בתום שידור הפרק הראשון של "מונא" בכיכובה, נכנסה מונא חוא לעמוד היוטיוב של כאן והציצה בתגובות. היא השתעשעה לגלות עד כמה הן מזכירות את המתואר בסדרה, בה היא מגלמת אמנית פלסטינית שחיה בתל אביב וסופגת אש מכל הכיוונים. "קראתי את הדברים שאנשים כתבו ואמרתי לעצמי - 'זה הרגע היה בסדרה!', מספרת השחקנית בראיון לוואלה! תרבות. "המגיבים במציאות התבטאו בדיוק כמו דמויות מ'מונא' - 'מה זה פלסטין?', 'אין דבר כזה פלסטינים', 'אין דבר כזה כיבוש', בול אחד לאחד כמו בתסריט. זו היתה סיטואציה מצחיקה למדי, לראות איך החיים האמיתיים מחקים את התסריט הטלוויזיוני, וכמובן שהיו גם תגובות שאמרו שאנחנו מעודדים התבוללות וזה לא בסדר".
במהלך שמונת פרקי הסדרה, שהשלישי בהם ישודר הערב (שני) בכאן 11, מנהלת מונא רומן עם הסוכן שלה, צעיר יהודי אותו מגלם רועי אסף. בעקבות זאת, התפרסם בעיתון בשבע, אחד מכלי התקשורת הנפוצים בציבור הדתי-לאומי, מאמר שטען כי "מונא" משתמשת בכספי המדינה "כדי לקדש ולהלל התבוללות", ולכן צריך להוריד אותה מהאוויר, לא פחות. חוא מספרת שטרחה לקרוא את המאמר הזה מתחילתו ועד תומו. "אמרתי לעצמי 'בוא נראה לאיזה רמה זה מגיע, איזה עומקים יהיו פה", היא אומרת. "אבל זה לא הגיע לשום מקום. הצהירו שם שהתבוללות היא מסוכנת, ושלא ראוי לתמוך בה בכספי ציבור, וזהו. קראתי, גיחכתי והמשכתי הלאה".
האמת, ראיתי פה כבר הכל, אבל המאמר הזה הצליח להפתיע אותי, כמו גם עוצמת התגובות שהיו לחתונה של לוסי אהריש וצחי הלוי.
"זה הפתיע אותך? מה קרה לך? לא שמעת על להב"ה? אני שמחה על זה שכל אחד יכול להביע את דעתו, ואני חושבת שצריך לשמוע את כל הדעות. עצוב רק שאנשים באמת חושבים ככה, ושהגזענות טבועה כל כך עמוק. ידעתי שרומן בין-גזעי הוא טאבו בחברה היהודית, ושהסדרה שוברת אותו. אני חושבת שאנשים הם אנשים, וזה שאני ערבייה ואתה יהודי לא אוסר עלינו להתאהב - אתה הרי לא בוחר במי להתאהב, זה פשוט קורה לך. מונא חיה בתל אביב, מעורבבת בחברה המקומית, והגיוני שיהיה לה בן זוג יהודי. מה עוד שהוא הסוכן שלה, ויש לו מבחינתה אישיות אחראית וסמכותית שהיא נמשכת אליה, גם בגלל שבאותו זמן אין לה כל כך קשר עם אבא שלה, מה שמותיר חלל שצריך למלא".
חוץ מזה, יהודי או לא יהודי, כיוון שאת הבן זוג שלה מגלם רועי אסף, הוא גם פשוט מאוד חתיך. גם זו סיבה לגיטימית להתאהבות.
"כן, גם, ברור".
את "מונא" יצרה מירה עווד, כתבה מאיה הפנר וביים אורי סיון, והיא דוברת ברובה ערבית - עדיין עניין נדיר למדי על המסכים שלנו, לפחות בשעות צפיית השיא בערוצים המרכזיים. מאז עלייתה לאוויר, היא כבר הספיקה לגרוף שלל שבחים, הרבה מהם בזכות עבודתה המרשימה והעוצמתית של חוא בתפקיד הראשי. היא כה דומיננטית, עד שקל לחשוב כי הסדרה מלכתחילה נוצרה בהשראתה ונבנתה בצלמה ובדמותה, מה עוד שהשם הפרטי שלה זהה לשמה של הגיבורה.
אך האמת היא, שעווד לא בהכרח כתבה את הסדרה עם שחקנית מסוימת בראש, ולא סתם שחוא הלכה לפי הפרוצדרות וניגשה למבחן הבד כמו כל שחקנית אחרת, אלא שבתחילה היא בכלל עשתה אודישן לתפקיד אחר ומשני יותר, ובעקבותיו קראו לה ובחנו את האפשרות שתגלם את הדמות הראשית. "בדיעבד, התברר לי כי ברגע שפתחתי את הפה, היה ברור לבמאי אורי סיון שאני זו מונא", מספרת השחקנית, שהתגלתה לקהל הרחב בעונה הראשונה של "פאודה", ולאחר מכן זהרה גם ב"לא פה, לא שם" של מייסלון חמוד, מן הסרטים המקומיים החשובים והבולטים של העשור האחרון.
