פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      שיפי אלוני: "הייתי ילדה שנראית כמו יזהר כהן אך חולמת להיות ג'וליה רוברטס"

      הטראומה המקצועית ("פיטרו אותי. זה היה עלבון עמוק"), הקושי ללמוד בבית ספר דתי ("סירסו אותי"), החרדות המשתקות ("הייתי בטוחה שאמות") וההתמוטטות כאמא ("התרסקתי"): קיימנו עם שיפי אלוני, שמגלמת את אשתו של צביקה הדר ב"לצבי יש בעיה" (רשת 13), ריאיון באסוציאציות

      שיפי אלוני: "הייתי ילדה שנראית כמו יזהר כהן אך חולמת להיות ג'וליה רוברטס"
      רשת 13

      אימהות

      "יש לי שתי בנות, אלי בת 8.5 ושירה בת 6.5, וזה הדבר הכי נשגב מבחינתי. אם חשבתי שמשחק זה במקום גבוה, כשהפכתי אימא זה עקף בגדול. זה לא קל אמנם, אבל זה משהו שנמצא ברבדים הכי עמוקים של הרגש. הלידה הראשונה הייתה מין אושר מטורף".

      ואיך את מצליחה לתמרן בין חיי המשפחה, ההצגות בערב והצילומים בבוקר?

      "יש לי בעל שהוא קצת כמו אימא ותופס את המקום שלי. אם זה לא היה הוא, זה לא היה קורה".

      ראיון עם שיפי אלוני (יח"צ , רשת 13)
      שיפי אלוני ב"לצבי יש בעיה" (צילום מסך)

      בית ספר למשחק

      "אני ירושלמית - אז ניגשתי למכינה של הסטודיו למשחק "ניסן נתיב" בעיר. בסוף השנה, אחת המורות אמרה לי שבקלות אוכל להתקבל למסלול המלא של הלימודים אבל היא המליצה לי ללכת ללמוד בבית הספר לאומנויות הבמה במכללת סמינר הקיבוצים. לא רציתי, היה לי חיבור לבית הספר בירושלים והייתה לי שנה מדהימה, הרגשתי כוכב קטן עולה. החלטתי לגשת לנסות לשם. הגעתי עם ביטחון לאודישנים, ופתאום אמרו לי שלא התקבלתי. התמוטטתי, לא האמנתי ולא הבנתי את זה".

      איך מתאוששים?

      "הרגשתי שאולי אני לא טובה כמו שחשבתי שאני. הייתי בדילמה אם ללכת לבית ספר למשחק או ללמוד ב"רימון", ואז התקבלתי ללימודים ב"רימון" והתחלתי ללמוד תווים. אחרי פחות מחודש הגעתי למסקנה שאת התווים אשאיר למוצרט ואתקדם למקומות אחרים. הגעתי בדקה ה-90 לסמינר הקיבוצים, ניגשתי למנהל בית הספר, התחננתי, אמרתי לו שהוא לא יתחרט, ולמרות שזה היה השלב האחרון של המיונים, הוא הסכים שאיבחן, וככה התקבלתי".

      ואיך היו הלימודים?

      "המורה צדקה. היא אמרה לי שאני צריכה טיפוח ואהבה, וזה מה שקיבלת שם, פרחתי. גם בשנה האחרונה, קיבלתי תמיכה רצינית ושחררו אותי לעוף. בכלל, המקום עצמו, הדשא והעצים - זה עשה לי טוב. ניסיתי למשל ללכת להיבחן בבית צבי ורק בכניסה קלטתי מהאנרגיה שזה לא יהיה בית הספר שלי. אפילו לא מילאתי את הטופס".

      גיל ארבעים

      "אני חייבת להודות שאני בשיאי. מכל הבחינות: עבודה, בית ומשפחה. בא לי לטרוף הכול. אני רק מקווה שלא אנחת מהאופוריה במשבר שאחרי גיל הארבעים".

      איכשהו רוב השחקנים המצליחים פורצים לתודעה בגיל צעיר, מיד אחרי בית הספר, והמשבר הגדול מתחיל דווקא לקראת גיל 40. אצלך זה הפוך.

      "הייתי צריכה את הזמן והבסיס כנראה. אבל אני חייבת להגיד, מהרגע שסיימתי את בית הספר למשחק, התפרנסתי רק מתיאטרון ולאורך כל הדרך. יש כנראה דברים שבאים עם הבשלות".

