פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      פרח קמול: "בת אל הבתולה" היא כמו עיבוד של המתנ"ס השכונתי לסדרה שאהבתם

      במהלך הצפייה בטלנובלה הקומית של HOT קשה שלא לתהות למה בעצם הדבר הזה קורה. למה נדרשת הלוקליזציה הזו? אפשר היה לקבל את זה אם הדיאלוגים לא היו פלקטיים והמשחק היה מספיק משכנע, אבל זה לא המצב. מזל שמשי קליינשטיין כל כך חיננית בתפקיד הראשי

      פרח קמול: "בת אל הבתולה" היא כמו עיבוד של המתנ"ס השכונתי לסדרה שאהבתם
      באדיבות HOT

      היומרות של "בת אל הבתולה" צנועות, זה ברור כבר על הנייר. טלנובלה המשודרת שלושה ימים בשבוע, תקציב צנוע במפגיע, נצר לשורה של "דרמות יומיות" שכבר ראינו המון כמותן מאז תחילת המילניום, שעה שמונה בערב אחרי יום עבודה מייגע כשכל מה שאתם רוצים זה לאוורר את המוח מול הטלוויזיה. ואכן, כחלק מהז'אנר עושה "בת אל הבתולה" בדיוק את מה שבאה לעשות, ותוך הכרה מלאה בעובדה שזה מה שהיא עושה. זאת אומרת, עוד טלנובלה מודעת לעצמה, תת-ז'אנר המוכר אף הוא מאז ימי "השיר שלנו" ו"טלנובלה בע"מ".

      הסדרה החדשה של HOT מגוללת את סיפורה של צעירה אשדודית בשם בת אל (משי קליינשטיין). על אף שיש לה בן זוג היא שומרת על בתוליה עד החתונה, אלא שבבדיקה שגרתית אצל רופאת הנשים שלה, האחרונה מתבלבלת בפציינטית ומזריעה לה בטעות את הזרע של גברי (מאור שוויצר, "יש לה את זה"). במקרה הוא בעל המלון שבו היא עובדת, שבמקרה גם היה הבחור הראשון שאיתו התנשקה שנים קודם לכן, ובמקרה נשוי לאישה שהוא לא אוהב, אלכס (דניאל גל, "תאג"ד") - הפציינטית שאמורה הייתה לעבור את ההזרעה המלאכותית. תסבוך מופרך להפליא, וזהו רק קצת מההתחלה של הסיפור, כחלק מהרעיון לקחת את המוסכמות הטלנובליות ולרוץ איתן אל המרחקים המופרזים.

      בת אל הבתולה, משי קליינשטיין, מאור שוויצר, דניאל גל, יובל סגל (יח"צ , רונן פדידה)
      למה שלא נצפה פשוט במקור? "בת אל הבתולה" (צילום: רונן פדידה)

      ההבדל המשמעותי בין "בת אל הבתולה" לבין קודמותיה למשבצת הוא שהיא מבוססת על יצירה קיימת, מוכרת ומענגת: "ג'יין הבתולה", בעצמה עיבוד פארודי וחופשי למדי לטלנובלה הוונצואלית "חואנה הבתולה". "בת אל" נשענת הרבה יותר על הוורסיה הצפון-אמריקאית מאשר על המקור, גם מבחינת הגישה והאסתטיקה - כולל פרשנות באנימציה על המסך וקריינות עם קריצה - וגם מבחינה עלילתית. ככזו, קשה עד בלתי אפשרי לא להשוות בין השתיים, דבר שמן הסתם פועל לרעתה של הגרסה הישראלית.

      אז כן, היומרות של "בת אל הבתולה" אמנם צנועות, אבל במהלך הצפייה קשה לא לקבל את הרושם שמדובר בעיבוד של המתנ"ס השכונתי לסדרה מושקעת ופופולרית, ולתהות למה בעצם הדבר הזה קורה. מדוע נדרשת הלוקליזציה הזו? למה לא פשוט לגשת אל המקור, שעונותיו הראשונות זמינות כמעט בכל פלטפורמת שידור בישראל, ולהסתפק בתפאורות הקרטון של "בת אל הבתולה"? בשביל שמשחק המצלול בשם הסדרה יהיה בעברית? בשביל קריין שמדבר בעי"ן גרונית?

      בת אל הבתולה (צילום מסך)
      תועפות חן. משי קליינשטיין, "בת אל הבתולה" (צילום מסך)

      האמת היא שבדיוק על זה מסתמכת "בת אל הבתולה", על הפמיליריות הזו, כי נדמה שבכל היבט אחר היא עושה לעצמה חיים קלים. הדמויות לא מדברות כמו בחיים האמיתיים ("נו באמת, סיס", כמאמר גברי לאחותו); הבדיחות רוב הזמן מקרטעות (אחת מטומטמת במיוחד מגיעה בהצעת הנישואין בפרק השני); המשחק של רוב הנוכחים לא משכנע - לא בהכרח באשמתם אלא כי עושה רושם שהכל צולם ותוקתק בחיפזון - ולמעשה רוב הזמן נדמה שהשחקנים לא ממש רוצים להיות שם. באופן כללי, ואפילו בלי השוואה ל"ג'יין", הליהוק של "בת אל הבתולה" תמוה, שלא לומר שרירותי. שיפי אלוני ("לצבי יש בעיה") היא אמה של הגיבורה, רובי פורת שובל ("סוף העולם שמאלה") מגלמת את הסבתא - מדובר בשושלת הכי בלתי סבירה מאז שמיה פארו אמרה לוודי אלן שרונאן הוא בנו.

      הנכס העיקרי של "בת אל הבתולה" הוא משי קליינשטיין, שעושה כאן את תפקיד הבכורה שלה (שאינו דיבוב). גם היא אמנם לא רושמת כאן תצוגת משחק יוצאת דופן, אבל תועפות החן שלה מתפזרות כמו אבקנים גם על היתר ומשדרגות את הסדרה כולה. אולי זה לא די כדי לפתות אותנו לפרקים הבאים, אבל כן מספיק כדי לאוורר עם הסדרה את המוח בזפזופ ארעי בסוף יום, ובעיקר כדי לעורר חשק לצפות שוב ב"ג'יין הבתולה".

      בת אל הבתולה (צילום מסך)
      נו באמת. "בת אל הבתולה" (צילום מסך)

      "בת אל הבתולה" משודרת בימים ב'-ד' ב-20:00 ב-HOT בידור ישראלי.