עד כמה הבאת מעצמך לתפקיד? היית מעורבת גם בכתיבה התסריטאית?
"תשמע, בסופו של דבר אני רק השחקנית, אבל אני מרגישה שכן הייתי מעורבת. אם זה כל מיני משפטים שהייתי מנסחת בדרך שלי, אם זה משא ומתן על דברים מהותיים ואם זה כל מיני דברים קטנים שאני הצעתי ונכנסו - למשל, הקטע שישראלים מבטאים את השם שלי 'מונה' במקום 'מונא', משהו שכל הזמן קורה לי במציאות".
עד כמה היה קשה לך להשיל מעצמך את מונא הבדיונית ולחזור להיות מונא חוא?
"זה מעניין שאתה שואל, כי תקופת הצילומים באמת היתה אינטנסיבית מאוד, ולא ממש הצלחתי לצאת מהדמות. אני זוכרת שהייתי חוזרת הביתה ולא יכולתי להתרכז בשום דבר שלא קשור להפקה. הייתי מחבקת את הבן זוג שלי ומרגישה שזה לא מתאים באותו רגע. לא היה לי נוח לשבת ולראות סרט סתם ככה. לא יכולתי להתרכז בלקרוא משהו. ברגע שנגמרה ההפקה - קלאק, יצאתי מזה, אבל כל עוד שהיא נמשכה, הייתי לגמרי בתוך זה. אולי בגלל שהרגשתי תחושת אחריות מאוד גדולה. זו פעם ראשונה שאני עושה תפקיד כל כך מרכזי. ב'לא פה, לא שם', למשל, הייתי חלק משלישייה, אבל פה הרגשתי שהכל על הכתפיים שלי".
לא חשבת לבקש שישנו את השם של הגיבורה, כדי למנוע בלבול בינה לבינך ומחשבה שהסדרה היא אוטוביוגרפית?
"זה הלחיץ אותי קצת, כי אנשים באמת מתבלבלים. כשהופעתי ב'פאודה', צעקו לי 'אמאל' ברחוב, כשם של הדמות שלי, ואותו דבר קרה כשגילמתי ב'לא פה, לא שם' מישהי בשם לילא. החלטתי לקחת את הזהות בין השם שלה ושלי בתור משהו טוב, ואמרתי לעצמי שנשאיר את זה ככה, ונראה מה ייצא מזה".
מעבר לכך שהיא אחת השחקניות המוכשרות והמבטיחות בישראל, חוא מתהדרת גם בתואר נוסף - זו עם אחת מרעמות השיער הכי מיוחדות ומרשימות. תלתליה הכבירים הם מעין סימן היכר שלה, ולכן אני תוהה אם לא שקלה להחליק את שיערה לקראת "מונא", כדי לייצר בידול מובהק בינה לבין הדמות. אני גם מזהיר אותה שזו שאלה טיפשית. "זו דווקא שאלה טובה", היא אומרת. "שיער בעיני הוא אחד האלמנטים שמאפיינים דמות בצורה הטובה ביותר, ועוזרים לך להיכנס לתפקיד. בפגישה הראשונה שלי עם מעצבת השיער והמאפרת של הסדרה, הילה מינס המדהימה, היא הסתכלה עליי ואמרה לי - 'ככה, איך שאת'. שאלתי אותה אם היא בטוחה, ואם היא לא חושבת שכדאי לנסות משהו אחר, והיא ענתה לי - 'לא, ככה'. שמחתי על כך, גם בגלל שאני אוהבת את השיער שלי, גם בגלל שאני בעד להיות על המסך מי שאתה במציאות, וגם כי לא יזיק שנראה קצת יותר תלתלים בטלוויזיה".
כבר היו במאים שביקשו ממך להחליק אותם?
"בטח. אוטומטית, כולם מנסים להשטיח את כולן. תראה את מהדורות החדשות - לכל המגישות אין תלתלים. הכרתי מישהי עם אפרו, שעברה מאז לחדשות והיום היא כבר עם שיער חלק. זה מבאס. אני לא מבינה את מי שמחליקות. לשיער מתולתל יש נוכחות מדהימה בעיני. אולי ההתנגדות לו באה מתוך מקום גזעני, אולי זה עניין של טעם וריח, אבל מה שבטוח - פגשתי את הזלזול הזה המון פעמים בחיי".
גם מחוץ לחיים המקצועיים?
