סדרה שקוראת עצמה "הטובות לקרב" (או "המאבק הטוב" באנגלית) מניחה מראש כמה הנחות יסוד: יש מאבק, היא נמצאת בצד הטוב, וכך גם הגיבורות שלה. המאבק היה ברור מהסצנה הראשונה בסדרה, בה הגיבורה דיאן לוקהארט (כריסטין ברנסקי האלוהית) מביטה בהלם בהשבעתו של טראמפ לנשיא ארה"ב. הוא אולי ניצח במערכה הזו, אבל הקרב למעשה רק התחיל. בעונה השנייה, שנפתחה נהדר והפכה במהרה להיות הדבר הכי מענג בטלוויזיה, הקרב היה בעיצומו אבל הגבולות בין "טוב" ל"רע" החלו להיטשטש. בעונה השלישית, שעלתה אתמול בארה"ב והיום (שישי) ב-yes, הקרב כבר הופך למכוער, מדמם ונטול חוקים. האם הוא עדיין טוב? האם הגיבורות שלו הן בכלל גיבורות? האם נותר בשביל מה לנצח?
"הטובות לקרב" בעיצומה של מלחמה אז לא נטריד אותה בשאלות הללו, סביר להניח שהיא תידרש להן בשלב מסוים. מה שברור הוא שההסלמה בהחלט ניכרת. על סמך ארבעת הפרקים הראשונים שנשלחו למבקרים, זו העונה הכי מחורפנת של הסדרה, שכבר לא בוחלת בשום אמצעי כדי להעביר את המסר הפוליטי החריף והנוקב שלה: חייבים להעיף את האיש הזה מהשלטון, או לכל הפחות לגרום לשיעור התמיכה בו לצנוח. עוד בעונה הקודמת דיאן הייתה בטוחה שהיא מאבדת את דעתה לנוכח האקלים הפוליטי הנוכחי באמריקה כשהחלה לדמיין דברים ולעשן סמים. עכשיו נדמה שהסדרה עצמה עוברת תהליך דומה ומנסה להכניס את צופיה לתוך המשבר הקיומי שהיא חווה.
לצורך כך, למשל, היא תקטע כעת פרקים באמצע כדי לשרבב בהם קטעי אנימציה ביאוריים המסבירים לצופים בצורה קלילה פיזמונית ומתחרזת, גם אם מעט מתנשאת, מהם המונחים שמוזכרים בפרק ומדוע הם מסוכנים לציבור. היא עשתה את זה לראשונה בשנה שעברה, כשנימקה בצורה מצוירת וחמודה מדוע יש להדיח את טראמפ, וכנראה ראתה כי טוב. השנה מכיל כל פרק ופרק מעין "הערת המחבר" שכזו, העוסקת בנושאים כמו הסכמי סודיות, רוי כהן וחוות טרולים רוסיות. האם זה הכרחי? רצוי להאמין שצופי "הטובות לקרב" מלומדים מספיק כדי לדעת מראש במה היא עוסקת, במיוחד כשזה נשלף מהכותרות היומיות. האם זה יעזור להם בקרב? לא בטוח. הם כנראה מטיפים פה למקהלה, ומי שבאמת צריך את החינוך הזה כלל לא נמצא בכיתה. אם זה עדיין חמוד? בהחלט, ובמיוחד מבעד לעיניים ישראליות ששמחות שהן לא צריכות להתעסק עם הבלאגן הזה.
אבל גם העלילות עצמן מוקצנות יותר. פעם עוד התקיים דיון על האם כדאי לשקר וכמה רחוק מותר ללכת, והיו דיבורים על כך שהחוק הוא הקבוע היחיד, אבל בעונה הזו אין בכלל שאלה: הדמויות - והסדרה - כועסות יותר, הולכות רחוק יותר ומשחקת מלוכלך יותר, ברמה שכבר מסתכנת בתביעות דיבה. אם צריך לזייף את האינסטגרם של אריק ודון ג'וניור ולהציג אותם כרוצחי ג'ירפות, הוא יזויף. אם צריך להמציא פייק ניוז על ג'ארד קושנר ותפקידו בקרקס, הן יומצאו. אם צריך לבגוד בדמויות אחרות, להפיץ שטויות באינטרנט, להוציא את הכביסה המלוכלכת של המתחרים, להסית נגד אחרים ולשקר בלי הבחנה - אין ברירה, זה מה שצריך לעשות. כי כשבראשה של מדינה עומד שקרן פתולוגי, האמת מאבדת כל משמעות ועובדות הן לא רלוונטיות. שם, לא כאן.
זה לא נשמע כיפי במיוחד, אבל זה כל כך כיפי. לרוברט ומישל קינג, יוצרי הסדרה, יש ניסיון של עשר שנים בבניית דמויות, ובמיוחד דמויות משנה, שמפוצצות בהומור וסרקזם מדויק ובלתי מתכלה, ובליהוק שחקנים מבריקים שמאכלסים אותן בצורה מושלמת. רולנד בלאם (בגילומו של מייקל שין, "הסקס של מאסטרס") הוא התוספת האחרונה לקאדר בתפקיד מי שאפשר לכנות הביג באד של העונה, והדמות הכי טראמפית שראה היקום הזה אי פעם: עורך דין יהודי, רפובליקני, שוביניסט, גזען ומסומם שמפר את החוק פעם אחר פעם, משקר בבית המשפט על ימין ועל שמאל, סוחט, מאיים, צועק ומתנקם ("כיף לשוחח עם דינוזאור", אומרת לו דיאן, "זה מזכיר לי כמה התקדמנו") - ואפילו ממנו אפשר רק להתמוגג.
כי כשטקסטים כתובים בצורה אינטליגנטית וחסרת מורא, ומבוצעים בצורה מאלפת, אין גבול לכמה שאפשר ליהנות מיצירה. לא גבול פוליטי, לא גבול גאוגרפי ובמקרה של העונה הזו, בהחלט לא גבול מוסרי. "אל תאבדי את הזעם שלך", נכתב במודעה שתולשת דיאן מלוח מודעות אקראי. אין חשש שזה יקרה ל"טובות לקרב", והרווח כולו שלנו. עוד, בבקשה.
פרקי העונה השלישית של "הטובות לקרב" זמינים מדי יום שישי ב-yes VOD ובימי ראשון ב-22:00 ב-yes Edge.