נראה שמדינת ישראל חצויה בשאלה: האם השיר החדש של נטע ברזילי הוא באסה או סבבה. נתחיל במובן מאליו: בניגוד לאמנים שהתנדפו במהירות בלהיט השני או בשנים שאחרי האירוויזיון, הרעש שמעורר "באסה סבבה" הוא הוכחה ניצחת לכך שהיא עדיין ממש מעניינת את הישראלים. עולם הפופ הישראלי יודע היטב שזה לא דבר של מה בכך. כן, את "Toy" היא עוד תצטרך לנצח, להוכיח שיש בה יותר מכוכבת לרגע. היא בדרך הנכונה.
"באסה סבבה" החופר באוזן באינטנסיביות ממשיך את "Toy" בכל הכוח והאנרגיות, עם כוחות דומים שמניעים אותו: ברזילי עצמה כמובן; סתיו בגר, האיש מאחורי שני הלהיטים הגדולים של השנה שעברה - השיר המנצח באירוויזיון וגם "שני משוגעים" - מעורב גם כאן; וכך גם אבשלום אריאל, שהיה מעורב בעיבוד של הנאמבר לליסבון, אבל מגיע מאזורים יותר שוליים (סא"ל חרדלי, למשל, ועוד כמה אופרות רוק). את "באסה סבבה", כמו בכלל את הקריירה המסתמנת של נטע ברזילי, אפשר וצריך לראות באור השילוב בין הכוחות האלה: פופ מעודכן, קצבי, עשוי היטב ובנוי לפי מיטב כללי הז'אנר - אבל עם טוויסט מוזר. תמיד עם טוויסט מוזר. פעם לטוויסט הייתה כרבולת, הפעם לטוויסט הזה יש קרן של קרנף.
הטוויסטים הופכים את נטע ברזילי לאחת הדמויות הכי מיוחדות במיינסטרים הישראלי רווי הבלדות השקטות להפליא והרגילות להחריד. בסצנה שמלאה בזמרים, הגם שהם מוכשרים, המתעקשים להישמע כמו הדבר המוכר ביותר, נטע ברזילי נשמעת אך ורק כמו עצמה. זה לא רק איך שהיא נשמעת, אלא גם מה שהשירים שלה משדרים: ברזילי מודעת לעצמה ולמסרים שהיא מעבירה. במילים אחרות: נטע ברזילי היא זמרת פופ עם זהות, אפיון ואמירה. מדובר במצרך שכמעט אינו קיים כאן.
ואכן "באסה סבבה" הוא שיר מוזר, טקסט מוזר עם קליפ מוזר. מה לכל הרוחות והשדים מתרחש כאן? הפזמון הוא ג'יבריש שמערבב ווסאבי ומסיבה, ובהמשך יגיעו קרנפים, כל זה בזמן שהיא חוגגת דימויים של תרבות פופ כמו משחקי מחשב ומסטיקים מתפוצצים. כיף וכעס, אלימות ובועות ורודות. בין לבין, ברזילי פותחת גרון ומזכירה שהיא גם פשוט זמרת מעולה. אחרי כמה וכמה האזנות, זה נדבק יותר מאשר מסטיק לשולחן. כן, בסיכום המסקנות ועם כל ההזיה הזאת, אנחנו נוטים לכיוון הסבבה.
מעבר למסר הפופי, הרגיל, המתבקש - לעבור מהבאסה לסבבה - ברזילי, כאמור, ממשיכה בקו של "TOY": היא מדגישה שהיא חזקה, נלחמת במי שמקטין אותה, מגדלת עור עבה (של קרנף במקרה הזה) - ומנצחת. היא שרה במפורש: "I love my thicker figure, I grew a thicker skin", מבהירה שכולם יכולים לקפוץ לה. על כך נאמר: הידד למי שעולה למגרש כדי לנגח ולהתנגח, ולמי שלא חושש לצחוק קצת על עצמו ולהיות מוזר, וגם להתחפש לדמויות בלי להלעיג אחרים. בעידן הנוכחי, כמסתבר, גם זה לא עניין של מה בכך.