יש לנו גולם: "הגולם" מצליח להחזיר לחיים את המפלצת היהודית המיתולוגית

    בלי עזרה מקרנות הקולנוע, ועם טוויסט פמיניסטי, השכילו האחים דורון ויואב פז לקמבק את המיתוס היהודי המפלצתי בסרטם החדש "הגולם". הסרט דובר האנגלית מיועד בעיקר לקהל האמריקאי, אבל גם בארץ אפשר ליהנות ממנו

    ירון ואג
    רותם ירון

    אגדת הגולם היא אחד מסיפורי המפתח במיסטיקה היהודית. כיאה לכך, היא מאז ומעולם נהגה להלך קסם על הוגים וסופרים, שהשתמשו בה להעביר מסרים שונים ולפאר דמויות מסוימות בהיסטוריה היהודית כמי שמסוגלות ליצור אדם מלאכותי. לקולנוע ומשם לתרבות הפופ נכנסה הדמות בתחילת המאה העשרים. צמד עיבודים אקספרסיוניסטים ומרהיבים ויזואלית מאת הבמאי הגרמני פול ואגנר, אחד מ-1915, והמפורסם יותר מ-1920, הכניסו את המפלצת היהודית לתודעה של העולם המערבי ושמו אותה בשורה אחת עם דרקולה ופרנקנשטיין (סיפור "גולמי" כשלעצמו), שכמוה זלגו אף הם מן הספרות אל המסך הגדול.

    למרות נקודת פתיחה מבטיחה, הופעותיו הקולנועיות של הגולם הפכו נדירות יותר ויותר. הסרט המשמעותי האחרון בכיכובו הוא "Le Golem" שהבמאי הצרפתי הנודע ז'וליאן דוביבייה ביים ב-1936. הייחודיות של סרט זה נובעת מהעובדה שהוא מעמיד את הגולם במרכז. המסר אינו "אל תיצור משהו אם אינך יכול לשלוט בו", אלא מתמקד בזכותו של העבד (הגולם) למרוד בבעליו.

    האחים דורון ויואב פז לא חדשים לסצנת האימה המקומית. סרטם הקודם "ג'רוזלם" זכה להצלחה לא קטנה בישראל וברחבי העולם, אך סבל מכמה בעיות שהקשו על ההנאה ממנו. "הגולם", הסרט הטרי פרי עטם שעלה כאן למסכים בסופ"ש האחרון, לא עבר את מסלול הקרנות הקבוע של רוב הסרטים הישראלים. תחת זאת, הוא מסתמך תקציבית על המפיק שלום אייזנבך, ועל אתר החדשות והביקורות Dread Central - משכנם האינטרנטי של רבים מחובבי ז'אנר האימה בעולם - שנכנס לאחרונה לתחום הפקות הסרטים.

    עוד באותו נושא

    סוף העולם שמאלה: ריאיון עם דניאל ג'יידלין על הסרט הישראלי האפוקליפטי "ג'רוזלם"

    לכתבה המלאה
    הסתדרו בלי קרנות. חני פירסטנברג ב"הגולם" (צילום מתוך הסרט: תומר ירון)

    את התסריט של "הגולם" כתב אריאל כהן, והוא מציב את העלילה בליטא של המאה ה-17. חנה (חני פירסטנברג) ובנג'מין (ישי גולן) הם זוג המתגורר בכפר יהודי מבודד. בנג'מין הוא בנו של הרב המקומי, ועסוק רוב הזמן בתפילות בבית הכנסת. בין שחרית לערבית הוא מוצא זמן לבוא בתלונות לאשתו על שהיא מעיזה ללמוד קבלה ועל כך שאינה מצליחה להיכנס להריון ממנו כדי להתגבר על ילד שאיבדו שבע שנים קודם לכן.

    בינתיים, מחוץ לכפר משתוללת לה מגפת האבעבועות השחורות. הגויים הליטאים נופלים כמו זבובים ובהתאם למיטב המסורת האנטישמית של אותם ימים, מאשימים את היהודים במגפה. חקלאי גברתני ומאיים, פולש לכפר היהודי עם כנופייתו האלימה (חבושים כולם במסכות שמתאימות יותר ל"מקס הזועם") ודורש מהנוכחים לרפא את בתו הגוססת פן יערוך פוגרום ויצמצם עוד קצת את יהדות מזרח אירופה המידלדלת גם כך.

