כשליאת אקטע הציגה את "פרא אציל" בהקרנות טרום-בכורה במכוני גמילה מסמים, לנוכחים במקום היתה תלונה אחת - הם לא הבינו למה הסרט, שאותו הפיקה ובו היא משחקת נרקומנית, אינו אופטימי. "היו שם נשות רווחה שאמרו לי - 'החיים לא ככה, הרבה מכורים מצליחים להתנקות בסוף'", היא מספרת. "למרבה הצער, אני יודעת שהתמונה קצת יותר מורכבת, ועל השאלה שלהן אני יכולה לענות בשאלה משלי - 'על כל אחד שנשאר נקי, כמה נרקומנים נופלים מחדש?".
אקטע מעולם לא דיברה בתקשורת על הנושא הכאוב, אבל עכשיו היא פותחת לראשונה את הפצעים - "לצערי, אני מכירה היטב את הנושא, כי גם אחי הבכור היה מכור לסמים שהצליח להתנקות, אבל אז נפל שוב ומת לפני כמה שנים, בגיל 46. נכון שכולנו אוהבים סיפורים אופטימיים, אבל תיארתי כאן את החיים כפי שאני מכירה אותם, בלי ליפייף".
ליווית את אח שלך לאורך כל התהליך.
"כן, והזהרתי אותו. בפעם האחרונה שבא לבקש ממני כסף, אמרתי לו 'זה השקל האחרון, הכסף הבא שאביא לך יהיה למצבה'. בהזדמנות אחרת אמרתי - 'אם אתה לא יוצא מזה, אז עוד ניפגש בבית קברות'. לצערי, צדקתי. הוא הצליח לצאת אבל כל פעם נפל חזרה. לפני שמת, כבר היה נקי במשך חצי שנה, אבל אז הוא חווה פרידה וכדי להתגבר עליה, עשה שטות מטומטמת ולקח מנה שחברים הביאו לו. היא היתה מורעלת, והוא מת. הסיפור הזה מוכיח כמה קשה לצאת מהמחלה הזו. מעטים מצליחים - ממש אחוזים בודדים".
אקטע אמנם התחברה ל"פרא אציל" דרך סיפורה האישי, אבל הסרט בשום אופן לא מבוסס עליו - אלא על ספרו של דודו בוסי בשם זה, שיצא לאור בתחילת העשור הקודם. בעיבוד הקולנועי המרשים הזה, שעולה כאן לאקרנים בסוף השבוע, מגלמת השחקנית את דמותה של סימה. מדובר באישה החיה בשכונת הארגזים עם בן זוגה (יעקב זאדה דניאל), גם הוא נרקומן בגמילה, אך עדיין מאוהבת בצייר בשם יום-טוב (אלון אבוטבול), האקס המיתולוגי שלה ואביו של בנה היחיד - אלי, בן 15, הסובל מהפרעת אכילה (נוה צור, שזכה בפרס אופיר על משחקו, כמו גם שירה האס, המגלמת נערה עימה הוא מתרועע).
אלה רק חלק מן הקשיים וההפרעות עמם נאלצים להתמודד גיבורי הסרט, והבמאי מרקו כרמל מיטיב להציג אותם בצורה מחוספסת, אותנטית, אינטנסיבית ולא מניפולטיבית. תצוגות המשחק מעולות כולן, ובעיקר זו העוצמתית של אקטע, שחקנית ותיקה שעושה כאן את תפקידה הקולנועי הטוב עד כה.
אקטע מכירה את בוסי כבר כשני עשורים, מהימים בהם למדו יחד משחק. בספרו הראשון, "הירח ירוק בוואדי", אף יש דמות שנכתבה בהשראתה. "איך ש'פרא אציל' יצא לאור, כבר לפני יותר מעשור וחצי, אמרתי לדודי שאני אעשה את סימה", משחזרת השחקנית. "הוא הסביר לי שמכר את הזכויות למפיק כלשהו, אז כבר אין לו מעורבות בפרויקט והמקסימום שהוא יכול לעשות זה לסדר לי אודישן, ואחר כך לא דיברנו על הנושא במשך 15 שנה",
"הזכויות אמנם נמכרו, אבל ההפקה לא התרוממה. חשבו לעשות מזה סדרה, וזה לא קרה. לדעתי, פשוט פחדו לגעת בנושאים האלה. ואז, ישבתי לפני כמה שנים עם הבמאי מרקו כרמל, והוא אמר לי 'תקשיבי, השגתי עכשיו זכויות לעיבוד של איזה ספר, ואני חושב שאת מתאימה לגלם את הגיבורה'. עוד לפני שהספיק לסיים את המשפט, אמרתי לו שהוא בטח מדבר על 'פרא אציל'".
כמה תחקיר עשית לצורך התפקיד? מה הכי הפתיע אותך? ומה הכי עניין?
"עשינו המון תחקיר. ישבתי הרבה במכוני הגמילה, וגם בשכונות בדרום תל אביב. מה הפתיע אותי? תשמע, אני לא באה מרמת אביב. גדלתי באילת, ואני גם הולכת עם הספר הזה מאז תחילת העשור הקודם, וכמובן שגם היה את הסיפור של אח שלי. נוסף לזה, עשיתי בזמנו תחקיר בכלא לפני שהופעתי ב'זינזאנה', אז בקיצור שום דבר לא בא לי בתור הפתעה.