      מה למשל?

      "כמו לבוא פיקס לאודישן, רצינות, להשקיע בזה, להרגיש טוב עם עצמי, אלה דברים שלא היו לי קודם. כנראה זה חיכה לרגע הזה שאהיה אימא ואתמודד עם פחדים אחרים. בסוף היום - אני חוזרת לבית שלי, ולפינה שלי עם הבנות, לאמת האמיתית. זה מכניס אותי לסנטר, אני מצד אחד לגמרי מגשימה את ייעודי אבל אני מאוזנת".

      ראיון עם שיפי אלוני (יח"צ , רשת 13)
      יזהר כהן. שיפי אלוני בילדותה (צילום באדיבות המצולמת)

      דת

      "נולדתי למשפחה מסורתית שלא שומרת שבת מצד אחד, ומצד שני, אבא שלי החליט לשלוח אותנו לבתי ספר דתיים כדי שלא נרקוד בדיסקוטקים בשישי בערב. אז במקום תיכון, למדתי באולפנה דתית בירושלים והייתי בריב מתמיד עם עצמי ועם המשפחה סביב העניין הזה".

      באיזה נושאים?

      "למשל ביקשתי מאבא שלי לשים כיפה על הראש. סביבי הייתה חברה דתית ובנות דתיות איתן שמרתי שבת. מצד שני, כשאחותי הקטנה הגיעה לגיל יסודי, אמרנו להורים שלי שזהו. שלושת האחים למדו בבתי ספר דתיים, היא לא תהיה שם. להגיד שאני מצטערת? אני לא, למרות שבזמן התיכון למשל כבר התקבלתי למכינה בניסן נתיב, והמנהלת שלי אמרה לי לבחור - או אולפנה, או משחק, כי לא יאה לבת אולפנה ללמוד עם בנים".

      ומה בחרת?

      "באולפנה. או למשל נסעתי להופעה של שלמה ארצי בצמח, מישהו ראה אותי שם, אמר למנהלת והיא העיפה אותי מאחד השבועות הכי כיפיים של השנה בבית הספר. אחרי ההופעה קיבלתי עיתון גזור במעטפה עם תמונה של בחורה שיושבת על הכפיים של בחור. דבר ראשון חיפשתי את עצמי בתמונה. ולא הבנתי, מה בית הספר ניסה להגיד לי? שאני כזו? על מה המנהלת מדברת? אני? ישבתי על גבר?".

      נשמע מקום שקשה לגדול בו.

      "מאוד סירסו אותי והרגשתי שהעולם הדתי בולש אחרי. היה לי בית פתוח אמנם, אבל חינוך קשה. לאבא שלי היה חשוב ערכים ונימוס. אני יודעת שאם הייתי לומדת בבית ספר לאומנויות זה היה אחרת. התמרמרתי, ובכל זאת, כשאת לוקחת את שיפי, עם כל הדברים, זה בונוס להכיר את הדת מקרוב".

      הבימה

      "לפני שלוש שנים שיחקתי בהצגת הילדים "סולם יעקב" עם יעקב כהן. ההצגה התארחה בתיאטרון "הבימה" ואודליה פרידמן, מנכ"לית התיאטרון, ניגשה למנהל האמנותי משה קפטן ושאלה עלי. בהמשך הזמינו אותי לקריאה של המחזה 'בעלה של אשתי'. אחרי הקריאה לא חזרו אלי עד שראו אותי ב'לצבי יש בעיה' (רשת 13, מחר אחרי "גוט טאלנט"). אז הם הבינו שאני יכולה לעשות את זה, ואמרו שהתקבלתי ומאז - זה סיפור אהבה. אני אוהבת את האנשים שם ומרגישה בבית".

      ראיון עם שיפי אלוני, מתוך ההצגה "בעלה של אשתי" (יח"צ , ז'ראר אלון)
      "מרגישה שם בבית". "בעלה של אשתי", תיאטרון "הבימה" (צילום: ז'ראר אלון)

      ויתורים

      "המילה ויתור מזכירה לי את הילדה שהייתי. לא עמדתי על שלי, ויתרתי הרבה, הייתי ילדה שנותנת כל מה שהיא יכולה, שם תמיד כדי להצחיק, לתמוך, ולא לבטא את הרגש או המילה שלה".

