לשמוע את קול הטנור של ואדים אננייב זה כמו לחזות בנס גלוי. לא צריך להיות מומחה בזמרה בשביל להבין שמדובר בזמר חד פעמי, עם יכולות ווקאליות נדירות, וריאות שמאפשרות לו להפיק צלילים מתמשכים בלי לעצור לנשום לרגע. זה מטורף שזמר בעל איכויות שירה שכאלה הוא שם די אנונימי בעולם, חוץ מאשר ברוסיה - שם הוא כוכב גדול, והכישרון שלו זוכה להוקרה והכרה ממלכתית. וכן, לחזות בסוליסט האדיר הזה מבצע שיר בהופעה חיה זה נס, לא רק בגלל האיכויות שלו, אלא בגלל שהוא אמור להיות מת.
אננייב "רימה את המוות", ולא עלה יחד עם חבריו למטוס הטופולב של משרד ההגנה הרוסי שהתרסק בחג המולד של 2016. 64 חברי מקהלת הצבא האדום מצאו את מותם בטרגדיה הנוראית הזאת, בעוד אננייב, שנשאר בבית כדי לחזות בלידת בנו השלישי, ניצל ממוות בטוח. אמש (רביעי) בהיכל התרבות בתל אביב, אננייב, המכונה "מר קלינקה" על שם הלהיט הקלאסי שהוא הפך להיות המבצע המפורסם ביותר שלו, גרם לאלפי ישראלים להצטמרר מכוחה של המוזיקה השורשית של המקהלה המפורסמת בעולם, שהשתקמה מתוך ההריסות, בנתה את עצמה מחדש עם מוזיקאים חדשים, וחזרה לעשות את מה שהיא עושה הכי טוב בעולם כבר יותר מ-90 שנה.
קשה לתאר בדיוק את ההופעה הבינלאומית של מקהלת הצבא האדום (שנמצאת בישראל עד 24 במרץ), בעיקר בגלל שאין שום הופעה שדומה לה. זו בטח לא הופעת רוק או פופ, אבל זו גם לא הופעת מקהלה קלאסית. מדובר בשילוב של תזמורת סימפונית מאוד לא טיפוסית, עם כלי נגינה רוסיים מסורתיים, שמבצעת שירי עם עתיקים לצד מארשים מלחמתיים, יחד עם מקהלת הגברים המפורסמת שמתבססת ברובה על זמרי בס ובריטון, כאשר אל עשרות המוזיקאים על הבמה מצטרפת להקת מחול ייחודית (עשרה רקדנים ועשר רקדניות) שמתבלת את המופע בריקודי עם סובייטיים מרשימים.
כיאה ללהקה צבאית, הכל בהופעה מדויק ומבוצע בצורה מושלמת. זה ניכר עוד לפני שתו אחד מנוגן. כל חברי האנסמבל לבושים בצורה מוקפדת, החל מהנעליים המצוחצחות ועד לכפתורי הדש המבריקים על המדים. זו הופעה שצריך לראות בעיניים בדיוק כפי שצריך לשמוע באוזניים - אבל בעיקר צריך לפתוח את הלב ולהעלים משם כל שמץ לציניות, שיכולה לפגום בחוויה העל-חושית הנדירה הזאת.
אל ההופעות של המקהלה בישראל (עשר בסך הכל) מצטרפים חברי להקת הזמר הגבעטרון, שלאחרונה ציינה 70 שנה להקמתה. אף שנדמה בתחילה שמדובר בלא יותר מגימיק נחמד, העסק מתחיל לצבור תאוצה ברגע ש-20 הקיבוצניקים הוותיקים מתחילים לשיר את "ים השיבולים" בליווי 30 נגני התזמורת הרוסית, ובפזמון החוזר המוכר מצטרפים 50 חברי המקהלה העוצמתית כדי להאדיר את השיר השחוק, הופכים אותו לפיסת מוזיקה אפית ממש. הצמרמורת ממשיכה גם בביצוע החצי רוסי-חצי עברי ל"קטיושקה" שמוכר לקהל הישראלי בתור "לבלבו אגס וגם תפוח". שיר אהבה קטן, שהופך להמנון סימפוני בביצוע של כ-100 מוזיקאים. צריך לראות בשביל להאמין, צריך לשמוע בשביל להרגיש.
שיא המופע הגיע בביצוע של "אדון עולם" של עוזי חיטמן, שבוצע על ידי הסולן השני של הלהקה, רומן וולאטוב. ושוב, קול השירה האדיר של וולאטוב הופך את השיר המוכר של חיטמן ליצירה שנשמעת כאילו מתוך עולם אחר. הדיוק של וולאטוב, כמו של כל חברי האנסמבל, מרשים במיוחד דווקא בקטע העברי הזה, שנשמע כל כך רחוק מאמא רוסיה. זו לא הפעם הראשונה שוולאטוב מבצע את "אדון עולם". בפעם הקודמת הוא ביצע את השיר בישראל יחד עם חברי להקה אחרים, אלה שנספו באסון המטוס. וולאטוב אמור היה להיות על הטיסה, אבל בשדה התעופה גילה שהדרכון שלו לא בתוקף, ופספס את הטיסה הגורלית. קשה שלא לעשות את הקשר בין הפיוט הדתי לבין הנס שקרה לזמר שעומד על הבמה. ואחרי ככלות הכל, הוא היה, והוא הווה, והוא יהיה בתפארה.