בכל הקשור לתזמון ההפצה, טרילוגיית סרטי "הדרקון הראשון שלי" תמיד קצת קופחה. הפרק הראשון בסדרת להיטי האנימציה יצא ב-2010 והתגלה כיצירת מופת מדהימה, אבל נותר בצל של "צעצוע של סיפור 3", והפסיד לו את האוסקר ואת רוב תשומת הלב באותו זמן. בהמשך לכך, בסוף השבוע האחרון עלה בארצות הברית הפרק האחרון בטרילוגיה, והוא אמנם קיבל ביקורות מעולות ושבר קופות, אבל שוב נדחק מהכותרות, והפעם לטובת "קפטן מארוול". ככה זה כשאתה מגיע מהבית היוצר של דרימוורקס ולא של דיסני/פיקסאר, שתמיד גונבים את הרעם לאחרים.
בסוף השבוע הקרוב, יעלה "הדרקון הראשון שלי 3" גם בישראל, בגרסת המקור וגם בעותקים מדובבים לעברית ולשם שינוי גם לרוסית ולערבית. גם הפעם, צוות המדבבים והמדבבות בגרסה המקורית נותר כמעט זהה לפרק הראשון, מלבד טי.ג'יי מילר שהודח על רקע האשמותיו בתקיפה מינית. מי שכן מככבים כאן בקולם הם ג'רארד באטלר, אמריקה פררה וכמובן ג'יי ברושל, הקומיקאי הקנדי שקולו עמד במרכז סדרת הסרטים מיומה הראשון.
"אני חושב שאתה צודק. קיפחו אותנו", אומר לי ברושל בריאיון המתקיים לקראת צאת הסרט בארץ. "אף פעם לא דיברו עלינו באותה נשימה כמו 'צעצוע של סיפור' למשל, וחבל. אבל אתה יודע מה? אני לא שם קצוץ, כי קולנוע הוא נצחי, וגם הסרטים האלה יישארו לעד ואנשים ימשיכו לאהוב אותם. חוץ מזה, גם אם לא קיבלנו אוסקר, הקהל ברחבי העולם הצביע לנו עם הארנקים". ואכן, הארנק של השחקן הצנום ודאי תפח מאז סדרת הסרטים עלתה לאקרנים בתחילת העשור - השבוע, הכנסותיהם המצטברות חצו את רף 1.5 מיליארד הדולר.
מתוך זה, 435 מיליון דולר שייכים ל"הדרקון הראשון שלי 3", שידו עוד נטויה. ברושל, כרגיל, תורם את קולו לדמותו של היקאפ, הילד הוויקינג שטופח על ברכי שנאת דרקונים, אבל אז למד להכיר אותם ואף הקים איתם אוטופיה של שיוויון ודו-קיום. בפרק שחותם את הטרילוגיה, ההרמוניה הזו מופרת בשל איום חיצוני, שמאלץ את הגיבור ואת חבריו המעופפים לנדוד בחיפוש אחר עולמות נסתרים בהם יוכלו למצוא מרחב מחייה חדש, ומכאן שמו המקורי של הסרט - "How To Train Your Dragon: The Hidden World".
ברושל נולד בקנדה בתחילת שנות השמונים והחל לעסוק בדיבוב כבר בגיל 12, כשדיבב לאנגלית סדרות טלוויזיה דוברות צרפתיות. "נולדתי עם קללה - הקול שלי פאקינג מוזר", אומר ברושל לוואלה! תרבות בחיתוך הדיבור הייחודי לו. "אז אמרתי לעצמי, לפחות אתפרנס מזה".
כנער, הופיע ברושל ב"כמעט מפורסמים" (2000), וכבחור צעיר ב"מיליון דולר בייבי" (2004). באלה שיחק בתפקידי משנה, אך ב"היא לא בליגה שלך" וב"שוליית המכשף" מתחילת העשור האחרון, כבר קיבל את התפקיד הראשי, ואז גם הגיעה עבודת הדיבוב בסדרת "הדרקון הראשון שלי", ההצלחה המסחרית הגדולה בקריירה שלו.
"הקרנת הבכורה של 'הדרקון הראשון שלי' היתה בפסטיבל קאן, ואני זוכר שעמדתי על השטיח האדום ואמרתי לעצמי - 'וואו, מי היה מאמין שאני, ילד מקנדה, אגיע למרכז העולם", הוא אומר. "זה רגע שלא אשכח בחיים".
אהבת סרטים גם כילד?
"בטח, גידלו אותי על דיאטה של סרטי ילדים מדהימים, למשל 'הגוניס' וכמובן כל קלאסיקות האנימציה של דיסני. אין כמו אהבה של ילד לקולנוע. כמבוגר, אתה פשוט לא מסוגל לאהוב סרטים באותה מידה טהורה ומוחלטת שאהבת אותם כילד. לאורך כל העשייה של סרטי 'הדרקון הראשון שלי', חשבתי על עצמי בגיל שש ודמיינתי לעצמי כמה ג'יי הקטן היה מתרגש מהם".
אהבת גם סרטי דרקונים?
"כן, אני חושב שכל הילדים אוהבים דרקונים. גם כי מדהים לחשוב שיצור כל כך גדול וכל כך שונה מאיתנו נמצא על אותו כוכב כמונו, וגם כי הם יכולים לעוף, ובסופו של דבר כל ילד רוצה לעוף - ורצוי רחוק".
יש מסר מיוחד שקיווית שיעבור מהסרטים הללו לילדים שצופים בהם?
"אני עוף מוזר, וכזה הוא גם היקאפ. הסרטים האלה מיועדים לעופות מוזרים כמונו, ובאים להוכיח להם שזה יכול לקחת זמן, אבל בסוף כל אחד מוצא את המקום שלו".
בצד פנטזיית האנימציה הזו, ראיתי את ברושל לאחרונה גם ב"The Kindness of Strangers", הדרמה החברתית שפתחה את פסטיבל ברלין לפני כחודש, שהיא כמובן סרט מסוג שונה לחלוטין. "אני מאוד אוהב לעבור בין סוגים שונים של סרטים. זה כיפי ומעניין", הוא אומר על כך. "לא משנה איזה סוג של סרט אני עושה, העבודה מבחינתי דומה - המשימה שלי היא תמיד להציג את הדמות בצורה הכי כנה ואמיתית שאפשר".
בראיונות קודמים, דיברת על העצבות שלך מכך שסדרת הסרטים מגיעה לסיומה. הצלחת להתאושש?
"אני עדיין מעכל. תשמע, אתה צריך לזכור שהקשר שלי ל'הדרקון הראשון שלי' לא מסתכם בשלושת הסרטים באורך מלא. היו גם סדרות טלוויזיה על פיהם, סרטים קצרים ומשחקי וידאו, ודיבבתי בכולם, אז ברור שהיקום הזה מילא חלק מרכזי בחיים שלי בעשור האחרון. ברור שעצוב לי, ברור שקשה לי להתרגל למחשבה שזה נגמר, אבל אתה יודע מה - מעל הכל, אני חש גאווה בעולם הנפלא הזה שבראנו ב'הדרקון הראשון שלי' ובתרומה שלי אליו. עד כמה שעצוב לי להיפרד, זה כאין וכאפס לעומת הגאווה שאני חש".