      ילדה שמרצה כל הזמן?

      "לגמרי. ויתרתי על דברים חשובים שהייתי צריכה לעשות כנערה וילדה. הייתי עוד אמא בבית שדואגת לאנרגיה של הבית ושיהיה בו שמח".

      על איזה דברים חשובים ויתרת?

      "ויתרתי על לדבר על הקשיים שלי כדי שיהיה טוב. ויתורים שהתפתחו למקומות קשים והפכו לחרדות שנמשכו כי ויתרתי על לדבר".

      ראיון עם שיפי אלוני (יח"צ , רשת 13)
      שיפי אלוני ובן זוגה

      זיכרון ילדות

      "בגיל שלוש עומדת אצל סבא וסבתא על קופסה גבוהה, מעין במה מאולתרת, ושרה ורוקדת".

      נולדת לזה.

      "כן, חלמתי להיות שחקנית בחו"ל. הייתי גוזרת מעיתונים הכול על ריצ'רד גיר וג'וליה רוברטס. הייתי ילדה קטנה שנראית כמו יזהר כהן, וחולמת על אוליביה ניוטון ג'ון ו'גריז'".

      נשמע שחלמת על הוליווד, ולא על הטלוויזיה הישראלית.

      "הוליווד התחלפה בישראל, ובחלומות על לעמוד על הבמה, שזה לא פחות בעיני. אז בסופו של דבר אני מגשימה את חלומות הילדות שלי".

      והוליווד נגנז?

      "בא לי לפרוץ את הגבולות של עצמי. אני יכולה לראות שחקניות בחו"ל ולהגיד שגם אני יכולה, אבל בחיים, אני אדבר שם באנגלית והכל ישתבש. האמת שבחלומות הכי הגדולים שלי, אני לומדת אנגלית וערבית ואוכלת גם את הוליווד. איפשהו זה חלום לעשות וי על הדבר הזה, בשביל הלב".

      חרדות

      "היו לי המון חרדות מהחיים. חרדות שאמות, שמישהו ימות. היה לי את שרביט הילדה המשמחת, לא יכולתי לקחת את זה מהסביבה שלי או ממני. מצד אחד זה החזיק אותי ותלה תקוות בחברים ובמשפחה - מצד שני, לא היה מקום לדברים קשים. והדברים הקשים שהיו לב הפחדים שלי, לא קיבלו דרור. הם גדלו וגדלו והתעצמו מתחת למעטה של הליצן".

      איזו תקופה זכורה לך במיוחד?

      "החרדות של גיל 16. הייתה לי שנה של חרדות אימה, הייתי בטוחה שאני עומדת למות, הקאתי המון, סבלתי מכאבי ראש. אם מישהו היה אז היה אומר לי שזה התקף חרדה, זה היה נגמר שם, אבל זה היה מתחת לרדאר. הצלחתי אמנם להראות שהכול בסדר, אבל זה התגבר. למשל, חשבתי שאני לא אתחתן אף פעם כי אמות מוקדם. בדיעבד, אני לא מאמינה שהגעתי לגיל הזה והייתי בהיריון עם כל החרדות. אני מבינה היום שהפחדים דיברו. קיבינימט, אם מישהו היה אומר שהכול בסדר, לא הייתי חווה את זה".

      ובכל זאת נדמה שלמרות החרדות, התמודדת עם לימודי משחק, עם אודישנים ובגדול - עם עולם לא פשוט.

      "בעלי אומר שעם כל העצב והכאב, אלה הדברים שיצרו את שיפי, כל חרדה ופחד והתגברות. להתמודד עם עצמך ולהגשים חלומות. בסופו של דבר היה בי גרעין שהוא ההפך מוויתור. הייתה בי ודאות שאני כובשת ואגיע עד למעלה. אם נגזר עלי להיות לבד, אני אעשה הכול לבד. יש לי חוזק של בולדוזר, אני מאוד רגישה אמנם, אבל אני יכולה להיות חזקה".