    הבת החולה ניתנת לטיפולה של ההילרית המקומית, שלראשה קשורה מטפחת קצת מטופשת בסגנון ג'ק ספארו ב"שודדי הקריביים". בינתיים, מנסה חנה לשכנע את בעלה ואת אביו הרב ליצור גולם שיגן על אנשי הכפר מפני הפולשים. השניים כמובן לא מוכנים לשמוע על כך, בטח לא כאשר ההצעה מגיעה מכיוונה של אישה, וכך חנה לוקחת את העניינים לידיה ועורכת טקס מיסטי במטרה ליצור אותו. למחרת היא מגלה שהצליחה, אך בניגוד לדימוי הקולנועי הקבוע של הגולם כיצור גדול ומאיים, בסרט שלפנינו הוא מתגלה כילד צעיר.

    עוד באותו נושא

    "מי מפחד מהזאב הרע": מדמם, מסחרר ומצדיק את ההייפ

    לכתבה המלאה
    טוויסט פמיניסטי. חני פירסטנברג ב"הגולם" (צילום מתוך הסרט: תומר ירון)

    היצור הקטן וחסר השם אולי נראה כמו ילד, אך הוא עדיין אוחז בכוחות על אנושיים ,שמאיימים על הפולשים, אך גם מערערים את יסודותיה של הקהילה היהודית הקטנה. הגולם הצעיר נמצא בסנכרון מלא עם יוצרתו. כאשר חנה נמצאת בסכנה, הוא מגיע לעזרתה מיד, וכאשר היא נשרטת ומדממת, אף הוא מתחיל לדמם.

    זוהי אחת ההברקות הגדולות של "הגולם". רובם המוחלט של הסיפורים במסורת היהודית נוהגים להתמקד בדמויות גבריות. הנשים והילדים בסיפורים אלו זוכים בדרך כלל לאזכורים משניים במקרה הטוב, והתעלמות מוחלטת במקרה הפחות טוב. בסרט שלפנינו האישה והילד הם הגיבורים. מעניינת גם העובדה שבשלב מוקדם יחסית בסרט אנו מגלים שחנה לא סובלת מבעיה רפואית המונעת ממנה להיכנס להריון, אלא משתמשת בסוג של אמצעי מניעה פרימיטיבי. כלומר, הגיבורה ממאנת להיכנע להיררכיה המקובלת ולתפקיד המיועד לה בקהילה, ומעדיפה ליצור ילד/יצור שהוא כולו שלה ושנוצר בזכות חכמת הקבלה אותה רכשה (בניגוד לאיסורים החלים עליה כאישה).

    הרגעים הפחות מוצלחים בסרט הם דווקא אלו המבקשים לקרוץ לצופה הישראלי. קריאות "אמן" רפטטיביות, מבטאים לא תואמים של אנשי הכפר ושאר אי דיוקים היסטוריים עלולים לצרום לאנשים שקצת בקיאים בעולם הזה, אבל יש להודות ש"הגולם" מיועד בראש ובראשונה לצופים אמריקאים, שייחשפו לסרט כבר בשבוע הבא, ולהם זה לא אמור להפריע.

    הפעם הגולם אינו יצור גדול ומאיים, אלא ילד. מתוך "הגולם" (צילום מתוך הסרט: רותם ירון)

    הטרוניות הללו לא פוגמות לחלוטין בהנאה מן הצפייה ב"הגולם". חני פירסטנברג מגלמת את התפקיד הראשי המורכב בצורה מרשימה. היא נעזרת בעבודת בימוי עדינה של האחים פז ובעבודת המצלמה המוצלחת של הצלם רותם ירון. האסתטיקה של הסרט מזכירה את זו של "המכשפה", להיט האימה המשובח מלפני שלוש שנים, ורגעי האימה בו מתכתבים עם רבים מסרטי האימה היפניים המודרניים.

    בסיכומו של דבר, גם אם "הגולם" לא מגיע לשיאים הקולנועיים שידעה הדמות בעבר הרחוק, עדיין משמחת העובדה שהמפלצת היהודית המיתולוגית שבה לחיינו בצורה מקורית ומרעננת.

    בסך הכל, משמח שהסרט הזה קיים. מתוך "הגולם" (צילום מתוך הסרט: רותם ירון)
    הבמאים ישראלים, הסרט דובר אנגלית. מתוך "הגולם" (צילום מתוך הסרט: רותם ירון)
    הגרסה המשמעותית האחרונה ל"גולם" - סרטו של ז'וליאן דוביבייה מ-1936 (צילום מסך)

    טרם התפרסמו תגובות

    הוסף תגובה חדשה

    בשליחת תגובה אני מסכים/ה
      לוגו - פיקוד העורףפיקוד העורף

      התרעות פיקוד העורף

        walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully