פרידה מעודד תאומי: "אמא, היום יש לך יום הולדת, אנחנו מביאים לך במתנה את אבא"

נפרדים מענק: מאות בני אדם הגיעו (ראשון) להשתתף בטקס האשכבה של השחקן עודד תאומי שהלך לעולמו בסוף השבוע. ארונו הוצב בתיאטרון הקאמרי ומאות בני אדם הגיעו לחלוק לו כבוד אחרון. הלוויתו נערכה לאחר מכן בבית עלמין ירקון. תאומי הלך לעולמו בגיל 81 כתוצאה מדום לב. בשנים האחרונות היה מאושפז במוסד סיעודי בשל מחלת הסרטן ממנה סבל. תאומי הותיר אחריו שתי בנות ושני נכדים. במשך שנים הוא שיחק בתיאטרון הקאמרי בשורה של תפקידים מרכזיים. בנוסף מילא תפקידים בלתי נשכחים גם בקולנוע ובטלוויזיה. "אהבתי אותו, אהבתי לעבוד איתו", ספד לו באשכבה עמרי ניצן, המנהל האמנותי הוותיק של תיאטרון הקאמרי. "יהי זכרו ברוך".

אמירה תאומי, בתו של עודד תאומי, סיפרה כיצד מגיל צעיר מאוד, אחרי הפעם הראשונה שנכחה בתיאטרון באשכבה של שחקן שאך זה מת, חששה מהרגע הזה שהם יהיו אלה שיושבים בשורה הראשונה. "אבל היה לי ברור שאמא תנהל את זה ביד רמה", אמרה אמירה. "הבעיה היא שאמא עזבה, אז נשארנו שתינו להתמודד עם זה". אמירה הוסיפה וסיפרה על אביה, כיצד היה מתעל לפעמים את הדמות שגילם על הבמה ונשאר איתה גם מחוצה לה. "תחשבו על יאגו או ריצ'רד השלישי מסתובבים בבית. זה מפחיד", אמרה לקול צחוקו של הקהל.

"אמא נלחמה שתקבל את פרס ישראל ואני ניסיתי להמשיך ולטפל בזה. לא הצלחתי, אבא, סליחה. באמת חשבתי שזה מגיע לך". היא הוסיפה: "אבא, לא שכחו אותך. אם היית קורא כל מה שנכתב עליך בתקשורת היית מבין עד כמה נגעת בכל כך הרבה אנשים". ואת דבריה סיימה: "אמא, היום יש לך יום הולדת, אנחנו מביאים לך במתנה את אבא. תתחבקו חזק חזק".

בסוף השבוע ספד לתאומי נשיא המדינה, ראובן (רובי) ריבלין: "כשענקי תיאטרון כמו עודד תאומי יורדים מהבמה, משהו מהם נותר לא רק בלבבות צופיהם, אלא גם בכל אחת מהדמויות ששיחקו אי פעם. עודד היקר, אנחנו נפרדים ממך בקידה עמוקה של תודה, על חגיגת הבמה שהענקת לנו, על נכסי תרבות שיצרת וישארו בינינו תמיד. נחסר אותך ונתגעגע מאוד".

השחקנית גילה אלמגור, ששיחקה לצד תאומי בהצגות רבות, ספדה לו בשיחה עם וואלה! תרבות: "הוא היה פרטנר שלי לאורך שנים בקאמרי. שיחקנו כל כך הרבה יחד. העיתונאי מיכאל אוהד בהארץ קרא לנו בצעירותנו 'הנאהבים הקטסטרופליים של הקאמרי'. לאט לאט כל אחד צמח בדרכו. הוא שיחק בתפקידי מופת. הוא היה מדור השחקנים שנולד פה וגדל פה. שחקן ישראלי מצוין, גבוה, יפה. עשה תפקידים בלתי נשכחים. הוא חלה עוד לפני שחווה אשתו חלתה, ושרד אחריה. בשנה וחצי האחרונות היה סיעודי. דיברנו מדי פעם. הבדידות הייתה קשה, היו אנשים ששכחו להתקשר ולא שמרו על קשר. התקופה האחרונה של חייו לא הייתה טובה. הוא היה על כסא גלגלים, רחוק מהחברים ומהעולם שלו. מותו הוא כאב גדול ואובדן לתיאטרון הישראלי".