מתנקשים מתבגרים, חללית רדופה ומאלדר וסקאלי המקוריים: סקירת הסדרות החדשות

מה: סדרה חדשה של רשת SyFy המבוססת על סדרת קומיקס באותו שם. ב-1987 מרקוס, נער הומלס שנאלץ להילחם בקביעות כדי לשרוד אחרי שבית היתומים שבו גדל נשרף, מגויס לתיכון של מתנקשים. כעת הוא נאלץ להתמודד הן עם שיעורים אלימים ומַצפון נוקף, והן עם חוויית תיכון אמריקאית ברוטלית רגילה. בנדיקט וונג ("דוקטור סטריינג'") מגלם את מנהל המקום, ולאנה קונדור העולה ("לכל הנערים שאהבתי") מגלמת את החונכת של מרקוס בבית הספר.

מה חשבנו: אייטיז, תיכון ומתנקשים - גם מי שלא קרא את המקור יכול לדמיין את הכיוון הסגנוני שהסדרה תיקח. מאוד מעוצבת, שנונה, משופעת במוזיקה מהתקופה ובאינטריגות של שרשראות מזון חברתיות עגמומיות. "כיתה קטלנית" היא קצת כמו "אחת שיודעת" אם הייתה כוללת הרבה רצח ועוצמת מגניבות על 11. המגניבות הזו לפעמים ניצבת בעוכריה, לפעמים מסוגננת מדי, גורמת למאמץ שלה להיות ניכר, אבל רוב הזמן המינון שלה מדויק ונכון ליצירה שמלכתחילה הפרמיס שלה משונה וחריג.

הסיבה שזה עובד היא ש"כיתה קטלנית" מקפידה להציף אנושיות בין כל הדברים האלה. חלק מהדמויות מרושעות לשם הרשע, אבל רבות אחרות התגלגלו אל המקום הזה כי הוא היחיד שנתן ערך ומטרה לחייהם, שלא לדבר על קורת גג. ובתוך כל זה יש הורים מתים, אהבות ראשונות, חברות וכן הלאה. הליהוק של בנג'מין וודסוורת' היחסית-אלמוני לתפקיד הראשי הוא חלק גדול מזה - הבחור מעביר יפה את הפגיעות, התלישות והלב. התמהיל של הכל בעיקר מעורר סקרנות לראות לאן כל זה ילך.

מה: דרמת פשע חדשה של יוטיוב פרימיום בהפקת הכותבים של "דדפול". וויין, מין הארי המזוהם בן 16 עם לב זהב, יוצא למרדף מבוסטון לפלורידה עם דל, הנערה שהוא דלוק עליה, כדי להחזיר את הטרנס אם 79' שנגנבה מאביו המנוח לפני שנים על ידי בן הזוג של אמו. הפרק הראשון זמין ביוטיוב גם בישראל, שאר התשעה חסומים. דין ווינטרס ("אוז") ומייק אומאלי ("גלי") בין קאסט המבוגרים.

מה חשבנו: "וויין" היא בדיוק ההפך מ"כיתה קטלנית". כמו אבא שמביך את הילדים מרוב שהוא משתדל להיות קול ליד החברים שלהם, "וויין" פשוט לוחצת על הדוושה, בכל מובן, כולל פשוטו כמשמעו, אל הרצפה. עוד השוואה בלתי נמנעת ובלתי מחמיאה: "סוף הפאקינג עולם" הנפלאה. מדובר כמעט באותה עלילה. נער ונערה שרק הכירו יוצאים למסע פרוע ופלילי לרוחבה של ארצם בדרך אל ההורה הנוטש של אחד מהם, ואחריהם דולקים כוחות החוק והמשפחה.