      צביקה הדר בסדרה "לצבי יש בעיה" (יח"צ , שי גולדמן)
      פתאום מזהים אותי. "לצבי יש בעיה" (צילום: שי גולדמן)

      טלוויזיה

      "עד לפני שנתיים יצא לי לעשות כל מיני דברים קטנים בטלוויזיה, נגיעה ב"רמזור", "צומת מילר", סדרת הילדים "חיפזון וזהירון". אבל טלוויזיה אמיתית - רק ב"לצבי יש בעיה". בעונה הראשונה הרגשתי שזהו, הצלחתי שיראו אותי. זו היה נקודה כזו. כל הזמן אמרתי לעצמי בלב שאני עוד אגיע לפריים טיים ואכבוש את לבבכם. אז אני מניחה שלא כבשתי את כולם, אבל אצלי משהו נפתח. הצליחו לראות אותי כשחקנית, ולא רק בתפקיד אורח, אלא תפקיד עם מסה רצינית, ושיפי שהיא גם מצחיקה וגם עצובה. כל המנעד שלי יצא בסדרה הזו".

      יכולות קומיות

      "היו שם מאז ומתמיד, אני זוכרת את אימא שלי מבקשת ממני לחקות את זאב רווח. זה היה המקום שלי, מעין ריפוי כזה. אני אוהבת לראות אנשים צוחקים".

      כישלונות

      "היו הרבה. הכישלון הראשון שלי היה שלא התקבלתי לניסן נתיב. אחר כך היו עוד, באודישנים. למשל האודישנים להצגה "הלהקה". עברתי שלושה שלבים והייתי בהיי. בשלב הרביעי לא התקבלתי וזה היה מפח נפש".

      יש אודישן שזכור לך במיוחד?

      "ההצגה "הדיג ודג הזהב" של תיאטרון השעה נחרטה לי עמוק בלב. זה היה לפני ארבע שנים בערך, אחרי תקופה ארוכה בלי עבודה. ניגשתי למנהל התיאטרון ואמרתי לו שאני חייבת עבודה והוא לא יצטער אם הוא ייקח אותי. אני לא מתרברבת בדרך כלל, אבל הייתי זקוקה לעבודה. הוא ענה שרק הבמאית מחליטה ואם אני אעבור את האודישן, בשמחה. עברתי ארבעה אודישנים לתפקיד, ואז התקבלתי".

      נשמע עד כה כמו סיפור הצלחה דווקא.

      "זהו, שלא. אחרי קריאה ראשונה של המחזה עם הקאסט, אמרו לי שאני לא מתאימה, למרות שהתקבלתי. זה היה כישלון, כאילו התקבלתי לסרט בהוליווד והוציאו אותי. לא הבנתי מה קרה. הם ענו שהם רצו מישהי מבוגרת יותר, ולקחו במקומי את השחקנית פלורנס בלוך. זה היה מפח נפש, עלבון עמוק ובמשך חודש כל מה שרציתי זה להפוך שם שולחן. להגיד למנהל שהוא יצא קטן. כעסתי על כולם. אחרי תקופה בלי עבודה, התקבלתי, והוציאו אותי. בעלי הרגיע אותי. אמר לי שאני לא הולכת להפוך שולחנות ואני לא צריכה את זה. העלבון היה סביב זה שאף אחד לא נלחם עלי. בדיעבד, הם חשבו שאני שכונה ונבהלו. העניין הוא שזו הייתה רק קריאה והם היו יכולים לביים אחרת. במקום זה, הם פשוט הוציאו אותי מההצגה. אז אמנם זו רק הצגת ילדים, אבל זה ציון דרך משמעותי".

      אבל בסוף כן שיחקת בהצגה, איך זה קרה?

      "אחרי חודש הבמאית התקשרה, אמרה שהם צריכים החלפה לפלורנס בלוך, כי יש לה הצגות בבית לסין. הבמאית אמרה לי שהיא יודעת שאני כועסת אחרי כל מה שנעשה - אבל אני הראשונה שהיא מתקשרת אליה. נשמתי עמוק, הזזתי את כל האגו, אמרתי לה אני אעשה את זה. נכנסתי לחזרה אחת ואז לבמה. מנהל התיאטרון ראה את ההצגה ואמר שזה בחיים לא קרה לו והוא מצטער. הוא אמר שהוא עשה טעות גדולה והוא לא ידע מה יש לו בידיים. היום יש בינינו אהבה גדולה ואנחנו חברים טובים ועד עכשיו עדיין מספרים את הסיפור הזה. הם עברו שיעור וגם אני. ובעיקר אני שמחה שלא נתתי לאגו שלי לדבר".

