פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      מעט הברקות, הרבה גימיקים: יותר משהוא מצחיק, חנוך דאום בעיקר מנג'ס

      היכולות של חנוך דאום, שיודע להשיג אמון לא מנוצלות בשביל להוציא רגע טלוויזיוני יוצא דופן, ולו בהקשר קומי, של איילת שקד. קצת פחות בדיחות מטופשות וקצת יותר הקשבה, ו"המתנחל" יכולה הייתה להפוך מתכנית בידור חביבה, לאירוע ששווה להתייחס אליו יותר ברצינות

      מעט הברקות, הרבה גימיקים: יותר משהוא מצחיק, חנוך דאום בעיקר מנג'ס
      הצצה: המתנחל

      במדינה שמכורה לאקטואליה אבל גם לטראש, הגבולות בין שני הז'אנרים הולכים ומצטמצמים: החדשות הן גם בידור, פוליטיקאים הם גם סלבריטאים - ואפילו סלבריטאים הם גם קצת פוליטיקאים, כפי שהוכיחו אירועי השבוע האחרון. איך נראה בידור פוליטי בטלוויזיה? קמצוץ של מעט מאחורי הקלעים ומנה קלה של התבזות. אנחנו רוצים לראות את הפוליטיקאים בלי דפי מסרים ומחוץ לחליפות, בלי שהכינו את עצמם, מתבלבלים קצת ואולי גם מתביישים קצת. לרובם יש במה.

      לעמדה הזאת נכנס כבר בפעם השנייה חנוך דאום בתכניתו "המתנחל" (רשת 13), המקדיש את מירב מאמציו כדי לעצבן את בני שיחו, פוליטיקאים בכירים בעיצומו של קמפיין בחירות. הוא מתנחל אצלם - כשם התכנית - למשך יומיים, ומעביר להם מסרים באמצעות בובות ובעיקר בהטרלות והצקות אין קץ. רוב הזמן הפוליטיקאים מגחכים בנימוס, מתישהו כבר יפלוט מישהו בטעות תשובה מביכה.

      חנוך דאום המתנחל איילת שקד (צילום מסך)
      עוף מוזר. חנוך דאום (צילום מסך)

      דאום הוא עוף מוזר מספיק בשביל להיות מקובל על כל הצדדים במשחק, חסר גבולות מספיק בשביל לגעת בנושאים שהם טאבו ומספיק נוגע ללב כדי שאפשר יהיה להתבלבל לעתים ולתהות אם הוא מדבר מדי פעם ברצינות. הוא מעניין יותר מהפוליטיקאים שהוא מדבר איתם, אם כי הוא גם מדבר הרבה יותר מהם. זה המופע שלו הרבה יותר מאשר שלהם.

      דאום משעשע ומצליח למשוך בלשון את מרואייניו, אבל "המתנחל" נעה בין מעט הברקות להרבה חזרות וגימיקים מטופשים. מצד אחד הוא מפרגן, מצד שני לועג כמעט בגסות. בפרק הראשון הוא פגש את שרת המשפטים איילת שקד, ערך משאל רחוב לצידה כשהיא בתחפושת, הכין שייק באמצע הרצאה שלה, והמציא שיחת טלפון ביזארית לצורך סולחה דמיונית עם שרה נתניהו. לאבי גבאי, בפרק הבא, סליחה על הספוילר, הוא יירדם באמצע הקראת הספר ויצחק על השיער שלו. את הסיפור הפוליטי של שניהם הוא יתאר באמצעות אביזרים כמו בובות או ירקות. לשניהם הוא יספר בבדיחות שהוא מצטער על רצח רבין. יותר משזה הצחיק זה ניג'ס, לצופים כמו גם לפוליטיקאים, שאין להם ברירה אלא לצחוק במבוכה.

      לבסוף, הצרה של "המתנחל" היא שהתכנית כמעט ולא מגיעה באמת אל האנשים שהיא פוגשת. היכולות של דאום, שיודע להשיג אמון, לא מנוצלות בשביל להוציא רגע טלוויזיוני באמת יוצא דופן, ולו בהקשר קומי, של איילת שקד או גבאי. קצת פחות בדיחות מטופשות וקצת יותר הקשבה, ו"המתנחל" יכולה הייתה להפוך מתכנית בידור חביבה, לאירוע ששווה להתייחס אליו יותר ברצינות.