"מה שכן, לפגוש כל כך הרבה אנשים שוויתרו על הכל בשביל הסם, חיזק אצלי שאלה גדולה מאוד - איך אנשים מסוגלים לוותר ככה על הילדים שלהם? איך אמא מסוגלת לוותר על הילד שלה? זה הרי מנוגד לכל אינסטינקט פיזיולוגי. לא צרכתי סמים אז אני לא יכולה לענות, אבל כנראה שיש בהם משהו שמסוגל לגרום לך להעדיף אותם על פני הדברים שאנחנו הכי אוהבים. אנחנו, כחברה, שופטים את המכורים אבל העבודה על הסרט גרמה לי להבין באיזו סיטואציה מורכבת הם נמצאים. הבעיה היא לא הגמילה, אלא איך אתה חי לאחר מכן, והאם אתה יכול לשנות את אורח החיים שלך ולקחת אחריות על עצמך".
את חושבת שלסימה בכלל היה סיכוי?
"זו שאלה טובה. היא הגיעה מאוד קרוב, אבל לא באמת היתה מסוגלת לעשות את הצעדים האחרונים כדי להשתקם. היא לא הצליחה להתגבר על האהבה שלה ליום-טוב, וזה מה שהפיל אותה. ככה זה, לפעמים מספיקה דחייה אחת, סדק קטן, כדי לשבור אותך ולהחזיר אותך לסם. ככה בדיוק קרה לאח שלי".
חוץ מעיסוקו חסר הפשרות בחוויותיהם של נרקומנים, צולל "פרא אציל" בלי למצמץ גם לתוך עוד כמה נושאים לא פשוטים שהקולנוע בדרך כלל מעדיף להימנע מהם. המערכה האחרונה שלו אף כוללת את אחת הסצינות הנועזות שנראו בקולנוע הישראלי, אך כדי לא לעשות ספוילרים, לא נוכל לומר עליה מילה.
"אין ספק, הסרט שובר טאבוים", אומרת אקטע. "לא רק בגלל הסצינה ההיא שאסור לדבר עליה, אלא גם בגלל דברים אחרים. אנחנו רגילים לקבל על המסכים אנשים שעונים על איזה מודל גופני מסוים, אבל כאן אחד הגיבורים הוא נער לא רזה, והצופים חוזים בו עירום במקלחת - משהו שלדעתי בחיים לא ראינו בקולנוע הישראלי. 'פרא אציל' שובר מוסכמות חברתיות, והיו אפילו אנשים שהציעו לנו לחתוך חלק מהקטעים, אבל לא קיבלנו את ההצעה".
הנער בסרט בן 15. מאיזה גיל לדעתך מומלץ לראות את הסרט?
"18, לא פחות. זה סרט קשה, גם מבחינה רגשית. האם ארצה שהילד שלי יצפה בו? בטח לא עכשיו, הוא בן תשע וחצי. אולי ארצה שיראה את זה רק בעוד הרבה שנים, כשאהיה זקנה בלה, ושיסתכל בסצינות העירום שלי כאן ויגיד 'וי, לאמא שלי גוף יפה בגיל 48'".
אחת הקולגות שלך בתעשייה, שחקנית מאוד מצליחה ומוערכת, אמרה לי - ליאת אקטע חייבת לזכות בפרס אופיר על התפקיד הזה, ואם היא לא זוכה, זה בגלל גזענות. בסופו של דבר, היית מועמדת, אבל לא זכית.
"אבל אני לא חושבת שזה בגלל גזענות. תראה, אני באמת חושבת שעשיתי תפקיד טוב, אבל הבעיה לדעתי היתה פשוט שלא מספיק חברי אקדמיה צפו בסרט".
גם בלי האופיר, ההופעה ב"פרא אציל" עטור השבחים חיזקה עוד קצת יותר את המוטיבציה הגבוהה מלכתחילה של אקטע רבת הפעלים. בשנים האחרונות הופיעה על הבמה בשלל הצגות, פרסמה את הספר "מעופפת בע"מ", יצרה את הסדרה "אשתו של גיורא", בה גם כיכבה. הרשימה עוד ארוכה והיד עוד נטויה - בקרוב אפשר יהיה לראותה על במת הבימה בהצגה על פי סיפורו של הרוצח הסדרתי שמעון קופר.
נוסף לכך, "פרא אציל" עורר בה גם השראה לכתוב ולביים סרט קצר בשם "העכבר", אותו היא שולחת כעת לפסטיבלים השונים, וגם לעבוד על סרט עלילתי ארוך, שיעסוק בהתבגרותה באילת של שנות השבעים - "תקופה בה העיר עוד לא היתה מוקד תיירותי, אלא יותר עיר מקלט לעבריינים", כדבריה.
לאור הנסיבות, עד כמה היה לך קשה לראות את "פרא אציל"?
"מאוד קשה. יצאתי מההקרנה הראשונה שלו עם כאבי ראש, ובכל פעם שאני צופה בו מחדש, איך שהוא מתחיל אני כבר מתחילה לבכות".
אבל את מרגישה שהוא עזר לך באיזשהו מובן?
"הוא עזר לי להתמודד, כי עד כה בכלל לא הייתי מסוגל לדבר על המוות של אחי. לא הוצאתי את זה מהפה, ועכשיו אני כבר מסוגלת. אני זוכרת איך הרגשתי כשראיתי את הגופה שלו: התמלאתי כעס ובושה, ומאז היה לי קשה לגעת בנושא. בזכות העבודה על הסרט, התחלתי להבין מה קרה לו, איך הוא נפל ולמה לא הצליח לצאת מזה".