      ראיון עם שיפי אלוני (יח"צ , רשת 13)
      ביחד עם צביקה הדר. שיפי אלוני

      לצבי יש בעיה

      "אני מתה על הסדרה הזו, גאה להיות בה ומתרגשת לצלם אותה. בעונה הראשונה הסדרה פתחה לי צ'קרות שלא הכרתי. הרגשתי מצחיקה, הרגשתי סקסית והרגשתי אישה במלוא מובן המילה. סדרה שכתובה טוב ומדויק, סדרה שכיף לעוף איתה, כיף לעשות אותה וכיף לראות אותה".

      מזהים אותך ברחוב?

      "אני יכולה נניח לעבור בקניון, ויסתכלו עלי במעלית וישאלו אותי מאיזו חנות אני. לא מקשרים תמיד. לוקח רגע, ואז יגידו - 'אה, את אשתו של צביקה'. יכולים להגיד 'יא, איך את עדינה בחיים האמתיים', או 'את נראית ענקית וגדולה בטלוויזיה'. הרבה פעמים שואלים אותי 'נו איך צביקה'? או שואלים אם אני אשתו האמיתית".

      איך התקבלת לסדרה?

      "נכנסתי לחדר, הייתה שם גווארדיה של גברים, אורי גרוס, צביקה הדר ועוד. אבל לא ראיתי בעיניים, עפתי. הייתה לנו כימיה מטורפת ולא הייתי בלחץ, הייתי אני. אמרו שאני מזכירה את אשתו".

      מי טו - MeToo#

      "הייתי בסיטואציה מילולית בה שחקן אמר לי 'מה היית עושה לי אם היינו יוצאים'. זה היה על הגבול. אם זה היה מנהל בנק, למשל, הייתי מקבלת את זה אחרת. אבל כשזה משחקן, אני לוקחת את זה ממקום אחר".

      מה עשית?

      "יצאתי מזה בדרך הומוריסטית. אבל אני עדיין זוכרת את זה".

      למה המקצוע שחקן הופך את ההטרדה לשונה?

      " מצד אחד יש בי כעס על שחקנים שעברו את הגבול. מצד שני אני אומרת 'שנייה', הרבה פעמים במקצוע הגבולות מטושטשים. אתן לא יכולות להיות בפתיחות ומגע וחיבוקים, ואפשר לפרש את זה בכל מיני דרכים ופתאום להגיד לו בוא תנשום. אם זה חשוב לך, גם אנחנו צריכות לשמור על עצמנו. לאישה יש הרבה מקום וגם האישה יכולה לשים גבולות. לגבי אותו השחקן, כשזה קרה לחברה, היא אמרה לו 'אתה נרגע ולא מדבר אלי יותר ככה'. אני יכולה לקנא בבנות ששמות את הגבול ולא הכול הומוריסטי. אני תמיד משתדלת לשמור על יחסים טובים, לא יודעת מה היה קורה אם היה משהו רציני".

      ראיון עם שיפי אלוני (יח"צ , רפי דלויה, רשת 13)
      "כועסת על שחקנים שחצו גבול". שיפי אלוני (צילום: רפי דלויה)

      נתניהו

      "גדלתי בבית מאוד ימני. בית שהיה מצביע לימין גם אם ערפאת היה עומד בראשו. הולכים אחרי הימין ולא משנה מה. הבסיס שלי הוא הגנה על הארץ, ואני מרגישה שהימין נכון וצודק וטוב מהשמאל מבחינה זו. אבל לגבי נתניהו ספציפית - הוא יכול ללכת לנוח, יכול להרפות, בשבילו גם. די, תרפה, תן לאנשים אחרים עם אנרגיות חדשות. הייתי רוצה לראות מישהו אחר בשלטון. צריך רוח חדשה".

      את מאוד זהירה ועדינה בהתנסחות שלך.

      "אני לא אלכלך עליו, אני לא מסוגלת, הוא עדיין ראש הממשלה שלנו, עם כמה שלא אסכים איתו. זה מהבית והחינוך הדתי. אבל באמת אפשר להגיד שהוא יכול לתת את הכתר למישהו אחר".