"בטח. צחקו עליי כל חיי. כל הבית ספר היה צוחק עליי. קראו לי 'ליפי' ושמות גנאי כאלה, אז השטחתי והחלקתי כמה שיותר. כשהתחלתי ללמוד משחק בבית צבי, והשיער שלי כבר היה כל כך שרוף ששכחתי איך הוא היה במקור, פגשתי כמה בנות שלמדו איתי והיו להם תלתלים משגעים, ואז הבנתי שזה הכוח שלי והאופי שלי. הלכתי להורים שלי, פתחתי אלבום תמונות וראיתי ילדה קטנה עם שיער ביסלי כזה, הבנתי שזו אני, ויום לאחר מכן חפפתי ולא החלקתי יותר לעולם. אני באמת מאמינה שכל אחד, איך שהוא נולד - זה הכי יפה לו. זה ממש מגניב שיש היום יותר ויותר קמפיינים שמעודדים אנשים לשמור על השיער הטבעי שלהם, ושיש יותר מודעות לנושא".
"מונא" אמנם עלתה לאוויר רק עכשיו, אבל צולמה כבר לפני שנה. עם זאת, חלק מן הסוגיות שעולות בה נראות רלוונטיות עוד יותר כיום מאשר בזמן הפקתה - לא רק הטאבו של ההתבוללות, אלא גם העובדה שהגיבורה נדרשת להוכיח את נאמנותה בפני הממשלה כדי להמשיך לקבל תקציבים ליצירתה; או הניסיון שלה להציל את חברתה הטובה ביותר מציפורניו האלימות של בן זוגה, החושף בפניה את אוזלת היד של הרשויות האדישות.
"רוב הנשים שנרצחו לאחרונה ניסו להתלונן בדרך זו או אחרת, והרשויות לא עשו כלום", אומרת חווא. "כפי שרואים בסדרה, המשטרה לוקחת את הזמן. מעבר לכך, מלא מקרים נותרים לא מפוענחים. אם היו עושים את המאמץ, אז היה נעשה צדק, ומי שביצע את הרצח לא היה מסתובב חופשי ואולי גם עושה את זה לעוד נשים. 'מונא', כמו אגב גם 'לא פה, לא שם', מצביעים על כך שתמיד יש נורה אדומה מהבהבת לפני רצח של נשים, אבל הרשויות לא מתייחסות לכך, והגיע הזמן שנעשה עם זה משהו".
"דבר נוסף שצריך לשנות זה את המחשבה שאם מישהי לא נשואה, אז היא חצי בן אדם. ההורים שלי עזבו את הארץ, ואני בחרתי לא להצטרף. הרבה אנשים שאלו אותם בתגובה 'איך עזבתם אותה לבד?'. הם לא שאלו את זה לגבי אחותי הגדולה, ולמה? כי היא נשואה, אז היא בעיניהם בן אדם שלם, אבל אני לא. הגיע הזמן שנשנה את התפיסה הזו".
איך התגובות לסדרה בחברה הערבית?
"עוד מוקדם לדבר על זה, אבל בינתיים: קרובי משפחה אובייקטיבים אמרו לי שהיא מאוד אמיצה. אח שלי כתב לי שהפתעתי אותו עם האומץ. האחים וההורים שלי תמיד יעמדו לצידי, אבל מחוץ למשפחה שלי בטח מישהו יתהפך. לפני יומיים עשיתי ראיון בערבית לרדיו, ומישהו כתב בתגובה 'זאתי, אין לה דת, היא לא צריכה לחיות בכלל".
חוא, בת 29, נולדה וגדלה בחיפה. היא עברה בצעירותה לתל אביב וחיה בה תשע שנים, אך לאחרונה חזרה לעיר הולדתה. "יותר כיף ואינטימי לי ככה, וגם רוב החברים שלי שם", היא אומרת. "תל אביב היא לכאורה מקום חופשי, בו אתה יכול להיות מי שאתה רוצה, אבל ברגע שיודעים שאני ערבייה, מתחילים כל המבטים, כל השאלות וכל הדעות הקדומות. היו אומרים לי בתל אביב משפטים כמו 'אה, את נוצרייה, אז זה בסדר'. המקום היחיד בעיר שבניתי בו איזושהי משפחה היה בר האנה לולו, שבדיוק נסגר, ואני כל כך עצובה מזה, אם כי אני בטוחה שהחבר'ה שלו ירימו את הכפפה ויפתחו מקום אחר. באנה לולו, הדלת באמת היתה פתוחה לכולם, ורק שם באמת הרגשתי שאני לא צריכה להסביר את עצמי ולהצדיק את קיומי".
ומחוץ לאנה לולו, איך היו מבקשים ממך להצדיק את קיומך?
"היו שואלים על הדעות הפוליטיות, על המנהגים, והרגשתי שניסו לשים אותי בצד שלהם, על משבצת 'הערבי הטוב', בדרך כזו או אחרת. זו הרגשה קצת קשה, וקצת לא נעימה".
