פיבי וולר-ברידג' היא מסוג האנשים המעצבן הזה שלא סתם טוב בכל מה שהוא עושה, אלא ממש פנומנלי. שחקנית אדירה, כותבת מבריקה, מפתיעה ויוצאת דופן. העונה הראשונה של הסדרה השלישית שיצרה, "להרוג את איב", הפכה ללהיט ענק. היא הציגה את הניסיונות של סוכנת MI6 (סנדרה או, "האנטומיה של גריי") לצוד רוצחת סדרתית חובבת כיף (ג'ודי קומר, "שלוש עשרה") שעושה שמות ברחבי אירופה. המרדף בין השתיים, איב ו-וילאנל, הופך להיקסמות הדדית, יחסים כל כך מוזרים ואמביוולנטיים שהובילו לשיא בסוף העונה הקודמת: ברגע הכי אינטימי בין השתיים, כשהן שרועות עייפות במיטה של וילאנל בביתה בפריס, לחרדת שתיהן הסוכנת דוקרת את הרוצחת בבטנה.
כך, ברגע מכריע שכזה, הותירה וולר-ברידג' את הסיפור בטרם עזבה לטובת עונה שנייה של הסדרה השנייה והמדהימה שלה, "פליבאג", שממש ביום שני ישודר הפרק האחרון שלה בבריטניה. איפה זה משאיר את "להרוג את איב"? וולר-ברידג' פנתה אל חברתה הטובה, אמרלד פנל, והציעה לה לקחת את מושכות הסדרה בעונה השנייה, בחירה משונה על פניה. פנל מוכרת בעיקר כשחקנית. היא הייתה האחות פטסי מאונט ב"מיילדת!" ובמהלך השנה נראה אותה בתפקיד קמילה פרקר בעונה השלישית של "הכתר". הכתיבה שלה עד כה התבטאה בעיקר בספרי ילדים מצליחים, ספר אחד למבוגרים ומספר תסריטים זעום לקולנוע ולטלוויזיה. אולם מתברר שוולר-ברידג' ידעה פעם נוספת מה היא עשתה: אחרי צפייה במספר פרקים מתוך השמונה שמרכיבים את העונה השנייה של "להרוג את איב", היא נפלאה ממש כמו הקודמת.
למען האמת, בהתחשב בנעליים הגדולות שפנל נכנסה אליהן, מפתיע עד כמה הסדרה מצליחה לשמור על אותו טון. היא אפילו מחזירה את הסדרה אל שלביה המוקדמים, מלאי העזוז, לפני שקצת איבדה מכוחה בחלק השני של העונה. הבדיחות שנונות ומצחיקות, האיזון בין הקומדיה למותחן משביח כל אחד מהאלמנטים, הטייק הנשי בז'אנר גברי-מעיקרו מוסיף להיות מרענן (מלבד שתי הנ"ל בולטת פיונה שאו הנהדרת בתפקיד הבוס קרוליין), ומערכת היחסים בין שתי הגיבורות נותרת מסקרנת ומושכת. בפיקחות הופכת "להרוג את איב" את הדקירה למין עליית מדרגה ביחסים שבין השתיים, מין נקודת אל-חזור ששתיהן צריכות להתמודד איתה. אך הן עדיין אובססיביות זו לזו, ולמעשה הדקירה הזו נראית במבט שני כמו אקט מתבקש של שתיים שלא באמת יודעות איך לממש את המשיכה ביניהן. משיכה בצמות. "אני צריכה ללכת לבקר את החברה (girlfriend) שלי בלונדון", וילאנל אומרת לילד שמאושפז איתה בחדר. ואילו איב הנרעדת מאובחנת כנרקומנית על ידי זרה. הסוכנת צוחקת בפה מלא, אבל היא אכן מכורה, פשוט לא לסמים, וכשם שקורה תכופות היא פוגעת בקרובים לה ביותר.
סנדרה או זכתה להמון שבחים על תפקידה כאן, ובצדק. היא נהדרת, מה שניכר במיוחד בדקות הפתיחה של העונה, הממשיכה ממש מהמקום שבו הסתיימה הקודמת. תפקידה בעונה הראשונה זיכה אותה בשלל מועמדויות לפרסים, מהם זכתה בפרס המבקרים, גלובוס הזהב וגילדת השחקנים. כוכבה הדורך גם סלל לה את הדרך להנחיית טקס פרסי גלובוס הזהב ו"סאטרדיי נייט לייב". כל זה ראוי ביותר, אלא שעמיתתה היא זו שגונבת את ההצגה כל אימת שהיא על המסך. ג'ודי קומר מגלמת את וילאנל בעונג ניכר, משתנה כל הזמן כזיקית כמו שעושה דמותה - נימות קול נבדלות לפי מה שהיא מנסה להשיג, מבטאים שונים בהתאם לצרכיה.
במידה רבה וילאנל מגלמת בה את "להרוג את איב". העובדה שווילאנל לא צפויה זורה פרנויה, מתח ובעיקר אנרכיה בכל סצנה שהיא נמצאת בה. לפעמים זה קורה בצורה באמת מפתיעה (כמו הדרך שבה היא עוצרת מונית בפרק פתיחת העונה) ופעמים אחרות באופן שבו אנחנו כבר מנחשים מה היא עומדת לעשות, ואף על פי כן עדיין תענוג עצום לראות אותה ואת הסדרה עושות את זה.
העונה השנייה של "להרוג את איב" זמינה מדי שבת בבוקר ב-HOT VOD ומשודרת מדי יום ראשון ב-22:00 ב-HOT HBO.