גם בלי השוואות, "וויין" מחבלת בעצמה בהצלחה רבה. הניסיון הבוטה-כל-כך שלה להיות רעננה ונועזת, בעיקר גורם להתכווץ במבוכה. פה ושם יש רגעים חביבים, ממש מעט, אבל גם הם אחרי עשרה פרקים הולכים לאיבוד בערימה של הרפתקאות מאולצות (איכשהו אפילו חציית מגרש גולף הופכת לסכנת חיים), אלימות בלתי סבירה, קריקטורות ווייט טראש ומוזיקת מטאל מתלהבת. העניין לא יותר טוב בחלק היותר הומני של הסדרה. בדרך כלל הניסיון לעגן התרחשויות מוגזמות כאלה במציאות וברגשות מסייע להעצים את כוחה של היצירה, אבל ב"וויין" התוצאה היא הפוכה: כל מרכיב בה מקרקע את האחר ומונע ממנו להמריא. רגעי החיבור האנושיים מדגישים עד כמה היתר מגוחך ומזיע ממאמץ (לצורך העניין, כמות המכות שוויין סופג היו אמורות להרוג אותו, או לפחות לנטרל אותו, כבר בפרק השני), ובמקביל גם מלאכותיים וכתובים רע בפני עצמם. החיבור בין המנהל והחבר הטוב של וויין, הבלש המקומי טוב הלב שמנסה לתת צ'אנס לוויין, ואפילו החיבור בין וויין לדל - כולם משעממים ומעושים. כישלון חרוץ.

מה: דרמת מד"ב ואימה של רשת הכבלים SyFy, המבוססת על נובלה של ג'ורג' ר"ר מרטין מראשית שנות השמונים. שמונה מדענים ואדם מסוכן בעל יכולות טלפתיות, יוצאים למשימה נועזת בחלל שמטרתה ליצור קשר עם חייזרים, כדי לנסות להציל את האנושות הגוועת בכדור הארץ. במהרה הם מגלים שדברים מוזרים מתרחשים על החללית ושחייהם נתונים בסכנה. בין היתר בכיכובן של גרטשן מול ("אימפריית הטיילת") והישראלית מאיה עשת ("זאב צעיר"). ביום שישי היא תעלה במלואה בנטפליקס.

מה חשבנו: רשת SyFy ביטלה את "המרחב" (שב-8 בפברואר שלוש עונותיה הראשונות יעלו באמזון פריים וידאו) והזמינה את "נייטפלייר". לא ברור אם באמת יש קשר בין הדברים, אבל קשה לא להשוות בין הסדרות - אופרות חלל שאפתניות, אינטליגנטיות, עשויות היטב ויקרות-למראה שמתארות עולם עתידני ייחודי. אכן, "נייטפלייר" עשויה היטב, מעבירה יפה את תחושת האסון הממשמש ומלבה קלאוסטרופוביה חונקת בכל פעם שמחלונותיה השקופים של החללית נפרס הריק הגדול.

אלא ש"נייטפלייר" רחוקה מהתחכום והמורכבות של "המרחב", ובעיקר - היא פחות מעניינת. גם אם הסיפור הגדול, הניסיון ליצור קשר עם חייזרים, מסקרן, כל מה שקורה בדרך לשם פשוט חלוש ונראה כמו דברים שכבר ראינו. זה קורה לא מעט מפני שהסדרה עצמה חוזרת שוב ושוב על אותם אלמנטים עד שהיא שוחקת אותם, מורחת אותם וגורעת מכל מתח שעשוי היה להיבנות. לא עוזרת העובדה שהדמויות פשוט משעממות. הסדרה מקפידה להיות כל כך אסתטית וקרה עד שהיא הופכת נוקשה, יוצרת ריחוק מהדמויות שלה וממה שעובר עליהן, כאילו אנחנו צופים בריק גדול מבעד לחלונות ענק.

מעבר לזה, מה הקטע שלכל הגיבורות יש שיער קצר?

מה: סדרת דרמה של ערוץ ההיסטוריה האמריקאי, המבוססת על מה שהוא פחות או יותר הגרסה האמיתית של "תיקים באפלה": חקירות סמויות של חיל האוויר האמריקאי על ביקורי עב"מים בשנות החמישים והשישים. האסטרונום ג'וזף אלן היינק, שעל פי כתביו האמיתיים נוצרה הסדרה (ואז נטלה חירויות משל עצמה), מתבקש על ידי הטייס והקצין מייקל קווין להצטרף לצוות שחוקר מקרים מוזרים על מנת למצוא להם נימוקים הגיוניים. אלא שהיינק מתקשה לפעמים למצוא כאלה. רוברט זמקיס ("בחזרה לעתיד", "פורסט גאמפ", "קונטקט") הוא אחד המפיקים, ומככבים איידן גילן (בייליש מ"משחקי הכס") בתפקיד היינק, מייקל מאלארקי ("יומני הערפד") וניל מקדונה ("אחים לנשק") כגנרל שאמון על היחידה.

