גם אוהדי הפועל ייאלצו להודות כי זה הזמן הצהוב: האפודות הצהובות סוחפות את העולם; מועדון הכדורגל של מכבי תל אביב משאיר אבק לכל מתחריו המקומיים, שנותר להם רק להצהיב מקנאה; ובסוף השבוע האחרון עלה גם "באמבלבי", פרויקט צד של סדרת "הרובוטריקים", שמכל הרובוטים המשנים צורה, מעמיד במרכזו דמות צהובה. כיאה למומנטום הצהבהב, הסרט מקבל ביקורות נלהבות, יותר מכמעט כל הפקה הוליוודית עתירת תקציב אחרת שיצאה לכבוד חג המולד.
הסרט אף מוגדר כטוב בסדרת "הרובוטריקים", אם כי המחמאה הזו שקולה לאמירה שחדר מסוים בטיטניק בטיחותי יותר מהאחר. הרי חוץ מהפרק הראשון בסדרה, ארבעת הסרטים האחרים, אותם יצר מייקל ביי הידוע לשמצה, נעו בין המפוקפק לבלתי ניתן לצפייה. לכן, ראוי לציין כי "באמבלבי" הוא תוצר מוצלח בכל קנה מידה, אולי מפני שהפעם שרביט הבימוי עבר לידיים אחרות - אלה של טרוויס נייט, מי שהיה חתום על פנינת האנימציה המהוללת "קובו: אגדה של סמוראי".
חשוב גם להדגיש שאין צורך בהיכרות מוקדמת עם הפרקים הקודמים כדי להבין את "באמבלבי". עלילתו עומדת בפני עצמה, ובאופן כללי בסיסית ופשוטה. כמו כן, יותר מאשר את סרטי "הרובוטריקים", היא מאפיינת פנטזיות התבגרות, כך שגם מבחינה ז'אנרית הוא שייך לעולם אחר לגמרי.
הסיפור מתחיל בכוכב אחר, בו נאבקים הרובוטריקים ביריביהם האגדיים, השקרניקים, שמשמם אפשר להבין את הנכלוליות שלהם. למרבה הצער, ידם של הרעים על העליונה. לפיכך, הרובוטריק הצהוב, באמבלבי, נשלח לגלות בכדור הארץ, כחלק מהיערכות לאסטרטגיית מלחמה מחודשת.
כיאה לתבנית הקלאסית של הפנטזיה האמריקאית, כל זה מתרחש בפרברים של שנות השמונים, והחבר מכוכב אחר מוצא עצמו בקרבתה של משפחה מתוסבכת מן המעמד הבינוני. הוא משנה צורתו לחיפושית צהובה וכך מתחבר לבת הבכורה בה, שאוהבת לתקן מכוניות ישנות, בעיקר כי כך היא מחייה את הקשר שהיה לה עם אביה המנוח.
מזרים מוחלטים, הופכים השניים לחברים הכי טובים. הרובוטריק מסייע לנערה להשלים עם האובדן שחוותה, לעבור תהליך התבגרות ולהתחיל את החיים מחדש. התיכוניסטית, מצידה, עוזרת לו להימלט מכל רודפיו - הן השקרניקים שאיתרו אותו והן אנשי הצבא האמריקאים, בראשם קצין בגילומו של ג'ון סינה, שרוצים גם הם ברעתו.
כל זה נשמע כמו תסריט קלאסי לסרט של סטיבן ספילברג - ואכן, הוא שימש כאן מפיק, ולפי הדיווחים, גם הגה את הקונספט של "באמבלבי". השראתו ניכרת כאן באופן מובהק, ומכל הבחינות: מבחינה תסריטאית, התוצאה מזכירה את "אי.טי", ומבחינה סגנונית, העבודה של הבמאי טרוויס נייט מהדהדת אף כמה סרטים אחרים של אביו הרוחני, ובראשם "מפגשים מן הסוג השלישי".
ההבדל לעומת "אי.טי" הוא שכרוח הימים, הפעם עומדת דמות נשית במרכז העלילה. שוני נוסף: במקרה זה, הסרט לא מתרחש בזמן שבו הוא צולם, כך שהוא מתייחס לשנות השמונים באירוניה ובנוסטלגיה.
הציטוטים כאן צפויים ומובנים מאליהם, ובראשם עומדים אזכורים לסרט "מועדון ארוחת הבוקר" ולשירי הסמיתס, שמתגלה כלהקה החביבה על הגיבורה. למען האמת, סביר להניח כי בזמן אמת, נערה אמריקאית שכמותה לא היתה מעריצה את ההרכב הבריטי בכזו מידה, אך ג'ון יוז ושכמותו הפכו את שיריה למאפיין קבוע בסרטי נעורים אמריקאים משנות השמונים, ו"באמבלבי" לא מבקש לשחזר באופן ריאליסטי את המציאות של אותם ימים, אלא לקרוץ לדרך שבה הציגו אותם בקולנוע.
את כל זה עושה הסרט בשנינות ובמקוריות. נוסטלגיה לשנות השמונים היא לא דבר שהומצא ב-2018, מן הסתם, אך "באמבלבי" מוצא פעם אחר פעם פתרונות ויזואליים ותסריטאיים כדי להציג אותה בצורה שתהיה מבריקה ולא מעושה. כך, למשל, יפה במיוחד היא הדרך בה הרובוטריק משתמש בשירים אותם משמיעה לו הגיבורה כדי ללמוד את שפת בני האדם ולנהל עמה דיאלוג.
לא רק שנייט מתגלה כתלמיד מצטיין של ספילברג ופועל במיומנות רבה ומלוטשת, אלא שיש לו גם תבונה והשראה. בדומה לבאמבלבי, גם עבודת הבימוי שלו נראית בהתחלה כלא יותר מרובוטיקה יעילה, אך עם הזמן מתגלה שחבויה בה הרבה נשמה.
נוסף לכך, יש בסרט עוד שלל מעלות: היילי סטיינפלד, ג'וי ריגר האמריקאית, נפלאה בתפקיד הראשי, ויש לה כימיה נהדרת גם עם באמבלבי וגם עם הנער שעובד איתה וכנראה דלוק עליה בסתר, אותו מגלם חורחה לנדבורג החמוד, שכבר ראינו השנה ב"באהבה, סיימון"; הבדיחות השזורות בדיאלוגים חביבות ומעלות חיוך; הביקורת על הצבא האמריקאי, ועל נטייתו ללכת עם הראש בקיר ולחבור לבני-ברית לא מהימנים, נוכחת בתסריט בלי להיות בוטה או מאולצת; וגם הקריצות הנוסטלגיות הרבות אינן טרחניות.
מתחילתו ועד סופו, הסרט יפהפה מבפנים ומבחוץ. יש בו כמה סצינות נהדרות והרבה דימויים נפלאים, שמיטיבים להביא לידי ביטוי את רוח הנעורים ואת כוחם של הקשרים בין הגיבורה לאביה, למכוניתה ולחברה הטוב ביותר. לפי כל הסימנים המוקדמים, "באמבלבי" אמור היה להתחרות על תואר הזבלון הגדול של השנה. במקום זאת, הוא התגלה כאחת ההפתעות המענגות שלה. כנראה שצהוב הוא באמת הצבע החם ביותר.
