדינות, הוא המשיך לחשוב. והיו לו טלטלות. הוא למשל לא רצה להוריד יישובים מהגולן, וחשב שכמו שיש יישובים ישראליים בישראל, יהיו יישוביים ישראליים בסוריה. הוא גם מאוד לא רצה לפנות התנחלויות, וחשב על מצב של ריבונות לפלסטינים עם התנחלויות ישראליות. הוא התלבט וחיפש. יש כאלה שפירשו את הרגע שאמר נשאיר התנחלויות כאילו הוא נסוג מהמחויבות להכרה הדדית בין ישראל לפלסטינים. זה לא נכון, הוא לא נסוג מזה אף עם".

שירז אריאל, בתו של היוצר, אומר כי לאביה "הייתה דעה פוליטית, אבל בגלל שברמה מסוימת הוא לא חשב שמישהו ייקח אותו ברצינות ברמה הפוליטית, הוא בחר - ובצדק רב לדעתי - להציג את הפוליטיקה בהומור. גם המכתב לדן בן אמוץ הוא ברמה מסוימת בדיחה, יש כאן יותר הומור מאיר אריאלי מאשר דעה מוצקה. התלבטתי אם לפרסם את הקטעים הפוליטיים שלו כי הוא לא היה איש פוליטי, אבל למרות שלא היה איש פוליטי הוא הביע דעות פוליטיות בשירים כמו 'מדרש יונתי' ו'נרקומן ציבור'. הוא קיווה שינסו להתייחס לדעתו. אני מרגישה שכל פוליטיקאי שיקרא את מכלול הקטעים שיופיעו בספר שנוציא לשנת ה-20 יוכל להרוויח מהם רעיונות והשראה, שרלונטיים גם להיום".


לתמיכה בספר עם כתביו של מאיר אריאל שייצא בשנת ה-20 למותו היכנסו לעמוד ההדסטארט שלו.

לעמוד הפייסבוק לזכרו של מאיר אריאל.