מה חשבנו: מדי פעם יש את הניסיון הזה לפנות אל מקורות ההשראה ולשאוב מהם מחדש, אבל "תיקים באפלה" כבר הייתה, ואז גם חזרה ובוטלה שוב, ובשורה התחתונה "פרויקט הספר הכחול" לא מצליחה לחדש כהוא זה. כן, למרות שהוא לכאורה מבוסס על מקרים אמיתיים. כל המרכיבים המוכרים כאן - היצורים והצלחות המעופפות והטיוח והקונספירציה ואפילו היחסים בין הספקן למאמין, מינוס מתח מיני - ואין בהם שום דבר שאמור למשוך אותנו שוב אל הקלחת הזו. די להפך, למעשה: הכתיבה שטחית וחסרת השראה, והדינמיקה בין שני הגיבורים כוללת רפליקות דלוחות כמו "אתה בטוח שלא אתה החייזר?", ו"אני מניח שבריטניקה לא לימדה אותך לטפס על עצים". מוזיקה מותחת מכסה הכל גם כשאין לה שום צידוק, כמו מתוך ניסיון לתעתע, אבל לא, זה לא מותח.

הזווית היחידה שאיכשהו מסקרנת היא הריגול הרוסי. מתוקף מיקומה של העלילה בעת המלחמה הקרה, גם חקירות מעין אלה הופכות לעניין מצד הבולשביקים, כך שייתכן שמשם יתפתח כיוון מעניין. למרבה הצער, הוא לא מספיק כדי לגאול את הסדרה, לפחות לא בשלביה הראשונים.

מה: סדרה חדשה נוספת תוצרת חברת ההפקות העמוסה של גרג ברלנטי, שוב ברשת ה-CW. הסדרה, "בהשראת סיפור אמיתי", עוקבת אחר ספנסר ג'יימס (דניאל עזרא, "הנעדר"), כוכב עולה של קבוצת תיכון בשכונת מצוקה בלוס אנג'לס, המפותה לעבור לתיכון עשיר במיוחד בשכונת בברלי הילס. טיי דיגס מגלם את המאמן.

מה חשבנו: "כל אמריקאי" אולי נוצרה בהשראת סיפור אמיתי, אבל נקודת הפתיחה שלה נראית על פניה כמו הלחמה של שתי קלאסיקות של ז'אנר סדרות הנעורים מהעשור הקודם: "האו.סי" (סבוניה על עני שבא לגור בבית עשיר ומבוסס) ו"אורות ליל שישי" (המשחקים, התחרות, הנבחרת, המאמן כדמות אב). הדמיון הזה לבדו מפיח ב"כל אמריקאי" רוח שונה מזו שאנחנו מורגלים לו ב-CW של ימינו, המאכלסת שלל סדרות קומיקס ופנטזיה מצד אחד ("החץ" ואחיותה, "על טבעי", "מכושפות"), וקומדיות נשיות מצד שני ("ג'יין הבתולה" ו"האקסית המטורפת" - שתיהן מסתיימות השנה). היא אפילו שונה בתכלית מ"ריברדייל", אחת ההצלחות הגדולות של הרשת. "כל אמריקאי" לעומתן מקנה תחושה קלאסית בהרבה, של סבוניית נעורים סולידית, עם נשמה, שכבר בקושי רואים בטלוויזיה.

הגישה הזו מפיחה בה חיות מסוימת. אפילו רעננות, למרבה האירוניה. אבל למרבה הצער היא לא מצליחה להושיע אותה מכשליה. כצפוי, "כל אמריקאי" נופלת הן מ"האו.סי" בשיאה והן מ"אורות ליל שישי" הנפלאה. העלילה שלה נמהרת וצפויה, מרשה לעצמה קיצורי דרך גדולים מדי, ונשענת יותר מדי על סודות שלא נחשפו. אם ניתן היה לקוות שהיא תקפיד להלך על הצד הנכון שבין הקלאסיקות לקלישאות, למרבה הצער זה לא המקרה.