פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      הלבבות השבורים: "האורקסטרה" של ELO קיבלה חיבוק נוסטלגי מהקהל הישראלי

      הקהל ידע ש"האורקסטרה של ELO" זה לא "הדבר האמיתי", ובכל זאת הוא התמסר באופן מוחלט ללהקה על הבמה - שסיפקה לה את המוזיקה שהיא הבטיחה לנגן, לא יותר ולא פחות. אז נכון, הקול של ג'ף לין לא היה שם אבל היו הרבה רגעים שהעבירו צמרמורת

      הלבבות השבורים: "האורקסטרה" של ELO קיבלה חיבוק נוסטלגי מהקהל הישראלי
      האורקסטרה של ELO

      יש מחמאות ויש מחמאות. ב-28 בספטמבר 1974 ג'ון לנון התארח בתוכנית רדיו בניו יורק, ובחר להציג את השיר "Showdown" של ELO לקהל המאזינים, והציג את הלהקה בתור "הבנים של הביטלס". לא מן הנמנע שזאת המחמאה הגדולה ביותר שניתנה בהיסטוריה של המין האנושי. אמש, בהיכל התרבות בתל אביב, לא הופיע אף אחד מאותה להקה שביצעה את השיר שג'ון לנון כל כך אהב.

      זאת הפעם הרביעית בתוך עשור שלהקת The Orchestra מגיעה לישראל, ונראה שכל פעם מחדש צריך להסביר מה זאת בדיוק המוטציה המוזיקלית הזאת. אז ממש על קצה המזלג: הלהקה המיתולוגית Electric Light Orchestra, או כפי שנקראו בישראל בשנות השבעים "תזמורת אור החשמל" (להלן: ELO) התפרקה בסוף שנות ה-80. סולן הלהקה, ג'ף לין, מי שגם חתום על כל מילות השירים, כל הלחנים, תפקידי הגיטרות ועל רוב ההפקה המוזיקלית של הלהקה - עזב והתמקד בעיקר באחורי הקלעים של תעשיית המוזיקה. המתופף באב ביוואן, מי שהיה אחד משלושת חברי The Move שהקימו את ELO מלכתחילה, המשיך להופיע בלי לין, יחד עם כמה פליטי הלהקה, תחת השם "ELO, חלק 2". ההופעות של הלהקה הפכו להצלחה גדולה, והלהקה החדשה אף הקליטה אלבום אולפן די נשכח. בשנת 2000 ביוואן החליט לפרוש בעצמו, ומכר את מחצית הזכויות שלו על השם ELO חזרה ללין - שהחליט לשים סוף לפארסה הזאת, והוציא את הלהקה לפנסיה מוקדמת. אלא שחברי הלהקה של ביוואן החליטו להמשיך בלעדיו, תחת השם The Orchestra. מתוך שמונת חברי הלהקה הנוכחית, רק הכנר מיק קמינסקי היה חלק רשמי מלהקת האם ELO. הוא ניגן בכינור הכחול שלו בחמישה מאלבומי הלהקה, בתקופת תור הזהב שלה. בנוסף, גם לו קלארק, שהיה המעבד התזמורתי של הלהקה במספר אלבומים - אך בשום שלב לא היה חלק מהלהקה, יושב על הבמה מאחורי קלידים, אך הוא כמעט שלא מנגן - תפקידו סמלי לחלוטין, והוא בעיקר שולח מבטים נוזפים לחברי הלהקה "הצעירים" יותר סביבו, מין סוג של שמעון מזרחי של הלהקה.

      אלא שכל ההיסטוריה הזאת כנראה לא עניינה את אלפי הישראלים שהגיעו להיכל התרבות בתל אביב, וגדשו אותו כמעט מפה לפה, למרות מחירי כרטיסים לא זולים בעליל (בין 200 ל-500 שקל לכרטיס) יחסית להופעה של להקת קאברים לכל דבר ועניין. עם תחילת המופע, ב-Fire On High האינסטרומנטלי, נראה שהקהל עשה את ההחלטה הנכונה. כן, ג'ף לין לא על הבמה - אבל השמינייה שמורכבת ממוזיקאים מקצוענים שמופיעים ביחד עשרות שנים מצליחה לשחזר את הסאונד הנדיר של ELO על הבמה. אלא שאז התחיל השיר השני, Evil Woman הקלאסי, ואז גם מתגלה נקודת התורפה הכי גדולה של "האורקסטרה" - אין לה סולן, ומילא זה - אף אחד מהמוזיקאים על הבמה לא מסוגל להחזיק שיר מבחינה ווקאלית. הלהקה חסרת מנהיג של ממש, כמו קבוצת פוטבול בלי קוורטרבק או קבוצת כדורסל בלי רכז. קטעי השירה נודדים מאחד לשני, כאשר לא פעם מי ששר נמצא בכלל בצד לא מואר של הבמה. זה נשמע פשוט לא מספיק טוב.