      סטנדאפ

      "קיבלתי כמה הצעות מאוד שוות אבל אני מרגישה שאני לא שם. אני יודעת שאני אהיה טובה וזה יהיה מצחיק, אבל לא בא לי לעמוד לבד על הבמה. אני ניזונה מאנשים, אני צריכה לפעול עם אנשים, גם לקבל קונטרה מצד אחד, וגם לתת לפרטנר ולהרים לו. לא בא לי להחזיק לבד את העול והלחץ והנסיעות. אני אוהבת להיות שחקנית, יש לי את המקצוע הכי טוב בעולם, עם כל המגרעות ומפחי נפש"

      עדתיות

      "אבא שלי מעיראק ואימא שלי מפרס. ותמיד דיברתי בגאון על המשפחה שלי".

      איך היה המעבר לתל אביב?

      "זה היה כמו להיכנס לניו יורק. זה הפך לי את הראש, אבל במובן החיובי".

      הרגשת שונה על רקע עדתי בלימודים למשל?

      "הרגשתי מזרחית. גם מבחינת ההומור של החברים האשכנזים. וגם הייתי שואלת שאלות בור ועם הארץ, על סלנג למשל".

      תני דוגמה.

      "הם היו אומרים הרבה את המילה "הלריאס" (Hilarious). אני זוכרת שאמרתי 'מה אמרת עכשיו? זה היה חצי אנגלית? מה נשמות?' לפעמים הייתי מתביישת ולא היה נעים לשאול. כשהייתי שואלת, היו נקרעים עלי. הרגשתי את האשכנזיות הזו, אבל גם אהבתי את זה. אני חולה על הצד הספרדי, גאה בו".

      הרגשת אפליה באודישנים למשל?

      "היו לי רגעים שאמרו לי שאני כהה מדי או שזה תפקיד יותר לאשכנזיות, היו אומרים לי דברים כאלה".

      זה לא יצר רגשי נחיתות?

      "אף פעם לא היו לי רגשי נחיתות. אנחנו משפחת מלוכה, אנחנו ספרדים, ויש לי אח פסנתרן ואחות שלמדה באקדמיה למוזיקה, ואחות ציירת. חוץ מזה, היום הקערה התהפכה. החברות האשכנזיות שלי אומרות שיש רק ספרדים בטלוויזיה. אנחנו עם יותר מצחיק, יותר אינטליגנטי בדרך שלנו, ועכשיו תורנו. זה נכון שלאבא שלי אין תארים והוא היה רק מורה לנהיגה, אבל אנחנו המשפחה הכי נהדרת בעולם".

      ראיון עם שיפי אלוני (יח"צ , ענת מוסברג, רשת 13)
      עם קאסט 'לצבי יש בעיה' (צילום: ענת מוסברג)

      פסיכולוג

      "הייתי שם הרבה מחיי. קצת מאוחר מדי, אבל הייתי".

      באיזה תקופות במיוחד?

      "לאורך כל לימודי המשחק טופלתי, הייתי אצל פסיכולוגית מקסימה שעזרה לי לראות את צד היפה בחיים מעבר לפחדים, ולהאמין בדברים הטובים ולא רק באסונות".

      הזכרת המון חרדות, פחד מאסונות, היה אירוע מחולל בילדות שהיווה טריגר לתחושות האלה?

      "הייתה לי ילדות מדהימה, בלי אסונות או אירועים טראומטיים. אבל היו שם פחדים. תמיד זה היה שם, וככה הגנתי על ההורים שלי. אני מאמינה שהאדם מגיע מגלגול קודם עם מטען או דברים שחווית בינקות. לא הגיוני שמאז שאני קטנה אני דואגת שההורים שלי יחזרו בשלום ולא נרדמת עד שכולם בבית".

      מה בעצם היה בטיפול?

      "הטיפול נתן לי מקום לרוקן את הפחדים, להבין שלא הכל בשליטתנו. ובעיקר שצריך לדבר על הדברים".

      חווית ההורות העצימה את הפחדים?

      "אחרי הלידות זה התפרץ. בעלי, יוני, נסע לעשרה ימים ופחדתי שאמות כשהוא ייסע. הוא אמר שהוא לא חייב לנסוע, אבל אפשרתי לו ואחרי שהוא נסע, התמוטטתי, קרסתי עם שתי ילדות קטנות. בפעם הראשונה ביקשתי עזרה פעם מאימא שלי ומהאחיות שלי. כל מה שלא היה לי בילדות, היה שם. ואני התרסקתי לשברים ונאספתי חזרה"

      צביקה הדר

      "נכס גדול בחיי. הפרטנר הראשון הגדול שלי. אדם מאוד חזק, רגיש, עם לב ענק שיכול להכיל המון. הוא טוב לב ואין אצלו משהו מאיים. הוא פילס לי את הדרך. התכנית מדברת עליו, והוא הבין שאם אני יוצאת מעולה, הוא יוצא עוד יותר טוב. הוא נותן את המקום לכולם, לרינה פדווה, לגל תורן, ולקרן צור. זה כיף לעבוד מאהבה ואני מאוד אוהבת אותו והוא יישאר בליבי. אני נקשרת אמנם לכל אדם שאני עובדת איתו, אבל הראשונים עוד יותר נכנסים ללב".

