בגדול, עידו רוזנבלום הוא האיש הכי נחמד בטלוויזיה. הוא סחבק, מצחיק, נעים לשמוע אותו משוחח ונעים לצפות בו בכלל. הטלוויזיה מלאה הרי בדמויות צעקניות, מתחכמות, מלוקקות - רוזנבלום לא שייך לאף אחת מהקבוצות האלה בזכות כריזמה והגישה הקולית שלו. זאת כנראה אחת הסיבות שהאיש מופיע בו זמנית בשלושה ערוצים, בתכניות יחסית מתוחכמות ומתחכמות - כשהוא זה שמקליל אותן.
ספציפית, רוזנבלום מצא את עצמו מתמחה בז'אנר שבע כשלונות בשנים האחרונות - שעשועונים. ל"המרדף" כבר התרגלנו, כשהתכנית קונה את מקומה כבית הטלוויזיוני לחובבי "20 שאלות". דווקא למול הצלחתה בקרב הקהל הזה, מעניין לבחון לאורה את השעשועון הוותיק יותר שהוא מנחה - מונית הכסף (קשת 12), שאתמול (ראשון) עלתה עונה נוספת שלה.
למעשה, אין שתי תוכניות שונות יותר: "המרדף" אליטיסטית, יש בה המון שאלות והתחכמויות למכביר ומתמודדים שהם בעצמם מעל ומעבר. "מונית הכסף" היא משהו אחר לגמרי: אין בה המון שאלות, אלו שכן נמצאות הן ברמת קושי קלילה ונמוכה עד כדי גיחוך ומבוכה, ואת אנשי ההייטק המרובעים מחליפים כאן בליינים צעירים לפני דרינק או אחריו. מבחינת חובבי טריוויה, ל"מונית הכסף" אין כביכול בכלל מה להציע. אם הצ'ייסר איתי הרמן בעצמו היה עולה למונית של עידו רוזנבלום, הוא היה מבקש לרדת ולחכות לאוטובוס.
אלא שזה לא הסיפור. מכמה בחינות "מונית הכסף" עושה דבר גדול הרבה יותר מאשר "המרדף": היא מאפשרת גם למי שלא חרש את ויקיפדיה - או אפילו רחוק יותר מהדימוי הזה - לשחק בשאלות ידע כללי, להשתתף ואפילו להתבזות (זה באמת לא נורא, זה בסך הכל משחק); וגם בלי קשר לטריוויה, רוזנבלום מתמחה בלגרום לאנשים מכל הסוגים, ובפרט "אנשים רגילים", להרגיש נוח ולדבר איתו, ולספר על עצמם. לראות אנשים במיטבם, צוחקים ונהנים, זה כבר יותר משמח, ושוב המילים האלה: נעים וכיף, משתי השורות שאנשים אומרים על עצמם כנהוג בשעשועונים ומסבירות מה הם היו עושים עם הכסף (הסכומים במונית הכסף כה נמוכים שזאת ממילא שאלה לא רלוונטית).
צריך להודות ולומר: מה שגורם לכל הקונסטלציה הזאת לעבוד זה בעיקר רוזנבלום כמנחה - הרבה יותר מהפורמט, הרבה יותר מהשאלות, הרבה יותר מהמתמודדים. בידיים אחרות "מונית הכסף" עשויה הייתה להיות מוצר בינוני למדי, עם סכנת התנשאות וזלזול במתמודדים ובאינטליגנציה של הצופים. זה לא המצב - וזה נזקף בעיקר לזכותו. היה נחמד אם רוזנבלום היה אוסף למונית שלו לא רק צעירים סטלנים תל אביבים לצורותיהם בסוף של לילה, אלא גם אנשים מבוגרים, מחוץ לתל אביב, אנשים מסוגים שונים. זה היה מוסיף למונית שלו ערך מוסף שהיא והוא היו יכולים להרוויח ממנו.