      האורקסטרה ELO (יח"צ , אלון לוין)
      קשה לשחזר. ELO (צילום: אלון לוין)

      בהיעדר סולן של ממש, מגיע הרגע האירוני של המופע, כאשר דווקא בשיר "Confusion" חל בלבול של ממש - או במילים אחרות: הקלידן אריק טרויאר - שמופיע בגלגול הנוכחי של הלהקה כבר 30 שנה - פשוט שכח את המילים. אחרי כמה ניסיונות די מביכים לצלוח את השיר, הלהקה פשוט מפסיקה באמצע השיר, והגיטריסט פרתנון האקסלי מתנצל בפני הקהל ומסביר "אכלנו כנראה קצת יותר מדי חומוס". השיר מבוצע שוב מההתחלה, אך גם הניסיון השני כושל ומרגיש כמו ערב גרוע במיוחד של קריוקי עם חברים מהעבודה, שאחד מהם במקרה ניגן על כינור מתישהו בסבנטיז עם ELO.

      אלא שכל הרגעים הקטנים האלה נשכחים ברגע שקמינסקי בן ה-67 מכה בכינור הכחול שלו בלי רחמים, ומשחזר כמה מהצלילים המוכרים בתולדות הרוק הבריטי. הפתיח שלו ל-Livin' Thing מצליח להעביר צמרמורת, ופותח את הדלת לרצף של להיטים שמעירים את הקהל, ושולחים אותו לרוץ אל קדמת הבמה בהתלהבות. וזה הכוח האמיתי של המוזיקה. הקהל ידע שזה לא "הדבר האמיתי", ובכל זאת הוא התמסר באופן מוחלט ללהקה על הבמה - שסיפקה לה את המוזיקה שהיא הבטיחה לנגן, לא יותר ולא פחות. אז נכון, הקול של לין לא היה שם, אבל זה לא הפריע לבסיסט גרג בורטניק לרדת מהבמה אל הקהל, ולספוג אהבה במעברים כאילו היה שלמה ארצי בקיסריה. סביר להניח ש-99% מהאנשים שניסו לגעת בו או לצלם אותו לא יודעים איך קוראים לו - אבל לאף אחד זה לא היה אכפת. וכן, ללהקה אין סולן ראוי לשמו - אבל בהדרן, כשהקהל מבצע בעצמו את Don't Bring Me Down, מבינים שסולן זה אוברייטד.

      האורקסטרה ELO (יח"צ , אלון לוין)
      פתחו את הדלת לרצף להיטים. להקת ELO (צילום: אלון לוין)

      בקטנה

      בספטמבר האחרון כתב עמיתי דוד רוזנטל באתר זה ביקורת על ההופעה של ג'ף לין עם הגלגול הנוכחי של ELO בברלין. הביקורת הייתה חיובית מאוד, אך גם ציינה שהקהל הגרמני היה מנומנם, כאשר רוזנטל מדגיש "לא בכדי אמנים אומרים שהם אוהבים להופיע מול הקהל הישראלי. תאמינו להם, יש לכך סיבה טובה". נזכרתי במילים האלה בסוף ההופעה, כאשר המוזיקה נגמרה אבל הקהל הישראלי המשיך לעטוף באהבה את חברי להקת הקאברים הדי אלמוניים שהמשיכו לעמוד על הבמה וליהנות מהחיבוק הישראלי החם הרבה אחרי שהאורות נדלקו. היום הם יופיעו שוב בהיכל - והם הבטיחו חד משמעית שהפעם הם יזכרו את המילים של כל השירים. לפחות זה.