      קיבוץ

      "אנחנו חברי קיבוץ. זה אחד הדברים הגדולים שעשיתי בחיי. התחתנתי עם יוני, בן קיבוץ מזרע, ולפני שנה עברנו לגור בקיבוץ שלו. תמיד השתעשענו ברעיון, אבל הייתי מגחכת, 'איפה אתה חי'. עם השנים הבנו שאנחנו הולכים לכיוון. שילמנו דמי רצינות לקיבוץ, ואז זה קרה, במקביל לכל מה שקורה לי בקריירה. אני מודה שבהתחלה נכנסתי לפחד ואימה, מה אני עושה? איך אני בונה בית רחוק מתל אביב ומלב התעשייה? זה היה מבחינתי כמו לעזוב את הארץ. אבל גיליתי שזה אוויר לנשימה בתוך הטירוף שאני עוברת. החיים שלי מאוד אינטנסיביים ורעשניים וצבעוניים ופה יש לי שקט גדול. אני מול החלון הענק ורואה עצים ונושמת אוויר והבנות בהיי, ואני בהיי".

      איך מתייחסים בקיבוץ לפרסום?

      "מאוד גאים בי, מקבלים אותי כאחת משלהם, מחמיאים ומקסימים ונותנים ביקורות חמות ואהבות".

      זה לא מאוד רחוק?

      "זה שעה מתל אביב ועם פקקים גם שעתיים. זה לפעמים אינטנסיבי כי אני מסיימת מאוחר הצגה ובבוקר שוב קמה מוקדם לצילומים, אז אני ישנה אצל חברים או משפחה במרכז או בבית מלון. יש קסם גם לזה, תחושה של 'אני אשת העולם הגדול'".

      ראיון עם שיפי אלוני (יח"צ , רשת 13)
      נהנית מהקיבוץ. שיפי ובן זוגה יוני

      רול מודל

      "בן הזוג שלי, יוני. אנחנו ביחד 17 שנה. הוא דמות להערצה, אדם שקט, ישר, וטוב לב. אנושי שאין לתאר, טבעוני ולא מטיף וחושב על כל העולם. הוא האבא הכי טוב שאני מכירה ואין דברים כאלה. בשקט שלו הוא מלמד אותי. הוא עושה סאונד ותאורה להצגות ויש לו תאטרון ילדים שלו עם שותפה וביחד יש להם הצגות בוטיק קטנות".

      איך נוצר החיבור עם המשפחה שלו? את ירושלמית שגדלה באולפנה והוא, בן למשפחה קיבוצניקית מהצפון.

      "התאהבתי במשפחה שלו מיד. הבנתי שקיבלתי משפחה נוספת. למרות שהוא אשכנזי ופולני, הם חמים וחכמים ופתוחים. גם המשפחות התחברו. הם גם מוזיקאים וכולם יחד מנגנים ויש חיבור מדהים. אני מעירה את האשכנזיות שלהם והם נותנים לי חכמה, דעת ורוגע".

      שיפי אלוני

      "שיפי זה קיצור של שפרה שהייתה אמא של אבא שלי. כל אחת שנולדה שהיא ביקשה שיקראו לה על שמה, אבל לא הסכימו עד שאני נולדתי. שנים היה לי קשה עם השם, מה זה בכלל שיפי? אף אחד לא הבין. צחקו והרימו גבה, אבל היום אני מבינה את המיוחדות. לא שומעים את השם הזה הרבה והשם הזה הוא אני".

      תכניות מגירה

      "לעבוד ברפת של הקיבוץ".

      באמת?

      "סתם".

      אז מה כן?

      "אני חושבת שאטפל באנשים דרך מוזיקה, או משחק. לתת לאחר את המקום, שהוא יהיה במרכז ולא אני".