לפני שבועיים, בריאיון לאחד העיתונים, אמרה השחקנית למיס עמאר שלא היתה משתתפת ב"פאודה". מה את חושבת על זה?
"אני מבינה אותה. גם אני בהתחלה אמרתי לא, והסכמתי לעשות את התפקיד רק אחרי הרבה התחבטויות, כי ככה הישראלים רוצים לראות אותנו - בשבלונה של הערבי המחבל, הדתי, עם כיסוי הראש. עם זאת, אני חושבת שהעונה הראשונה עוד היתה יחסית סימפטית אלינו כערבים, ובתפקיד שגילמתי היה עומק. שיחקתי דמות מלאת תקוות, שרוצה לטרוף את החיים ומאוהבת עד הראש והכל התפוצץ לה בפנים. במחשבה לאחור, אולי לא הייתי משחקת בסדרה. מה שבטוח, יהודים מציעים לי תפקידים סטריאוטיפים ויוצרות ערביות מציעות לי תפקידים אחרים לגמרי, כמו הדמות שמייסלון חמוד כתבה ב'לא פה, לא שם' והדמות שמירה עווד יצרה ב'מונא'".
עדיין מזהים אותך מ"פאודה"?
"בטח, כל הזמן. עכשיו הייתי בבנק והפקיד זיהה אותי משם. הרחוב היהודי מת על הסדרה הזו".
"לא פה, לא שם" הסתובב בהצלחה בכל העולם. איך היתה מבחינתך החוויה הזו?
"התפקיד ב'לא פה, לא שם' הוא מתנה, גם בגלל שנוצרה במהלך הצילומים חברות אמיתית עם כל השחקניות האחרות, ורואים את זה על המסך. היה גם כיף להסתובב בעולם עם הסרט. תמיד היינו פוגשים בקהל הרבה נשים שבאו לראות אותנו, וזה כיף שיש פתאום כל כך הרבה קהל נשי, בעולם שהוא בדרך כלל בשליטה גברית. נוסף לכך, באיזה פינה בעולם שלא היינו, תמיד היה בא אלינו פלסטיני ואומר שבא לראות אותנו במיוחד".
חוץ מ"מונא", אפשר לראות את חוא על שלל במות שונות. היא מככבת בהצגת יחיד על מותה של הזמרת אסמהאן, וגם בכמה הצגות ילדים, בהן "פטר והזאב", "בגדי המלך החדשים" ועוד, כך שכל יום ניתן גם לפגוש אותה מסתובבת ברחבי הארץ, בין הצפון לירושלים.
למה את מקשיבה כשאת תקועה בפקקים?
"שומעת מלא מוזיקה. קלאסיקות כמו אום כולתום, אבל גם דברים חדשים יותר, למשל משרוע לילא, ולא רק מוזיקה ערבית כמובן אלא גם פינק פלויד, לאונרד כהן ועוד מלא דברים".
הרקע של חוא מוזיקלי, היא למדה זמרה והיתה להקת רוק בצעירותה, ועכשיו לראשונה התחילה גם ללמוד לנגן על כלי - גיטרה. "יום אחד אעשה מוזיקה, זה בוער אצלי בפנים", היא אומרת.
בקרוב נראה את חוא גם בסרט עלילתי חדש, בהפקה פלסטינית-איסלנדית, שבוודאי יציג בקרוב באחד הפסטיבלים האירופאים. ומה לגבי עונה נוספת ל"מונא"? "אי אפשר לדעת אם תהיה עוד עונה, אני מניחה שזה תלוי גם בהצלחה של העונה הראשונה", אומרת חוא. "מה שבטוח - יש לה עוד הרבה חוויות לעבור ואני חושבת עליה כל הזמן".
תפקיד שחוא לבטח לא תגלם יהיה של יסמין בעיבוד הטרי של דיסני עם שחקנים בשר ודם ל"אלאדין", אותו ביים גאי ריצ'י. "האודישנים לסרט הגיעו גם לארץ, ומאוד רציתי ללכת אליהם, אבל לא נתנו לי הזדמנות. אמרו שאני לא מתאימה", היא מספרת בצער. "חבל, מאוד רציתי אבל לא נתנו לי צ'אנס. מה הלאה? אני מאוד צמאה ומתרגשת לתפקידים שאקבל בעתיד. יש משהו כיפי בזה שאני לא יודעת איזה תפקיד מחכה לי. אני מאמינה בטוב ואולי ככה מזמנת אותו לעצמי, וזה כיף להתעורר לתוך תפקיד חלומי כמו זה של מונא".
"מונא" משודר מדי שני ב-22:00 בכאן 11, וזמין גם ביוטיוב של הערוץ.
