מאות בני אדם ליוו (שלישי) את המוזיקאי יגאל בשן בדרכו האחרונה. בשן הובא למנוחות בבית הקברות קרית שאול שבתל אביב. בין הנפרדים - בני משפחה, חברים ורבים מעולם התרבות הישראלי. מירב, אחייניתו של יגאל בשן, ספדה לו: "עבורי אתה יגאל, הדוד האהוב שלי, החכם, המצחיק, זה שהמשפחה הייתה עבורו הכול. כל כך הרבה למדתי ממך. יגאל, היית ועודך מקור גאוותי. עכשיו, בור ענק נפער. הכאב קשה מנשוא. הלב נשבר והראש מסרב להאמין. כאילו חלום בלהות שאיני מצליחה להתעורר ממנו. הבט בנו מלמעלה שרים אותך וחסרים אותך לעד".
דודי מרידור, אחיה של האלמנה מיקה בשן, ספד: "ארבע השנים האחרונות היו מלוות בסבל קשה מאוד. מיקה עשתה כל מה שיכלה. אנחנו ניסינו לעזור. אבל לכאבים כאלה אין מזור. עכשיו, יגאל, הסוף לכאבים. יהי זכרך ברוך". נגן הגיטרה שליווה את יגאל בשן בשנים האחרונות, יונתן פריג', ספד לו בדמעות ואמר: "כל המוזיקאים שהיו לצדו יצאו נשכרים והרבה יותר טובים אחרי שהם עבדו איתו".
לאחר שנטמן הוזמן הקהל לבצע את שירו "שמיים" משנת 2012. הקלטת השיר בקולו הושמעה ברמקולים הסמוכים לקבר: "רק השמיים מעליי / יודעים קצת לפניי / לאיזה בוקר חם / לאיזה בוקר קר / נתעורר מחר". לאחר מכן, הושמעה לראשונה סקיצת השיר האחרון שבשן הקליט, "תביטי בי", ורבים דמעו בקהל. בהמשך הושמע השיר "בלוז ההלוויה" של הבן אורי בשן. את ההלוויה חתמה קריאתה של מיקה בשן בקול שבור: "אהובי, אוהב אותך לנצח". בנו אורי הוסיף בבכי: "גם אני".
מוקדם יותר הגיעו מאות בני אדם לתיאטרון הבימה בתל אביב, שם הוצב ארונו של בשן, כדי לחלוק לו כבוד אחרון ולהיפרד ממנו. בין מאות החברים, בני המשפחה והמעריצים שהגיעו לחלוק לו כבוד אחרון: השרה מירי רגב, חני נחמיאס, רבקה מיכאלי, שלומית אהרון, נורית הירש, דובי גל וטוביה צפיר. בשן שם שלשום קץ לחייו לאחר כמה שנים שסבל מדיכאון קשה.
בתו של יגאל בשן, אלינור, ספדה לאביה: "קשה להפריד את יגאל בשן מאבא. אני סופגת את כל הסיפורים והחום מכולכם, ומפנימה משהו שאולי שכחתי בשנים האחרונות - הוא היה איש מרגש ונגע בכל כך הרבה אנשים, בסיפורים המרגשים, במחוות, בתאווה לחיים ובעניין האמיתי בכל מי שנקלע לדרכו. כמה שדאג לי תמיד, לא משנה בת כמה אני ומה השעה. כמה היה גאה בי. אם רק העתקתי טוב במבחן. איך שכל פעם שנשבר לי הלב הוא היה מכיל. וכמה שהוא הצטער שהוא לא הכיר את אמא שלי כבר בגן חובה. אני אוהבת אותך, אבא שלי. אתה חסר לי כבר הרבה זמן, ותחסר לעולם"
טקס האשכבה נפתח בטקסט שכתב יגאל בשן, שהקריא יואב גינאי, וכולל את המילים: "מי יודע מה יהיה / שיגיד לי, שיספר לי / שיחזיר לי ת'שמחה שנעלמה/ מי יודע מה יקרה/ שינגן לי, שישקר לי/ משקרים, בונים עתיד כל כך נפלא/ איך נופלים ואיך קמים/ ואיך לומדים כל יום ללכת/ איך הורסים ואיך בונים/ איך מפזרים את השלכת".
אהרון פררה, שהיה חבר לצד בשן בלהקת הופה היי, אמר בין השאר "קשה להספיד חבר שהיה כבן משפחה. כשיגאל פרש את חסותו זה היה עם מוטת כנפיים רחבה. ההופעה הכי טובה שלו היתה מאחורי הקלעים. את יצירותיו וקולו נמשיך לשמוע ולהשמיע לדורות הבאים. לעולם תהיה ציפור קטנה בלבי, בלבנו"
השחקנית והקומיקאית רבקה מיכאלי הקריאה את השיר "מוקיון" שביצע בשן למילותיו של רוני סומק, שכולל את המילים: "כשאני יורד מהבמה/ הציפור שבי נודדת לה לאיטה/ היא נבלעת כמו איבדה/ בתוך החושך את מקור אושרה". מיכאלי אמרה: "יגאל, אם נשמתך מרחפת מעלינו, היא בטח משתאה: 'באמת? עד כדי כך אהבו אותי?' כן, יגאל, והרבה יותר". שלומי שבת חתם את טקס האשכבה בהבימה בביצוע גרסת כיסוי ללהיטו הגדול של בשן, "יש לי ציפור קטנה בלב", אותו כתב והלחין בשן עם יוסי בנאי.
השחקן והקומיקאי טוביה צפיר אמר לוואלה! תרבות: "יש לי הרבה זכרונות נעימים מיגאל, בעיקר מאחורי הקלעים. בילינו ביחד ותמיד היה צחוקים, כיף ושמחה. לצערי בחמש השנים האחרונות זה התערבב עם הרבה עצב. כולם היו מודעים למצבו, רצינו לעזור אבל הוא לא רצה לקבל עזרה, וזה היה התסכול הגדול של כולם".
אלמנתו מיקה בשן גילתה אתמול בריאיון לוואלה! תרבות כי בשן, שהיה בן 68 במותו, סבל מדיכאון שנמשך שנים: "עצוב לי שהוא לקח את גורלו בידו", אמרה. "אני לא רוצה להיכנס יותר מדי לפרטים, אבל זה כאבים בגב, כאבים ברגליים שלא היו פתירים וכאבי בטן. וגם דיכאון שהגיע כתוצאה מכאבים מתמשכים של שנים. קשה לטפל בנפש ובכאבים ביחד. לפעמים זה מתגבר עליך".
"ההופעה האחרונה שלו היתה בזאפה לפני עשרה ימים, והוא היה מאושר. ההופעות האלה ממש החזיקו אותו. נתנו לו כוח. המפגש עם הקהל, החיבוק, זה פשוט היה סם החיים בשבילו. אבל הכאבים גברו על הכוח לחיות", הוסיפה בשן. "היו לנו כל כך הרבה רגעים קסומים. הנכד הראשון והיחיד שנולד לנו ועוד הרבה רגעים. חייתי 46 שנה לצד בעל, אבא טוטאלי, איש חכם, מצחיק, מרתק, שהבין באקטואליה, גם גלובלית וגם מקומית. היה לי מעניין. היה לי איש מקסים. חבל שהוא ויתר".
