ההצגה "של מי החיים האלה", דרמה-קומית מאת המחזאי האנגלי בריאן קלארק שתעלה ביום חמישי על במת תיאטרון חיפה, מתרחשת כולה בבית חולים ועוסקת בסוגיות האתיות בו. אמש, הגיעה ההצגה למרכז הרפואי רמב"ם למפגש ייחודי בין השחקנים לבין רופאי בית החולים.
"של מי החיים האלה לעזאזל" עלתה ב-1972 כדרמה טלוויזיונית בריטית, הייתה אחת ההצגות המצליחות מ-1978 בלונדון ומ-1979 בברודווי ועובדה גם לסרט קולנוע הוליוודי שיצא ב-1981 בכיכובו של ריצ'ארד דרייפוס. לאורך השנים, זכה המחזה בפרסים רבים ובשנת 2005 עלה בלונדון עיבוד נשי להצגה בכיכובה של קים קטרל ("סקס והעיר הגדולה").
מי שתגלם את דמותה של הכוכבת הראשית קלייר האריסון, שמתעוררת בבית החולים ומגלה לתדהמתה שהיא משותקת מהצוואר ומטה, היא אסי לוי. "העבודה על ההצגה הזו נגעה בסיוטים ובפחדים הכי עמוקים שלי", אמרה בשיחה עם וואלה! תרבות. "אין לי פחד למות, אבל יש לי פחד להיות חסרת אונים".
בהומור שנון וכואב שכאילו נכתב במיוחד לאסי לוי, קלייר מציבה בפני צוות בית החולים והסובבים אותה שאלות מוסריות קשות: האם חייה ראויים להצלה? מי הוא האחראי הבלעדי לגורלה? קלייר יוצאת למאבק משפטי להשגת בעלות על חייה ועל שפיותה, שבמהלכו ניצבת בפני כל הנוגעים בדבר השאלה הקשה: "של מי החיים האלה לעזאזל?".
לסוגיה הזו מתחבר כל אחד, גם מנהל בית החולים רמב"ם, ד"ר מיקי הלברטל, שהנחה את פאנל המומחים בתום אירוע מיוחד שבו הוצגו קטעים מההצגה בבית החולים. "הוזעקתי לחדר המיון של בית החולים בטורונטו שבו עבדתי, כדי לטפל בשתי תינוקות שנפגעו בתאונת דרכים. התברר לי שם שמדובר בבת שלי ובבת דודה שלה", סיפר ד"ר הלברטל אנקדוטה מצמררת מהקריירה שלו. "שתיהן היו עם פציעות ראש אנושות, ואני מצאתי את עצמי כרופא המטפל הראשי שלהן שם. במהלך האשפוז קבעו להן מוות פעמיים. אני סירבתי לקבל את זה והיום הבת שלי חוגגת יום הולדת 23".
אנקדוטות דומות, גם אם לא קיצוניות כאלה, הושמעו בדיון גם מפי סגן ראש העיר חיפה דב חיון, ממנהל האמנותי של תיאטרון חיפה משה נאור, ומכל אחד שקיבל לידיו את המיקרופון, אינדיקציה לאוניברסליות של הנושא המדובר, המסבירה אולי את החיוניות של המחזה, גם יותר מ-40 שנה לאחר שעלה לראשונה על במה. "מדובר בסיטואציות המוכרות לנו מאד מהיומיום של בית החולים", הסכימו הרופאים ואנשי הסגל האחרים של רמב"ם שהשתתפו באירוע.
"בשנות ה-80, כשההצגה עלתה לראשונה בגרסה של דמות ראשית נשית, רבים ראו בכך אמירה נוקבת על עולם הרפואה הגברי", הוסיפה ניצה בן צבי, מנכ"לית תיאטרון חיפה. "מאז עבר זמן והיום ניתן למצוא נשים בעמדות בכירות ובתחומים מהם נעדרו בעבר. אולם לצערנו, נשים עדיין מתמודדות עם אפליה והיעדר ייצוג, אפילו בתחום התיאטרון. הבחירה באסי לוי להצגה זו שבמרכזה אישה התובעת שליטה על חייה, מתבקשת".
"זה היה מאד קשה", אומרת לוי על תקופת החזרות. "זה היה כל יום, שמונה שעות של לא לזוז, לשכב במיטה כשהדמעות זולגות ואני לא יכולה לנגב אותן. בא לי לבכות רק מלספר את זה. זה היה לא פשוט אבל מאתגר מאד. אני חיה בשביל האתגרים האלה".
